משתמש:Vasari01/טיוטה
יהונתן אוביץ, הידוע יותר בכינויו וסארי, הוא צייר אשר התפרסם בעיקר בגלל המוטיבים האישיים של ציוריו, אשר תיארו את סביבתו וחייו בתקופות השונות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1998, וגדל בבית דתי, עם אחותו הקטנה (א'), ואחיו הצעיר ממנו בארבע שנים (א'), אשר נולד עם אוטיזם מסוג PDD, והפרעות תקשורת ואפילפסיה.
יהונתן היה בכמה סוגי בתי ספר; דתיים, חרדיים, ואפילו חסידיים בשלב מסויים. לקראת סיום ההשכלה שלו (הנשירה, ראה ערך למטה.) הוא החל ללמוד במוסדות יותר ניטרלים. לאחר שנשר מישיבה בתחילת כיתה י' (שיעור שני), הוחלט לנסות להתחיל לטפל בבעיות הכעס של יהונתן על ידי טיפול פסיכיאטרי. הוצעו לו כדורי רספרדל ופריזמה, בשביל לעזור לו לשלוט במצבי רוחו. הוא מעולם לא לקח אותם. אחרי מספר פגישות במרכז הפסיכיאטרי, הוא החליט להפסיק לבוא, אך הוריו הסכימו אך בתנאי שיתחיל להגיע לפגישות קבועות במרכז לנוער בשביל להתראות עם פסיכולוגית, אשר תנסה להבין על מה יושבת הבעיה. מתועד שהוא הגיע במשך קרוב לשנה, עם מספר הולך וגדל של אי-הגעה לקראת הסוף, אך לא רואים שמצאו פתרון לשאלה של מה לא בסדר. בערך במקביל לעזיבת הטיפול הפסיכולוגי יהונתן התחיל לשוב לתיכון - הפעם ישיבה תיכונית, אשר אליה הגיע במשך ארבעה חודשים, עד שיום אחד חדל להופיע לחלוטין. זה מוטיב שחוזר על עצמו שוב ושוב בחייו של יהונתן, אשר נראה שזה השפיע הן על המחויבות שלו למסגרות שונות, ולאנשים בחייו הפרטיים. אחרי עוד כמה ניסיונות לא מוצלחים עם עוד מספר פסיכולוגים אשר הוריו מצאו, הוחלט ללכת להיפגש עם דר עדי חנוך, מנהלת מרכז פסיכוסומטי לנוער במרכז שיבא. היא מיד המליצה לאשפז את יהונתן, לפני שיהיה בוגר מידי וייאלץ ללכת למרכז לבוגרים. הוחלט שייכנס לאשפוז מבחירה ב-21 לאוקטובר, 2015.
האשפוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]לא הרבה ידוע על מהלך אשפוזו שם, אבל בתיעוד כתוב שעבר אבחון פסיכולוגי, דידקטי, ומבחני iq אשר אימתו שהוא בעל 130, על אף ציוניו הנמוכים ברוב שנותיו בבית הספר. בנוסף, הוא ניסה לברוח ארבע פעמים, ואף הצליח, אך חזר ברוב המקרים עקב לחץ מחברותיו לאשפוז. בסופו של דבר, יצא לשבת חופשית בבית והחליט שלא לחזור, ובכך המחלקה החליטה לשחרר אותו ביום חמישי שלאחר מכן. לא היה ברור לאף אחד מהמאושפזים על בסיס מה הוא נמצא יחד איתם, אך הם אימצו אותו, ונתנו לו סביבה של חברים ומשפחה, דבר שלא היה קיים בעולם שלו עוד מגיל קטן, מאחר ורוב ימיו היה מנודה חברתית. במחלקה הפסיכוסומטית יצא לו להכיר הרבה נערות אשר עברו התעללות מינית, ושם, הוא התחיל לחוות זכרונות מודחקים הנפוצים באירועים פוסט טראומתיים. הוא גילה שגם הוא עבר התעללות, וזה נתן לו הבנה לגבי ציור שנהג לצייר שוב ושוב במהלך השנים.
השחרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימים הראשונים שלאחר השחרור, דברים היו נראים טוב בשביל יהונתן. הוא החל לעבוד כמלצר, הוא אכל כראוי, אבל לא הצליח לישון. אבל אז המחשבות החלו לחזור, וככול שנשאר ער יותר ויותר, הן רק התגברו. אז הוא פנה לדברים היחידים שהוא הכיר - אלכוהול, אוכל כפייתי, ומשככי כאבים שהיה גונב. בתחילה הוא היה עובר תהליך של עלייה וירידה: יום של שיכרות ואיבוד חושים, ואז יום תקין יחסית. אבל ככול שהשבועות עברו, כמות הימים התקינים הלכה ופחתה. לאחר מספר חודשים לא נשארו כבר ימים תקינים, ויהונתן מת, וכל מה שנשאר היה הקונספט של וסארי. מקורו של וסארי וסארי, או וזארי, היה צייר בפירנצה בתקופת הרנסנס. אחת מיצירותיו הגדולות ביותר הייתה לידתה של ונוס, אשר בה נראית ונוס עירומה על צידפה, ולכן, כשרק החל להתעסק בציור, אחד מחבריו הקרובים של יהונתן העניק לו את השם כבדיחה, אך השם נשאר. וסארי היה מצייר ציורים גרפיים - אנשים מבותרים, תאונות דרכים, והרבה גור ומזוכיזם. אנשים מסביבתו החלו להביע דאגה, ולכן הוא החליט לשנות קונספט, ולהתחיל להביא את המשמעות שבציוריו באופן מעודן יותר. הוא אהב לצייר אנשים בעלי מום כדי לייצג את הפגמים האישיים שלו, אבל באופן שהסווה את הקישור, כך שאיש לא ראה שוב את הפן האישי שבציוריו. הוא אהב לצייר אנשים ללא ידיים, כדי לייצג חוסר מעש. אנשים ללא פה, בכדי לציין את העובדה שבמהלך אשפוזו איש לא סמך על המילה שלו, וכדומה.
שקיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרבה טוענים שוסארי היה גיי, או אסקסואל, או בכלל משהו אחר, לא ידוע. כן ידוע שהוא היה במערכת יחסים קצרה עם ר',מערכת חד צדדית מצידה שלא החזיקה מעמד, ובאחת ארוכת טווח יחסית עם ה', אך לא רואים אף סממן לפעילות מינית מצידו. מה שכן היה ידוע, זה שהוא אכן אהב אותה, עד כמה שאדם כמוהו מסוגל לאהוב במצבו. הוא היה מסוגר בביתו במשך חודשים, יוצא אך ורק פעם בכמה שבועות בשביל דברים מזעריים כמו רופא שיניים, להוריד את הפח, או לקנות אוכל לחתולה שלו, הקרויה נמש. לא ממש ברור מה הוא עשה במהלך כל הזמן הזה, אף ישנן כמה חתיכות מוזיקה שהוא הלחין באותה תקופה. הוא לימד את עצמו לנגן מעט על גיטרה, פסנתר, אף בעיקר על תופים. ככל שהימים עברו, הוא נהיה מריר יותר ויותר, ותלותי יותר ויותר באכילה המוגזמת והכפייתית ובאלכוהול. הוא הפסיק לענות לטלפונים, להודעות, והפסיק להבטיח שיום אחד ייפגש עם כולם.
התמכרויות ואובססיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וסארי היה אלכוהוליסט, אכלן כפייתי, מעשן, ובולע כל כדור שהצליח למצוא, כל עוד הוא ידע שהכדור יטשטש אותו לזמן מסויים.
כל זה סותם את העובדה שהוא היה חולה שליטה כזה שאפילו לא לקח אקמול כשהיה חולה, ולא הסכים לקחת אדוויל למרות שהיה סובל ממגרנות שבאו והלכו בכל יום.
אך ככל שהתדרדר יותר ויותר, כך אף נהיה נואש יותר להרגיש פחות. מהיום שבו נהיה מודע לחוויה המינית שעבר, הוא החל להירתע ממגע, והרגיש צורך לטשטש את עצמו רק בכדי להצליח לצאת מחדרו.
האוכל היווה בריחה - לאחר שהיה אובססיבי עם המראה שלו במשך שנים עקב השפלות חוזרות בכל מסגרת שבה שהה, הוא החליט שהוא יהרוג את עצמו עם אוכל, והוא אכן היה קרוב לכך, בכמויות יומיומיות של אוכל שהיה דוחף בכוח, לא לשם הנאה, כי אם לשם הכאב שהיה כרוך בזה. בשנאה העצמית שבאה יחד עם זה.
לאחר מכן היה שותה בשביל לנסות לגרום לאשמה ללכת, אבל בכך רק גרם לעצמו להרגיש פתטי יותר. אז הגיעה עת הכדורים, שנועדו לגרום לו לישון.
בימים שבהם ניסה להתנקות במין דיטוקס שכלל הזעה לא לא נורמטיבית בשביל לסנן את הרעלים החוצה - הוא לא היה מצליח לישון. הוא הפך לכזה מכור, עד שהדרך היחידה שבה הצליח להירדם, היא על ידי שתייה, משככי כאבים, וקומת סוכר.
אבל היה לזה מכיר.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהונתן התאבד מעט לפני גיל 18. ישנן הרבה ספקולציות לגבי הדרך בה בחר למות, אך ברוב הפרסומים חוזרת הטענה שהוא ערבב בין כמות רעילה של אלכוהול עם משככי כאבים מסוג טרמדול.
סימבוליזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוסארי הייתה אובססיה עם עוברים במשך תקופה קצרה. מאחר וכולם המשיכו לומר לו על יום שיבוא ודברים יראו אחרת, הוא החל להאמין בלידה מחדש, אך הקונספט של הפיניקס לא סיפק אותו, והוא בחר ללכת למקור - ולאייר אינספור עוברים ברחם, רובם במהלך טרנפורמציה כזו או אחרת. הוא אפילו תכנן לקעקע על כתפו את אחד מהאיורים. האובססיה דעכה ככול שהשהייה שלו בבית התארכה, עד שהדבר הפך לבדיחה קבועה על לשונו: מדוע שארצה להיוולד פעם שנייה כשאני עוד מתחרט על הפעם הראשונה?"
כמי שבעצמו עבר צנזורה, הוא הכין הרבה איורים בתקופת הטרור בצרפת על עיתוני שארלי הבדו.
בנוסף, הוא התעניין מאוד באומנות כללית, ובחקר מלחמת העולם השנייה, כך שבהרבה ציורים שלו היה נרטיבים עם אזכור להיטלר, גם אם לא היה קשר ישיר במשמעות.
לוקימיה וסרטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוב ושוב היה מדבר על סרטן כדבר שהוא חושש ממנו, עוד מגיל צעיר, ואף כתב פעם ביומן שזרק שוב חלמתי בשבת שאני חולה. ממש חולה. שוב המחלה. כולם אומרים לי לא לומר את השם שלה, אבל לכתוב מותר, לא? וגם אם אסור, מה זה משנה. אני אמות בכל מקרה. אני יודע. אחרת למה אני ממשיך לחלום עליה?
זו פוביה?, אנשים עם ארכופוביה חולמים כל שבוע על עכבישים?. לא נראה לי.
הציור האחרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור האחרון אשר ידוע שצייר, הוא מין איור לא גמור של עצמו, עם תחושה שהציור יוצא מהדף.
