הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללא תקשורת אין פוליטיקה.

ללא תקשורת אין תרבות, חברה, ואין אפילו אדם. שכן האדם מתקשר עם עצמו ועם העולם סביבו ללא הרף. מרגע הראשון שיש חיים מופיעה התקשורת. היא היכן שחיה ומתקיימת הפוליטיקה החברה והתרבות. דרך התקשורת מוחלפים דעות, רעיונות, מידע. בפוליטיקה משתמשים בתקשורת כדי להפיץ מידע, ערכים, למשוך תומכים, לשכנע, לתעתע, לתקוף ולהגן, לשוחח ולנהל מסע ומתן.

תקשורת המונית והפוליטיקה.

בתקשורת קיים מה שנקרא "מודל ההעברה", אשר מפרק את התקשורת לכדי חמישה מרכיבים: מי השולח? מהי ההודעה? מהו הערוץ? מי המקבל? מהו האפקט? מחקרים שונים מתמקדים במרכיבים שונים. מחקר רב נעשה למשל על שאלת מהי ההודעה, למשל כיצד היא תנוסח. יחד איתה יש להתמקד גם בשאלת מי המקבל, האם ההודעה מנוסחת באופן אישי לך או כללי לעם, וכדומה. אנו בעיקר נתמקד בשאלת הערוץ דרכו מועבר המסר - התקשורת ההמונית.

היכן שאריסטו וקיקרו בחנו את השימוש ברטוריקה ולוגיקה בנאומיהם ובמילה הכתובה ע"מ להשחיז את התקשורת הפוליטית שלהם, אנו נבחן את השימוש בתקשורת המונית. מידת החופש של תקשורת ההמונית הוא אבן בוחן לאיכות המשטר. דאל (Dahl 1998, p37) למשל טוען שדמוקרטיה ליברלית חייבת לקיים את התנאים ל"הבנה נאורה" - במסגרת תנאים סבירים, לכל אזרח משוייך פוליטית חייבת להיות הזדמנות שווה ואפקטיבית ללמוד על מדיניות אלטרנטיבות רלוונטיות לזו שלו ועל השפעותיה האפשריות. לעומת זאת במשטר לא-ליברלי תהיה אחיזה רבה של השלטון בכלי התקשורת ההמונית ויחסית מעט מהם יהיו פתוחים להצגת אלטרנטיבות רלוונטיות. במשטר אוטוריטרי בהחלט יתכן כי לא תהיה שום הצגה של אלטרנטיבות.

התפתחות המדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן להבין את התקשורת או את המדינה מבלי לחקור ולהבין את הקשר שבניהן.

הנושא של התפתחות התקשורת בצמוד לעליית השלטון הוא נושא סבוך ועב כרס. בין התקשורת למדינה קיים קשר אינטימי, והתפתחותן הולכת יד ביד. אני אדלג על מאסות עצומות של חומר בנושא ואקפוץ ישר לעת החדישה ולתקשורת המודרנית. עם הופעתה ניתן היה להפיץ תרבות בקנה מידה שיצור את הזהות הלאומית. בעזרתה תיתכן חוויה שיתופית של תרבות גדולה ומגוונת והיא מהווה את הדבק בין יחידות פוליטיות גדולות ורבות.

התפשטות האוריינות.

הפצת האוריינות מסמלת את תחילת העידן המודרני והמדינה המודרנית. אוריינות בקנה מידה גדול תחת שפה מאוחדת מאפשרת גם ניהול בקנה מידה גדול. כך מתגבשות זהות לאומית ותרבות לאומית. כך יש לממשל הממשק להגיע אל תודעותיהם של פריטים רבים. הבסיס התקשורתי המשותף גדל. זה מאפשר מצד אחד שלטון אוטוריטרי הרבה יותר שכן כעת השלטון מסוגל לשלוט במוחותיהם של נתיניו בקלות יתרה, אך מצד שני אותה קרקע מכשירה את היווצרותן של משטרים דמוקרטיים ועשויה בהחלט לתרום דווקא להפלת המדינה הריכוזית. גלובאליזציה. מסרים נכנסים מבחוץ. בתחילה התחזקות הגבולות ולאחר מכן התמוססות הגבולות.

העיתונים.

התפשטות אוריינות בשפה אחידה יחד עם שיכלולים בטכנולוגיית ההדפסה וההפצה איפשרה את עליית העיתונות. יומני מפלגה קטנים הפכו לעיתונים נפוצים. באופן פרדוקסלי דווקא התרחקות וגדילתם מעבר למסגרת המפלגתית אל תוך תפוצת ענק הפכה אותם חשובים בהרבה לפוליטיקה. התקשורת ההמונית החלה לצבור עוצמת ענק וחייבת להישאל השאלה האם לקחה על עצמה גם את האחריות על עוצמה זו.

שידורי רדיו.

למרות שנשארו העיתונים עד ימנו כלי משמעותי בתקשורת ההמונית, פריצתו של הרדיו איפשרה להגיע לקהלים שלא היו זמינים טרם לכן. ניתן כעת להגיע אל האדם האחד מתוך חמישה שאינו יודע לקרוא. חוסל הצורך בהבאה פיזית של מוצר התקשורת אל הצרכן. עניין זה חשוב במיוחד במדינות בעלות אוכלוסיה חקלאית רבה אשר בה אחוזי האוריינות נמוכים יותר וגם ההגעה הפיזית אליהם קשה יותר.

יתרה מזו, הרדיו פתח את העולם של המילה המדוברת על פני המילה הכתובה. הפניה של הפוליטיקאים אל האזרחים נעשתה פתאום אישית בהרבה. ניתן להקשיב לקולם, ניתן לשמוע את מבטאם. עולם שלם של השפעות סובייקטיביות החל נכנס לפעולה עם שידורי הרדיו, ומגמה זו רק צוברת עוצמה עם עליית מדרג האישיות בתקשורת בין הפוליטיקאי לאזרח.