משתמש:Vikimaya/שירות בתי הסוהר

[[תמונה:shabas.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סמל השב"ס]] '''שירות בתי הסוהר''' (בראשי תיבות: '''שב"ס''') הוא רשות ה[[בית סוהר|כליאה]] הלאומית ב[[מדינת ישראל]]. השירות מפעיל 26 מתקני כליאה שונים בכל רחבי הארץ. בראש שירות בתי הסוהר עומד נציב שירות בתי הסוהר, קצין בדרגת רב-גונדר, הכפוף ל[[שר המשטרה]] או ה[[שר לביטחון פנים]]. נציב שירות בתי הסוהר הנוכחי הוא [[בני קניאק]]. ==היסטוריה== ===תקופת המנדט הבריטי=== עם תחילת תקופת [[המנדט הבריטי]] בשנת 1920 פרסמו הבריטים את פקודת בתי הסוהר הראשונה אשר עסקה בניהול בתי הסוהר, הכשרת כוח אדם, הכרזה על המבנים שנועדו לאכלס אסירים ועצורים, קליטת אסירים ונהלי משמעת. תיקון לחוק זה הוכנס בשנת 1940. בתקופה זו החליטו הבריטים שלא לבנות מבני כליאה חדשים אלא לשמר את אלה שנבנו בתקופת השלטון העותמני ולכן המשיכו לתפעל את בתי הסוהר שכבר היו פעילים במבצר הצלבני ב[[עכו]], ב[[מגרש הרוסים]] ב[[ירושלים]] ובכלא הנשים בג'בל דאוד שב[[בית לחם]]. לקראת סוף תקופת המנדט הכשירו הבריטים גם את המבצר הישן ב[[שכם]] והתאימו אותו למבנה של כלא. למרות זאת המבנים לא הצליחו להכיל את כל אוכלוסיית האסירים. הבריטים הקימו פלוגות עבודה של אסירים במבנים זמניים או במחנות מעצר ב[[עתלית]], ב[[מזרעה]], ב[[לטרון]] וב[[סרפנד]]. בתקופה זו ממוצע האסירים והעצורים היה בין 2,000 ל-4,000 כאשר מרביתם מהאוכלוסייה הערבית במדינה. עם תחילת ה[[העפלה]] הלא חוקית של יהודים לישראל עלה אחוז האסירים היהודים. בשנת 1946 פרסמו הבריטים את הפקודה השלישית שנשארה בתוקף עד 1971 ובה קבעו ששירות בתי הסוהר תהיה יחידה נפרדת מהמשטרה. בנוסף קבעה שיש להפריד בין אסירים לאסירות ובין אסירים לעצורים, בין אסירים צעירים ואסירים מבוגרים וכמו כן יש להעניק זכויות מסויימות לאסירים כמו פעילות דתית, זכויות לטיפול רפואי ועוד. עוד נקבע כי בראש בתי הסוהר יעמוד נציב בריטי. מטרת הענישה של הבריטים הייתה להשליט סדר ולמנוע התפרעויות ובריחות מהכלא, ולכן הונהגה כלפי האסירים מדיניות נוקשה ואף הונהגו עונשי גוף פומביים כמו הלקאת אסירים בשוט בחצר בית הסוהר על מנת להתריע את שאר האסירים. בשנת 1947 הוחלט להפריד את האסירים היהודים מהאסירים הערבים, בגלל התפרעויות עקב [[תוכנית החלוקה]], ובמקביל גוייסו 30 סוהרים יהודים כדי לטפל באסירים היהודים.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. ===קום המדינה והשנים הראשונות=== בשנת 1948, עם הקמת המדינה, בוטלה באופן זמני ההפרדה בין המשטרה לבין שירות בתי הסוהר וזה פעל כאגף במטה הארצי של המשטרה. מכיוון שביטול ההפרדה נגד את הפקודה הבריטית משנת 1946 הוחלט למנות אדם אחד שיכהן הן כמנכ"ל משרד המשטרה והן כממונה על בתי הסוהר. החלטה זו עוררה סערה שכן רבים טענו שצעד כזה עדיין נוגד את הפקודה ולכן שר המשטרה דאז, [[בכור שטרית]], החליט שהחל מהראשון בינואר 1949 יחזרו שוב המשטרה ושירות בתי הסוהר להיות שני גופים נפרדים.בנוסף מונה הנציב הראשון של שירות בתי הסוהר- [[גירי גרא]]. בנוסף הוחלט לסגור את בתי הסוהר ששימשו את הבריטים בתקופת המנדט ובמקומם להקים בית סוהר מרכזי ליד תל-מונד. בפברואר 1949 הוחלט לתת חנינה כללית, פרט לאסירים שנשפטו על עבירות חמורות, כך שבבית הסוהר נותרו רק 29 אסירים. בזמן קצר יחסית [[כלא תל מונד]] החל להתמלא עד אפס מקום ולכן הוחלט לפתוח מחדש את בית הסוהר ביפו אך גם הוא התמלא במהירות. תנאי המחייה הקשים והעדר תקציב לא אפשרו להעניק לאסירים טיפול רפואי ראוי, הכשרה מקצועית וחינוך. לאחר פניות רבות מצד שירות בתי הסוהר למשטרה ול[[שר המשטרה]] שלא להעביר אליהם אסירים נוספים עקב חומרת המצב, פנה [[היועץ המשפטי לממשלה]] בשנת 1951 ל[[ראש הממשלה]] וביקש את התערבותו בזירוז בניית בית סוהר מרכזי ברמלה ובמקביל החלו להכשיר את בית המעצר בחיפה למבנה של בית סוהר. בית המעצר בחיפה פעל כבית סוהר עד ש[[כלא רמלה]] הוכשר סופית בשנת 1954. גם בית הסוהר ביפו נסגר בשנה זו. בית הסוהר ברמלה נבנה על בסיס מבנה של [[מצודת טגארט]] שהקימו הבריטים בתקופת המנדט. התוכנית הייתה לבנות את בית הכלא באופן מודרני ולהקצות בו מתקני תעסוקה, הכשרת קרקע לחווה חקלאית ובניית מתקנים לפעילות חינוכית ותרבותית תוך מתן מענה לצרכיהם של כל הדתות. עם פתיחתו בשנת 1953 הוקצה בו אגף לאסירות שתחילה מנו 12 נשים, אך לא היו בו מספיק תאים כדי להפריד בין אסירות מכורות לסמים ובין אסירות שאינן מכורות, בין מבוגרות לבין צעירות וכו' ובשל כך נגרמו חיכוכים רבים בין האסירות וביניהן לבין אנשי הסגל. עד שנת 1953 מנתה אוכלוסיית האסירים 1,100 איש, בעוד שבתי הסוהר הוכשרו לקלוט רק 710 אסירים, מה שיצר מצב קשה של צפיפות שהתבטא בכך שאסירים נאלצו לישון על הרצפה ובמסדרונות ואסירים אחרים הוחזקו בבתי מעצר של המשטרה. בשנה זו נאלץ השב"ס לשחרר שחרור מוקדם כ-100 אסירים בשל מצוקת הצפיפות. בשנה זו הוקם בית הסוהר [[דמון]] בעזרתם של האסירים עצמם ששיפצו את מבני הכלא ששימשו פעם מחסן טבק וחווה חקלאית ערבית. בנובמבר 1952 הושלמה בנייתו של בית הכלא [[מעשיהו]] שנועד לאכלס אסירים ברמת בטחון נמוכה שרובם שפוטים למאסר ראשון. בית הכלא הוקם באוריינטציה שיקומית ומטרתו הייתה לשלב את האסירים המשוחררים חזרה בקהילה. האסירים קיבלו הכוונת מקצועית, חינוך, פעילויות ספורט ועוד. בשנה זו נפתח כלא נוסף במבנה של [[מצודת טגארט]] באזור [[הר הגלבוע]], [[כלא שאטה]], שבו שיכנו אסירים בטחוניים.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. ====המרד בכלא שאטה==== ב-31 ביולי 1958 פרץ מרד אסירים ב[[כלא שאטה]] שבו נהרגו 11 אסירים ו-2 סוהרים, 66 אסירים הצליחו לברוח. ועדת החקירה שהוקמה לבדיקת הארועים בכלא קבעה כי אדישות מנהלי הכלא לגבי סדרי הביטחון היא שהביאה לפרוץ המרד. בעקבות המרד הודח מתפקידו הנציב [[ד"ר צבי חרמון]] ובמקומו מונה [[אריה ניר]], לשעבר קצין משטרה בכיר, שהחליט להדגיש את נושא הבטחון על חשבון נושא השיקום והטיפול. ניר החל להשקיע תקציבים רבים בבניית חומות, מגדלי שמירה, חדרי בקרה והכשרת אנשי ביטחון מקצועיים למלא תפקידים בשב"ס.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2008). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, עמ' 33-7.}}. ===שנות ה-60 וה-70=== בתחילת שנות ה-60 הושם דגש על בניית מתקנים נוספים במטרה להפחית את הצפיפות. בין השאר נפתח האגף הפסיכיאטרי וכן מחלקה לטיפול ולשיקום ב[[כלא תל מונד]] שבשנת 1962 הועבר ל[[כלא מעשיהו]]. בנוסף נערכו שינויים במבנה הארגוני של השב"ס. הוקמו שני מינהלים חדשים: מינהל הארגון והבטחון ומינהל השיקום בשנת 1962 במקום תפקיד סגן הניצב, הוקם בסיס הדרכה לסגל בשנת 1965 והופעלה תוכנית הכשרה חדשה. בשנת 1967, לאחר [[מלחמת ששת הימים]], נרתם השב"ס לעזרתו של צה"ל בכליאת אסירים בטחוניים ולשם כך הוכשרו שלושה מבנים מיוחדים מחוץ לתחומי הקו הירוק- כלא שכם, כלא טול-כרם וכלא חברון ובתוך תחומי הקו הירוק- בית הסוהר כפר יונה. בעקבות כך כלא הנשים הועבר לתחנת מיון האסירים שב[[כלא מעשיהו]]. בגלל הצפיפות שבבתי הסוהר הבטחוניים הוכשר בשנת 1969 גם בית הסוהר באשקלון ובכלא באר שבע הוקמו מבנים נוספים שתכליתם הייתה להחזיק את האסירים הבטחוניים. עקב ריבוי האסירים הבטחוניים, וההתמקדות בבעיות הבטחוניות, נזנחה מדיניות הרווחה והשיקום גם אצל האסירים היהודים. למרות הפעלת בתי הסוהר הבטחוניים ע"י השב"ס, לא הוקצה להם תקציב נוסף לכוח אדם ולכן נאלץ השב"ס לצמצם את כוח האדם במתקנים שבתוך תחומי [[הקו הירוק]] ולהעביר סגל רב אל המתקנים שמחוץ לתחומי [[הקו הירוק]]. רק בשנת 1968 אושרה הקצאת כוח אדם נוסף של 360 משרות לשב"ס ומרגע האישור החל גיוס דחוף שכלל גם קבלת מועמדים ללא כישורים מתאימים. בשנת 1968 נפתח [[בית סוהר נווה תרצה]] לנשים באוריינטציה שיקומית וטיפולית. הכלא טיפל במגוון סוגיות הקשורות לעבר הקשה של האסירות, לאסירות בהריון ועם ילדים ועוד. לאסירות ניתנה האופציה לגדל את ילדיהן בתוך כתלי הכלא עד גיל שנתיים. בשנת 1970 הושלמה בנייתו של [[בית הכלא אשל]] בבאר שבע היה לבית הסוהר הגדול ביותר בארץ שיועד לאכלס כ-900 אסירים בדרגת ביטחון מירבית. בשנת 1978 נפתח בית המעצר ברמלה שקלט כ-300 אסירים ששהו לפני כן בבית המעצר כפר יונה בתנאים קשים. לימים שונה שמו של בית המעצר ל[[בית מעצר ניצן]] על שמו של [[רוני ניצן]], מפקד הכלא, שנרצח ע"י האסיר הנמלט [[הרצל אביטן]]. את השנים הללו ליוו בעיות צפיפות ותנאי מחייה קשים של האסירים, מה שגרם לאלימות רבה מצד האסירים ולנסיונות בריחה מהכלא. גם בבתי הכלא החדשים נאלצו האסירים לישון על רצפת הכלא ובתנאי צפיפות קשים. בליל ה-8 בינואר 1979 ברחו מבית הסוהר המרכזי ברמלה שמונה אסירים. בריחתם עוררה דאגה רבה בשל מסוכנותם של האסירים וגם בשל הקלות שבה ברחו מבית הסוהר השמור ביותר במדינה. בעקבות הבריחה הוקמה [[ועדת חקירה]] שמצאה כי חילופים תכופים של קצינים בכירים בכלא, כמו קצין הבטחון וקצין המודיעין, גרמו לירידת המשמעת של האסירים ולליקויים משמעותיים ברמת הבטחון של הכלא. בנוסף, המפקד האחרון שמונה לכלא רמלה קיבל הכשרה לקוייה מפאת קוצר הזמן. גם סגל הסוהרים באותה תקופה היה ברמה ירודה, רובם היו חסרי השכלה ולא עברו קורסים והכשרות המתאימים לתפקידם. {{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. ====ועדת קנת==== בעקבות המצב הירוד בבתי הכלא קיבלה [[ממשלת ישראל]] החלטה על הקמת [[ועדת חקירה]] לבדיקת המצב בבתי הסוהר במדינה. הועדה, בראשותו של השופט מקס קנת, מונתה ב- 31 בינואר 1979 והגישה את הטיוטת דו"ח הראשון ובו מסקנותיה במאי 1981. הועדה ערכה ביקורים רבים בבתי הסוהר וסקירה של תקנות בתי הסוהר ושל עדויות שנגבו ע"י הועדה מבעלי תפקידים בשב"ס. הועדה התייחסה לליקויים שמצאה בהתנהלות השב"ס, גיוס והכשרה מקצועית, בעיית הצפיפות, זכויות האסירים ועוד. {{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. להלן כמה ממצאי הועדה: *"הועדה ממליצה שהשר (שר הפנים) ימנה ועדה מייעצת של מומחים, בה יסתייע דרך קבע לבחינת גישות חדשות באשר לניהול וארגון בתי הסוהר. מן הראוי לכלול בועדה זו אנשי חינוך, מדעי ההתנהגות, משפטנים, קרימינולוגים וקצינים פורשים מהשרות, שיש להם ידע ונסיון בנושאים רלבנטים לשרות בתי הסוהר". *"מומלץ שהנציב ימנה ועדת חקירה לבחון פעם נוספת את הקריטריונים לגיוס כוח אדם לשרות בתי הסוהר. מן הראוי לשתף בועדה זו גם מומחים שמחוץ למסגרת שרות בתי הסוהר... מומלץ להעלות את רמת ההשכלה המינימלית הנדרשת מן המיועד לתפקיד סוהר בטחוני-טיפולי". *"יש לשנות את שיטת מיון האסירים לבתי הכלא השונים מיסודה... אין להשתמש בתחנת המיון כמקום כליאה לאסירים... יש למיין את האסירים בתחנת המיון באופן ראשוני ולהפריד בין אסירים אלימים, אסירים על עבירות סמים ואסירים אחרים... יש לשנות את דפוסי העבודה של העובדים הסוציאלים כך שהמיון לא יהווה תפקיד בלעדי המנותק מהטיפול". *"על שירות בתי הסוהר לפעול בהתמדה לכיבוד זכותו של האסיר לתנאי מגורים אנושיים".{{הערה|שם=keneth| קנת, מ, ליבאי, ושפירא, ר. (1981). '''ועדת החקירה לבדיקת המצב בבתי הסוהר - דו"ח ראשון'''. תל-אביב (אין שם הוצאה).}}. הממשלה אימצה את מסקנות הדו"ח הראשון אך מרביתן לא יושמו באופן מעשי בשטח. הועדה לא סיימה את החקירה שלה ומעולם לא הגישה דו"ח סופי, למרות שהתחייבה לכך, ולכן גם לא יישמו את מסקנותיה בפועל.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. ===שנות ה-80=== בתחילת שנות ה-80, לאחר פרסום ממצאי ועדת קנת, החלו לשים דגש בשירות בתי הסוהר הן על השכלת האסירים והן על השכלת הסוהרים. מרכז החינוך הראשון הוקם ב[[כלא רמלה]] בשנת 1984 ולאחר מכן הוקמו מרכזים נוספים בבתי הסוהר השונים. ביוזמתו של הנציב [[ד"ר מרדכי ורטהיימר]] ובשיתוף עם [[משרד החינוך]] נפתחו כיתות לימוד להשלמת השכלה לסוהרים, שעד לשנת 1980 רק 11% מהם היו בעלי השכלה תיכונית ומעלה. בנוסף הייתה הקפדה על גיוס סוהרים ואנשי סגל בוגרי 12 שנות לימוד והלאה. שנות ה-80 התאפיינו, בין השאר, בחילופים תכופים של נציבים שלכל אחד מהם הייתה השקפה שונה לגבי התפקיד. הנציבים הגיעו לתפקיד ללא הכרות מוקדמת של המערכת וללא חפיפה מוקדמת עם הקודם בתפקיד. תפקיד הסוהר בתקופה זו סבל מדימוי עצמי שלילי ולכן לא היו מועמדים ראויים לגיוס. מצב זה השתנה לקראת סוף שנות ה-80 כאשר שופרו תנאי הסוהרים ושינו את צבע המדים מאפורים לכחולים. {{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. בשנת 1987 הוחלט לחלק את השב"ס ל-3 גושים: גוש צפון, גוש מרכז וגוש דרום כאשר לכל גוש יש מפקד שכפוף לנציב. בנוסף הוחלט להוסיף לתפקיד חדש לשב"ס- סגן נציב. באותה שנה נחקק בכנסת חוק שמחליף את המאסר, במקרים מסויימים, בעבודות שירות ובעבודות לתועלת הציבור. חוק זה תרם לירידה בכמות האסירים. {{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2006). '''אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר'''.}}. בעשור זה הגיעו לשיאן שתי בעיות מרכזיות שליוו את שירות בתי הסוהר מראשיתו- בעיית הצפיפות ובעיית הסמים. בעיית הצפיפות היא כנראה זו שהחמירה את בעיית הסמים משום שמחסור בתאי כליאה הביאו להתערות של אסירים מכורים עם אסירים שאינם מכורים, מה שהביא את האסירים הלא מכורים להתחיל להתשמש בסמים בכלא. כחלק מההתמודדות עם בעיית הסמים הוחלט לבצע חוקן באסירים ששבו מחופשה או באסירים שנחשדו בסחר או בשימוש בסמים אך בשל מספר עתירות ל[[בג"צ]] שהוגשו בעניין [[בית המשפט העליון]] החליט לפסוק שאין לחדור לגופו של האסיר.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. ===שנות ה-90=== התאפיינו בהתרחבות מתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר, התפתחות הגישה השיקומית והקלה בבעיית הצפיפות בבתי הסוהר. בתקופה זו נבנו שני בתי כלא חדשים ומודרנים שפועלים באורייטנציה שיקומית, צלמון וחרמון, ו[[בית מעצר הדרים]] שהוקם מתוך תפיסה חדשנית הדוגלת בהחזקת האסירים עפ"י חוק כבוד האדם וחירותו.[[בית סוהר חרמון]], שנבנה במתכונת של קהילה טיפולית, הוא מרכז הגמילה מסמים הגדול בארץ. בשנת 1994 הוקמה יחידת הסמים "דרור" שפועלת באמצעות מודיעין ועוסקת בהרתעה ובענישת אסירים סוחרי סמים. יחד עם זאת הוקמו אגפים חדשים בבתי הסוהר השונים, למשל אגפי נ"ס לאסירים שאינם משתמשים בסמים. בשנת 1996 הוקמה תוכנית "שלהבת" המקדמת אסירים שנקיים מסמים מעל 15 חודשים ומשלבת אותם במערך ההסברה לנוער על סכנות השימוש בסם. בעקבות חתימת [[הסכמי אוסלו]] נסגרו כמה מבתי הסוהר הבטחוניים שבשטחים וכמה מהם נמסרו לידי [[הרשות הפלשתינית]]. כתוצאה מכך השתפרו תנאי האסירים ובעיית הצפיפות, שאפיינה שנים רבות את בתי הכלא בארץ, זכתה להקלה. בעקבות עתירה ל[[בג"צ]] שהוגשה בנושא התייחדות אסירים, ובעצת מומחים מתחום הקרימינולוגיה, החליט השירות בתי הסוהר לאפשר מפגשי התייחדות של אסירים ואסירות, שאינם זכאים לחופשה, עם בני או בנות זוגם בתדירות של אחת לחודש. :{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. לראשונה בשנת 1998 החליט הנציב [[עמוס עזאני]] לקבוע מטרות ומדיניות של השב"ס לטווח הארוך. עזאני הסתייע במומחים מהאקדמיה, באנשי הסגל הבכיר ובסוהרים ויחד גיבשו תוכניות עבודה בתחומים של מדיניות כלפי אסירים, מדיניות הארגון ועוד.עמוס עזאני מתאר:{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}}. {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="זו הייתה תקופת הארה. שיתפנו בדיונים האסטרטגיים אנשים מכל תחומי השב"ס בלי פערי דרגות. השתתפו בהם אפילו סוהרים"}} ===שנות האלפיים=== בעקבות [[אינתיפאדת אל-אקצה]] שפרצה בשנת 2000 אוכלוסיית האסירים הבטחוניים גדלה בקצב מהיר ואיתה חזרה גם בעיית הצפיפות והמחסור במקומות כליאה. בעקבות כך נפתח מחדש [[כלא דמון]] שאכלס שוהים בלתי חוקיים מ[[הרשות הפלשתינית]]. גם אגפים מסויימים בבתי הכלא, שיועדו לאסירים פליליים, הוכשרו לקלוט אסירים בטחוניים. עשור זה מתאפיין גם בבנייה מואצת של בתי סוהר בארץ כאשר חלקם מיועדים לאוכלוסיות מיוחדות. בשנת 2001 נפתח [[בית סוהר מג"ן]] המיועד לאסירים פגועי נפש וטעוני טיפוח ששם דגש על טיפול מקצועי וחינוך ובשנת 2003 נפתח [[כלא אופק]] לאסירים עד גיל 21, שעד אז שוכנו באגפים מיוחדים ב[[בית סוהר השרון]], ופועל במתכונת טיפולית ושיקומית תוך מתן מענה לצרכים המיוחדים של הנערים הכלואים. בנוסף נבנו עוד שלושה בתי סוהר פליליים חדשים: דקל בשנת 2001, רימונים וגבעון בשנת 2004 ובית סוהר בטחוני חדש: רמון. בתי סוהר בטחוניים, שהיו בשליטת [[צה"ל]], עברו לידי שירות בתי הסוהר בין השנים 2006-2005: [[כלא מגידו]], [[כלא קציעות]] ו[[כלא עופר]]. במקביל הועברו [[בית מעצר קישון]] ו[[בית מעצר תל אביב]] מידיה של [[משטרת ישראל]] לידי שירות בתי הסוהר. פעולות אלו הפכו את השב"ס לשירות הכליאה הלאומי הבלעדי במדינה. שינויים אלו דרשו גיוס כוח אדם חדש לשירות בתי הסוהר ולכן ב-14 בפברואר 2005 התקבל תיקון ל[[חוק שירות בטחון]] שמסמיך את [[שר הבטחון]] להורות על גיוס [[חיילי חובה]] לתפקידי אבטחה בבתי הסוהר הבטחוניים.{{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2007). '''אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר'''.}}. אוכלוסיית בתי הסוהר, כולל האסירים הפליליים והבטחוניים, הגיעה בשנת 2008 לכ-25,000. הגידול הרב באוכלוסיית האסירים השפיע גם בעשור זה על בעיית הצפיפות כאשר השטח הממוצע לאסיר עומד על כ- 3.2 מ"ר לעומת התקן הבינלואמי הדורש לפחות 6 מ"ר. בנוסף קיימים מספר מבנים אשר הוגדרו כלא ראויים למגורי אדם אך מפאת הצפיפות הוחלט להמשיך להחזיק אותם כמבני כליאה. למשל [[כלא דמון]], שנסגר בשנת 2000 עקב היותו בלתי ראוי למגורי אדם, נפתח שוב בשנת 2001 ומאכלס בתוכו כ-500 אסירים.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}} === שירות בתי הסוהר כיום=== כיום אחראי השב"ס על כ-21,300 אסירים, והוא מונה כ-6,800 אנשי סגל, בהם גם בנות [[שירות לאומי]] וחיילים ב[[שירות חובה]] אשר מועברים לשב"ס מ[[חיל המשטרה הצבאית]] ב[[צה"ל]]. התוכנית הרב-שנתית של שירות בתי הסוהר פועלת מאז ראשית [[המאה ה-21]] לשיפור תנאי כליאת האסירים ( בין היתר במסגרת פרויקט מרכזי להקמת בית סוהר לגובה במרכז הארץ); לטיפול וטיפוח איכות הסגל בשירות בתי הסוהר; למניעת פשיעת עבריינים מתוך בתי הסוהר; לשיפור איכות הטיפול באסירים ובמקביל לשיפור רמת הביטחון והאבטחה בבתי הסוהר, ולשיפור ההערכות הטכנולוגית בארגון (באמצעות הקמת מערכת "קידמה" לניטור אסירים באמצעים ביומטריים). ==אבחון ומיון אסירים== האסירים עוברים מיון לבתי הכלא השונים על בסיס של שני שיקולים: השיקול הבטחוני וצרכי המערכת אל מול השיקול הטיפולי. השיקול הטיפולי קיבל חשיבות רבה עם מינוי הנציב [[ד"ר צבי חרמון]] ששם את עצמו בראש ועדת המיון ואף עסק במיון בפועל. מרכז המיון הראשון הוקם ב[[כלא רמלה]] ומשנת 1956 החלו לשלוח אליו אסירים שנדונו ל-3 חודשי מאסר ומעלה. בשנת 1960 הועבר מרכז המיון והאבחון ל[[כלא תל מונד]] ושם אובחנו אסירים שנדונו לחצי שנת מאסר ומעלה על בסיס סוג העבירה שביצעו, מבדקים פיזים וסוציאלים, עבירות קודמות ואזור מגורים. בשנת 1962 עבר המרכז ל[[כלא מעשיהו]], כאשר בתקופות שונות שוכנו במקום כ-100 אסירים בתנאי צפיפות קשים שהקשו על תהליך המיון. בשנת 1967 הועבר מרכז האבחון והמיון ל[[כלא כפר יונה]] שם מויינו אסירים שנשפטו לתקופה שבין שלושה חודשים ל-5 שנים כאשר אסירים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות יותר נשלחו ישירות לכלא רמלה ללא אבחון ומיון, נערים נשלחו ישירות ל[[כלא תל-מונד]] ונשים נשלחו ישירות ל[[בית סוהר נווה תרצה]]. בשנת 1980 עבר מרכז המיון ל[[בית המעצר ניצן]] ושם הוחלט שיש צורך למיין גם את האסירים שנשפטו ל-5 שנות מאסר ומעלה. בעקבות דו"ח ועדת קנת, שהתריע על ליקויים במיון האסירים, נפתחו מרכזי מיון ואבחון גם במחוז דרום ומחוז צפון. בשנת 1994 הוחלטה לרכז שוב את תהליכי המיון והאבחון בבית המעצר ניצן ולהוסיף לתהליך אנשי צוות כגון נרקולוגים, מאבחני דת, פסיכולוגים תעסוקתיים ועוד. כיום מרבית האסירים הפליליים, מלבד נוער, נשים ואסירים טעוני הגנה, עוברים תהליכי מיון ואבחון בבית המעצר ניצן, כאשר שלוחות שלו מפוזרות בבתי סוהר שונים. {{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}} ==סוגי אגפים בבתי הכלא== *'''אגף מעבר'''- בו שוהים אסירים במשך מספר ימים, האסירים עוברים ממתקן למתקן עם ליווי השב"ס לבתי משפט, בתי חולים וכו'. *'''אגף מיון'''- נקודה למיון ולאבחון אסירים ע"י ועדה הקובעת את בית הסוהר המתאים לכל אסיר. באגף זה נמצאים אסירים שפוטים ועצורים. *'''אגף מתחילים'''- בו שוהים אסירים חדשים שנכנסו לבית הסוהר. חלק מהאסירים באגף זה הם בעלי מגבלות בטחוניות. *'''אגף משתלבים'''- אסיר שמוכיח התנהגות טובה והותרה לו יציאה לחופשה עובר מאגף המתחילים לאגף זה. *'''אגף מתקדמים'''- מיועד לאסירים שהוכיחו התנהגות טובה באגף המתחילים ובאגף המשתלבים ושלוקחים חלק בפעילויות חיוביות בכלא. אסירים באגף זה יקבלו זכויות יתר כמו עבודה בתוך כתלי הכלא וניתן להם חופש תנועה רב יותר מאסר לאסירים אחרים. *'''אגף בידוד'''- נועד לאסירים שנידונו לעונש בידוד באגף בידוד. באגף זה שמים דגש רב על פיקוח ועל שליטה. *'''אגף לאסירים נקיים מסמים- נ"ס'''- באגף זה שוהים אסירים שאינם משתמשים בסמים ואשר עוברים בדיקות יום-יומיות לגילוי סמים. אסיר שנמצא כי השתמש בסמים באגף זה מורחק ממנו. *'''אגף גמילה מסמים – מג"ש'''- אגף שנועד לתת טיפול גמילה אינטנסיבי לאסירים שאובחנו כמתאימים לתהליך הגמילה מסמים. האסירים שוהים באגף זה 9 חודשים לפחות ובו הם מקבלים טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי, פעילויות חינוך, מדריכי גמילה שהם נרקומנים לשעבר שמועסקים כצוות מקצוע כחלק מתהליך השיקום וניהול של האסירים את חיי קהילה באגף. *'''אגף לאסירים טעוני פיקוח'''- מיועד לאסירים בעלי פיגור שכלי קל או בעלי הפרעה נפשית הזקוקים לסיוע טיפולי ואינם יכולים להשתלב באגפים הרגילים. *'''אגף מחלקת לבריאות הנפש – מב"ן'''- אגף זה ממוקם רק בכלא מג"ן וכוללת שתי מחלקות פסיכיאטריות, אחת פתוחה ואחת סגורה, ושירות רפואי. באגף זה מאושפזים הן עצורים והן אסירים, חלקם מרצון וחלקם מכפייה, עפ"י צו שופט לצורך הסתכלות פסיכיאטרית או לפי החלטת פסיכיאטר מחוזי. *'''אגף לחולים כרונים'''- בו שוהים אסירים במצב רפואי כרוני שאינם יכולים לשהות בתנאי מאסר רגילים. אסירים אלה נמצאים בהשגחה צמודה. אגף זה קיים רק בכלא מג"ן ובכלא מעשיהו. *'''אגף לקשישים'''- אגף פתוח המאכלס אסירים קשישים. רוב האסירים ששוהים באגף זה הם חולים הזקוקים לטיפול במרפאת האגף. *'''אגף לאזרחים'''- בו שוהים אסירים שנכנסו לבית סוהר על אי תשלום קנס, מזונות או אי מתן גט. *'''אגף לאסירים שומרי מצוות – לש"מ'''- מיועד לאסירים המעוניינים לנהל אורח חיים דתי-יהודי, הם משתתפים בשיעורי דת ובתפילות. מיועד לאסירים נקיים מסמים. *'''אגף בידוד'''- מיועד לאחזקת אסירים שנדונו לעונש בידוד. *'''אגף טעוני הגנה'''- בו שוהים אסירים שיש צורך להחזיקם בנפרד מאסירים אחרים בבית הסוהר, למשל על רקע של חשש מ"חיסול חשבונות". התנועה שלהם מחוץ לאגף היא מוגבלת אך הם עדיין יכולים להשתלב בפעילויות השונות. זהו אגף בעל רמת בטחון מירבית. *'''אגף הפרדה'''- ובו מוחזקים אסירים בהפרדה בשל היותם בעלי סיכון לבטחון המדינה או שיש סיכוי שאסירים אחרים יפגעו בהם. מפקד גוש או מפקד בית הסוהר רשאי להורות על הפרדת אסיר. *'''אגף שוהים בלתי חוקיים'''- מיועד לאסירים שהגיעו מהרשות הפלשתינית ונכנסו לארץ ללא אישור שהייה. האסירים שוהים בדרך כלל לתקופות קצרות ולאחר מכן מגורשים חזרה לרשות הפלשתינית. *'''אגף בטחוני'''- ובו מוחזקים אסירים או שפוטים על עבירות נגד בטחון המדינה. אסירים בטחוניים מופרדים משאר האסירים. *'''אגף שיקום בקבוצה'''- מיועד לאסירים שהוכיחו התנהגות טובה בכלא ושנותרה להם תקופה של 42 חודש ומטה עד תום 2/3 מתקופת מעצרם או שחרורם. אסירים אלה יוצאים ללמוד או לעבוד מחוץ לכלא כאשר הם מלווים בסוהר או באדם מטעם המעסיק שהוסמך להיות מלווה. *'''אגף שיקום פרטני'''- מיועד לאסירים שנמצאים בתקופה של 18 חודש ומטה עד תום 2/3 מתקופת מעצרם או שחרורם והם מקיימים את התנאים שנקבעו בתקנות השיקום כמו התנהגות טובה מאוד ושאינם מהווים סיכון לשלום הציבור. אסירים אלה יוצאים ללמוד או לעבוד מחוץ לכלא ללא ליווי. *'''הוסטל'''- מיועד לאסירים שנותרה להם תקופת מאסר של 12 חודש ומטה שהתנאי הוא שהייה של לפחות שלושה חודשים באגף השיקום. אסירים השוהים בהוסטל יוצאים לעבוד או ללמוד באופן פרטני ומורשה להם לצאת לחופשה בסופי שבוע ובחגים. *'''מחלקה לגמילה מסמים'''- מחלקה הנמצאת במספר בתי כלא בארץ. הטיפול באסירים מתחיל מהתנקות פיזית ללא תחליפי סם ולאחר מכן למידת כלי התמודדות נורמטיבים. *'''מחלקת "בית התקווה"'''- מחלקה מיוחדת המטפלת בגברים נקיים מסמים שנשפטו על עבירות אלימות במשפחה. אסירים, המתחייבים לכללי המחלקה, משתלבים בפעילויות חינוך ותעסוקה בכלא. {{הערה|שם=tomer| תומר, ע. (2008). '''שפה אסורה - החיים והמילים בין כתלי הכלא'''. תל אביב: הוצאת שוקן.}} {{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2006). '''אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר'''.}}. ==התפתחות הגישה הטיפולית-שיקומית בשירות בתי הסוהר== השב"ס כיום פועל באוריינטציה שיקומית המאמינה כי הצורך בשיקום הוא תוצר ישיר של ההשפעות השליליות של המאסר על הפרט. המודל השיקומי בענישה הינו תוצר של הזרם הפוזיטיביסטי הרפואי ב[[פנולוגיה]], שראשיתו במאה ה-19,ובבסיסו ההנחה כי העבריין מונע ברובו על בסיס תורשתי ולכן אין לו שליטה על מעשיו. כלומר, העבריין לא בחר להיות כזה אלא הונע מדחף חזק ממנו ועל כן מטרת הענישה היא בעצם טיפול בעבריין, הנעשה על ידי דיאגנוזה של מכלול הבעיות שהניעו את העבריין לפשוע, הכנסת העבריין למסגרת טיפולית והערכת סיכויי השיקום שלו על סמך התקדמותו במסגרת הטיפול. {{הערה|שם=gen| Gendreau, P. (1996). '''Offender Rehabilitation - What We Know and What Needs To Be Done'''.Criminal Justice and Behavior, 144, 1-23.}} תהליך הכנסת עבריין מורשע לבית הכלא כרוכה בשלילת החופש של האסיר, בניתוקו מסביבתו ובכניסה למערכת בעלת תנאי מחייה נוקשים. מכלול הגורמים הללו עלולים להוביל לתקופת מאסר רצופה בקשיים. לכן נוסדה המסגרת השיקומית שמטרתה לסייע לאסיר בתקופה קשה זו, להדריך אותו, להטמיע בו דרכי חשיבה ופעולה נורמטיביות ולהקנות לו כלים להתמודדות עם קשיים לאחר השחרור מהכלא. כלומר, השיקום הפך בימינו לכלי המסייע לאסיר בתהליך קליטתו בבית הכלא, בנוסף לתפקידו כמשקם. {{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2006). אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר }} {{הערה|שם=shavit| שביט, ג. (1989). '''עבריינות, ענישה ושיקום'''. בתוך: טלגם, מ (עורך).שיקום אסירים בקהילה - האגודה הישראלית לקרימינולוגיה.ירושלים: המכון לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית. עמ' 22-16. }} על פי סטטיסטיקות של שירות בתי הסוהר בישראל, נכון לשנת 2005, עומד שיעור הרצידיביזם על 56.85% ונראה כי חל שיפור מסויים בשיעור הרצידיביזם עם חלוף השנים (בשנת 1995 עמד שיעור הרצידיביזם על 70.7%). {{הערה|שם=vaada| ועדת הפנים ואיכות הסביבה.(2006). '''סקירה בנושא: תוכניות לשיקום אסירים'''. ירושלים: הכנסת, מרכז מחקר ומידע.}} שב"ס מפעיל בתחומי הכלא תוכניות שיקום רבות ומגוונות אשר מטרתן להקנות לאסיר כלים לרכישת התנהגויות נורמטיביות, השכלה ומוסר עבודה ובכך לסייע לו בתהליך השיקום ולהכינו בצורה הטובה ביותר ליום בו ישתחרר מהכלא.{{הערה|שם=shavit| שביט, ג. (1989). '''עבריינות, ענישה ושיקום'''. בתוך: טלגם, מ (עורך). שיקום אסירים בקהילה - האגודה הישראלית לקרימינולוגיה. ירושלים: המכון לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית.}} ישנן כיום שיטות שונות המסייעות לתהליך שיקומו של האסיר בכלא כאשר השיטות הנפוצות ביותר הינן שיטות תרפיה למיניהן, אגפי שיקום מיוחדים והקניית השכלה ותעסוקה לאסירים. הגישה הטיפולית בשב"ס קיבלה לראשונה משנה תוקף ע"י הנציב [[ד"ר צבי חרמון]], עובד סוציאלי במקצועו, בשנת 1952. חרמון הנהיג שיטות טיפול המתבססות על המודל הרפואי בשיתוף פסיכולוגים ועובדים סוציאלים. בשנת 1952 אישר משרד המשטרה את הקמת המחלקה למיון ולטיפול אנדיבידואלי בשב"ס שתפקידיו לסייע לאסיר ולהקל על שהותו בכלא וכמו כן לאפשר לו לרכוש כלים שיסייעו לו לחזור לחברה הנורמטיבית. המחלקה פעלה כשנתיים ללא הצלחה וב-1954 הוקמה ועדה מקצועית האחראית על נושא הטיפול והשיקום ובין השאר נקבע תקן ל-14 עובדים סוציאלים לכל בתי הכלא. עם השנים, והגידול במספר האסירים, נוספו תקנים נוספים לעובדים סוציאלים ומונה עובד סוציאלי לכל בית סוהר. כאמור, לאחר המרד בכלא שאטה בשנת 1958 רבים החלו לפקפק בגישה הטיפולית וראו בה הגורם המרכזי בהתרופפות סדרי הבטחון. [[ד"ר צבי חרמון]] הוחלף בנציב שהדגיש את התפיסה הבטחונית על חשבון זו הטיפולית. ממצאי דו"ח ועדת קנת, ובהמשך ועדת נוספות, התריעו על המחסור באופציות שיקומיות לאסירים בשל עומס על העובדים הסוציאלים. חשיבות הטיפול הסוציאלי השתנה בהתאם להשקפת עולמם של הנציבים השונים ובין השאר התקיימו קונפליקטים מתמידים בין הסגל הטיפולי לסגל הבטחוני לגבי היעדים של בית הסוהר. נקודת המפנה בנושא השיקום חלה בשנת 1984 עם הקמת [[הרשות לשיקום האסיר]] והכנסת מפקחיה לכתלי הכלא על מנת להפגש עם אסירים ולהכינם לשחרור. לצורך כך התמקד השב"ס בפיתוח תוכניות שיקום שונות לאסירים. {{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}} ===תוכניות השיקום הנהוגות כיום בבתי הכלא בארץ=== ====חינוך בכלא==== ראשיתה של מערכת החינוך בכלא החלה בתחילת שנות ה-50 עם התארגנות עצמאית של אסירים ב[[כלא מעשיהו]], יחד עם הנהלת הכלא, שיזמה שיעורי עברית לאסירים עולים על ידי אסירים. האסירים נהלו גם חיי תרבות, את ספריית הכלא והוציאה עיתון חודשי. עם הזמן הצטרפו למערך החינוך גם מורים מן החוץ שלימדו את האסירים שיעורי עברית ושיעורי חשבון ברמה של בית ספר יסודי במתכונת של 4 ימים בשבוע ובכלא לנוער בתל מונד- 5 ימים בשבוע. בשנות ה-70 נכנס תקן חדש לכלא- קצין חינוך שתפקידו לרכז את נושא התרבות בכלא. יחד עם קצין החינוך פעלו מדריכים חברתיים שסייעו בהעברת פעילויות תרבותיות וחברתיות. אך עדיין בשנים אלו נושא החינוך לא היה מאורגן כראוי, ועדת קנת התריעה על חוסר ארגון זה ועל העדר תקציב מספיק. {{הערה|שם=keneth| קנת, מ, ליבאי, ד ושפירא, ר. (1981). '''ועדת החקירה לבדיקת המצב בבתי הסוהר - דו"ח ראשון'''. תל-אביב (אין שם הוצאה).}}. מרכז החינוך הראשון הוקם בשנת 1984 בכלא רמלה וביוזמת הנציב מרדכי ורטהיימר. בעקבות כך הוקמו מרכזי חינוך בבתי כלא פליליים נוספים וקציני החינוך הפכו לראש תחום חינוך בבית הסוהר שבו הם מועסקים. מרכז החינוך ממוקם בחצר הכלא, רחוק מהמבנה המרכזי של הכלא, על מנת לבודד את המרכז ולהשוות לו מציאות חינוכית שונה מזו שבתוך המבנה המרכזי. בתוך הכלא קיימות שתי מערכות חינוך: פורמלית ובלתי פורמלית. החינוך הפורמלי מקנה לימודי יסוד לאסירים שלא רכשו השכלה יסודית. הלימודים מתקיימים בשעות הבוקר למשך שלושה חודשים. החינוך הבלתי פורמלי, לעומת זאת, מקנה לאסיר לימודי העשרה בתחומים שונים כמסגרת משלימה למערך ההשכלה הפורמלית כמו שיעורי ספורט, אמנות ומועברים ע"י מתנדבים. מערכת החינוך וההשכלה בבתי הכלא היא דרך נוספת לשיקומו של האסיר ולהכנתו לחיים שמחוץ לכלא. חינוך ורכישת השכלה עוזרים לאסיר לרכוש מיומנויות, מפתחים בקרבו תחשות ביטחון ומקנים לו מיומנויות למידה, יצירתיות והשתלבות חברתית. בשנת 2005 השתתפו 4286 אסירים במסגרות החינוך הפורמליות ו- 1893 במסגרות החינוך הבלתי פורמליות. {{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2006). '''אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר'''.}} ====תעסוקה והכשרה מקצועית==== תעסוקה בבתי הכלא נקבעה כהכרח עוד בתקופת המנדט ובפקודת בתי הסוהר 1971 נקבע שסירוב האסיר לעבוד ייחשב כעבירת משמעת. תחילה רק מספר מצומצם של אסירים עבדו בעבודות נקיון ומטבח. בשלב הראשון מועסק האסיר, בהסכמתו, בעבודות תחזוקה שוטפות כגון ניקיון ואפסנאות ובשלב מתקדם יותר משתלב האסיר בקורסי הכשרה מקצועית בפיקוח משרד העבודה והרווחה כגון פחחות, ספרות ומחשבים ובסוף הקורס מקבל האסיר תעודה מקצועית. לכל אורך תקופת הלמידה מתוגמל האסיר בסכום כספי. לאחר מכן משתלב האסיר במסגרות עבודה בתוך הכלא ומחוץ לכלא, כהכנה לקראת שחרורו. המסגרת התעסוקתית תורמת רבות לשיקומו של האסיר שכן התעסוקה נותנת לו צורך בסיסי בביטוי כשרונותיו ויכולותיו ובנוסף לומד הוא דרכים להשתלבות במעגל התעסוקה, מחוייבויות וזכויות המתלוות למקום העבודה. הניסיון התעסוקתי שרוכש האסיר מסייע להגדלת סיכוייו למציאת עבודה לאחר השחרור. באופן זה משתפר דימויו העצמי של האסיר, דימויו בעיניי סביבתו הקרובה (שכן כעת הוא עצמאי ומסוגל לפרנס את עצמו ואת משפחתו) ודימויו בעיניי החברה בכלל. {{הערה|שם=avraham| אברהם, א. (2003). '''תעסוקת אסירים בשירות בתי הסוהר'''. צוהר לבית הסוהר, עמ' 18-10.}}. ====אגפים לשיקום דתי==== זוהי שיטת שיקום המופעלת בישראל מתחילת שנות השמונים על מנת לתת מענה לאסיר המבקש לחזור בתשובה. התוכנית הוקמה בהשראת הרב הראשי של שירות בתי הסוהר דאז, הרב אברהם חזן. התוכנית זכתה להצלחה זמן קצר לאחר הקמתה ובעקבותה הוקמו אגפים במספר בתי סוהר בארץ וכן מדרשות תורניות בבתי הסוהר הפליליים.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2008). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, עמ' 33-7.}} מטרת התוכנית היא לעזור למשתקם ולבנות בקרבו התנהגות חיובית, הסתגלות לחברה לא עבריינית גם בתוך הכלא וכך להגביר את סיכויו להשתקם. באגף כזה לומד האסיר מטבעות לשון, דפוסי התנהגות ונורמות אשר לא היה רגיל אליהן ומנסה לסגל את עצמו לשתי המסגרות אליהן הוא שייך: הכלא והדת. הדת אף מעניקה לאסיר דרך בה יוכל למצוא לעצמו משמעות חדשה ומיטיבה לחיים. דרך זו תעזור לו בתהליך השיקום. {{הערה|שם=timor2| תימור, א. (1998). '''הבניית מציאות שיקומית במסגרת אנטי שיקומית - שיקום אסירים באגפים דתיים בבתי הסוהר'''. עבריינות וסטייה חברתית, כרך י"ח, עמ' 30-1.}} אסירים שקיימו אורח חיים דתי לפני כניסתם לכלא מופנים בדר"כ לאגף השיקום הדתי ע"י מרכז המיון והאבחון. השהייה באגפים אלה היא בתנאי שהאסיר אינו משתמש בסמים ושתפקודו תקין. במהלך שנות ה-2000 שהו באגפי השיקום הדתי כ-200 אסירים ובמדרשות התורניות לקחו חלק כ-400 אסירים.{{הערה|שם=timor| תימור, א. (2009). '''התפתחות בתי הסוהר בישראל'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 12, עמ' 33-7.}} ====תרפיות==== שב"ס מפעיל כיום מספר שיטות טיפול בבתי הכלא השונים המבוססות על תרפיה, אישית או קבוצתית, בתחומים שונים. להלן כמה מהן: *'''תרפיה באמנות''': זהו טיפול המקנה לאסירים דרך ויכולת להביע את תחושותיהם, להעלות את הדימוי העצמי שלהם ולתעל את הכאב שהם מרגישים באמצעות היצירה. {{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2006). '''אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר'''.}}. העבודה דרך האומנות היא אמצעי לתקשורת שכן היצירה מחזקת את היכולת להתמודד עם זכרונות וארועים, מקלה על פריקת רגשות וכן יוצרת קשר בין ההיגיון וההבעה המילולית לבין עולמות הרגש הפנימיים של היוצר. בעת הציור האדם לא מגביל את עצמו ולכן יכול להביע את רגשותיו באופן חופשי יותר. {{הערה|שם=bardavid| בר-דוד, ר. (1996). '''מודעות עצמית באמצעות האמנות'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 5, עמ' 69-63.}}. האסירים משתתפים בחוגים, בקורסים ובפעילויות בהנחיית העוסקים בתחום האומנות וכן יצירות האומנות שלהם מוצגות לראווה בתערוכות בבתי הסוהר ובמוזיאונים ואף זוכות להתעניינות רבה בקרב הציבור. {{הערה|שם=shabas| שב"ס. (2006). '''אתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר'''.}}. *'''תרפיה במוזיקה''': מטרתה של שיטת טיפול זו היא להביא לשינוי התנהגותי באמצעות המוזיקה. שינוי זה מביא את האדם הנמצא בטיפול לגלות את עצמו ואת העולם הסובב אותו וכך גם להגיע להכרה כיצד להתנהג בחברה. התרפיה מאפשרת לאסיר להיפתח ולהביע רגשות. הטיפול יכול להעשות אישי או קבוצתי, על ידי מטפל מוסמך במוזיקה. האסיר יכול להגיב בשתי דרכים למוזיקה שמושמעת לו: הדרך הפיזית, למשל מחיאת כף, והדרך המנטלית, למשל אסוציאציה שמתקשרת לו עם השיר הספציפי המושמע לו. על סמך זה מכוון המטפל את האסיר להביע רגשות ובכך יוצר עימו תקשורת פרודוקטיבית. {{הערה|שם=davis| Davis, W.B, Gfeller, k.e, Thaut, M.H. (1999). An Introduction To Music Therapy - Theory and Practice. The United States: Mecgraw-Hill College.}}. *'''פסיכודרמה''': היא שיטת טיפול פסיכותרפית המשלבת תנועה, פעילות וסוציאליזציה. שיטה זו מיושמת בבתי הכלא בסדנאות טיפול מעורבות של סטודנטים לתאטרון ואסירים הנפגשים יחד על מנת לעבוד כקבוצה. הטיפול בעזרת התאטרון הוא כלי חשוב לשיקום האסיר שכן הטיפול מטפח את האינדיבידואל כיוצר, מאיץ תהליכים חברתיים מעצם היווצרותם בדינמיקה הקבוצתית וכך גם מאפשר התמודדות עמם במסגרת הקבוצה. בנוסף, מקבל האסיר הזדמנות לתקשר ולבנות מערכת יחסים עם קבוצות נורמטיבית שאינן מגיעות מהעולם העברייני וכך גם לומד איך לתקשר עם קבוצות כאלו לאחר שחרורו מהכלא. {{הערה|שם=tessler| אלון, ח, הריס, פ וטסלר, א. (2006). '''תאטרון אסירים וסטודנטים בבית הסוהר: תהליך תאטרוני וקבוצתי כטיפול עקיף'''. צוהר לבית הסוהר, כרך 10, עמ' 51-41 .}}. *'''תרפיה באמצעות בעלי חיים''': בעלי החיים נחשבו לכלי טיפולי עוד מהמאה ה-18, כאשר הבחינו בשיפור באינטראקציה החברתית אצל ילדים הגרים בבתי מחסה כתוצאה מחיברות עם בעלי החיים עימם באו במגע. מאז, ההכרה בתרומתם של בעלי החיים ככלי טיפולי לבעיות נפשיות, חברתיות ופזיולוגיות באה לידי ביטוי במגוון מסגרות טיפוליות. בכלא אופק למשל, עבודה עם בני נוער עבריינים הראתה את ההתקדמות הרבה שעשו, החל משלב הפעילות המקדימה, שבה בחרו הנערים את חיות המחמד שיגורו בפינת החי, ועד לשלב המתקדם יותר ובו לקחו הנערים חלק פעיל בנקיון ובטיפול בבעלי החיים. נראה כי בעלי החיים סיפקו לנערים הסרת מחסומים עד כדי הרגשת ניתוק זמני מחווית הכלא. על הנערים הוטלה הסמכות לטפל בחיות ודרך כך למדו כללי התנהגות נאותים, מכיוון שהטיפול בחיות ובפינת החי דורש מהנערים משמעת עצמית ודרך התנהגות מסויימת. {{הערה|שם=yaari| יערי, ר ורבינוביץ', א. (2005). '''טיפול בבני נוער, אסירים צעירים בכלא, באמצעות בעלי חיים'''. צוהר לבית הסוהר, עמ' 70-61.}}. ==יחידות מיוחדות== {{ערך מורחב|ערכים=[[יחידת מצדה]],[[יחידת נחשון]]}} כמו גופי ביטחון רבים בישראל, גם לשב"ס יש יחידת עלית. מדובר ביחידות '''[[יחידת מצדה|מצדה]]''' ו'''[[יחידת נחשון|יחידת נחשון]]''' שמתמחות בהתערבות מהירה, טיפול בהפרות סדר, שחרור בני ערובה שנחטפו על ידי אסירים ב[[כלא]] ושימוש בשיטות ונשק לא-קטלני. ללוחמי יחידת "מצדה" יש גם תקן וסמכות של [[שוטר]], המאפשרים להן לטפל בהפרות סדר גם מחוץ לכותלי בית הסוהר. יחידה מיוחדת נוספת של השב"ס היא ימ"ר דרור - יחידת מודיעין מיוחדת שהרבה מפעילותה סודיות. היחידה מופעלת אך ורק על ידי נציב שב"ס וקצין מודיעין ראשי. בין פעולותיה הספורות שניתן לגלות הן: לוחמה בסמים, אמצעי לחימה ועוד. אחד מהתמחויות היחידה היא להתחפש ולהתערבב באוכלוסייה. == דרגות שירות בתי הסוהר == {{הפניה לערך מורחב|דרגות שירות בתי הסוהר}} {| width=500 | valign=top | '''סוהרים (בעלי דרגות אחרות)''' * סוהר * רב סוהר (ר/ס) * סמל * רב סמל (רס"ל) * רב סמל ראשון (רס"ר) * רב סמל מתקדם (רס"מ) * רב סמל בכיר (רס"ב) * רב נגד (רנ"ג) | valign=top | '''דרגות קצונה''' * מישר משנה (ממ"ן) * מישר * כלאי * רב כלאי (ר/כ) * סגן גונדר (סג"ד) * גונדר משנה (גנ"מ) * תת-גונדר (תג"ד) * גונדר * '''רב גונדר - נציב שרות בתי הסוהר''' |} {|width="100%" style="background-color: transparent;" |- "valign=top border="0| ==בתי הסוהר ובתי המעצר של שירות בתי הסוהר== {| |- | | width="20" | | valign=top | '''מחוז צפון:''' * [[בית מעצר קישון‏]] * [[בית סוהר צלמון‏]] * [[בית סוהר שיטה‏‏]] * [[בית סוהר חרמון‏]] * [[בית סוהר גלבוע‏]] * [[בית סוהר מגידו]] * [[בית סוהר כרמל‏]] * [[בית סוהר דמון‏]] * [[בית מעצר טבריה]] | width="20" | | valign=top | '''מחוז מרכז:''' * [[בית סוהר עופר]] * [[בית מעצר תל אביב]] * [[בית מעצר פתח תקווה]] * [[בית סוהר אופק]] (נוער)‏ * [[בית סוהר רימונים]] * [[בית סוהר איילון‏]] * [[בית מעצר ניצן‏]] * [[בית סוהר מג"ן‏]] * [[בית סוהר מעשיהו‏]] * [[בית סוהר נווה תרצה‏]] (כלא נשים) * [[בית סוהר גבעון‏]] * [[בית סוהר הדרים‏]] * [[בית סוהר אשמורת‏]] * [[בית סוהר השרון‏]] | width="20" | | valign=top | '''מחוז דרום:''' * [[בית סוהר שקמה‏]] * [[בית סוהר דקל‏]] * [[בית סוהר אשל‏]] * [[בית סוהר נפחא‏]] * [[בית סוהר אוהלי קידר‏]] * [[בית סוהר קציעות‏]] * [[בית סוהר רמון‏]] * [[בית סוהר סהרונים‏]] * [[בית סוהר עופר]] * [[בית מעצר ירושלים]] * [[בית מעצר אילת]] |} ==נציב שירות בתי הסוהר== '''נציב שירות בתי הסוהר''' הוא קצין בדרגת רב-גונדר העומד בראש שירות בתי הסוהר. נציבי שירות בתי הסוהר לאורך השנים: * [[גירי גרא]] – [[1949]]-[[1951]] * [[רם סלומון]] – [[1951]]-[[1952]] * ד"ר [[צבי חרמון]] – [[1952]]-[[1958]] * [[אריה ניר]] – [[1958]]-[[1976]] * [[חיים לוי]] – [[1976]]-[[1981]] * ד"ר [[מרדכי ורטהיימר]] – [[1981]]-[[1985]] * [[רפאל סוויסה]] – [[1985]]-[[1986]] * [[דוד מימון]] – [[1986]]-[[1987]] * [[לוי שאול]] – [[1987]]-[[1990]] * [[גבי עמיר]] – [[1990]]-[[1993]] * [[אריה ביבי]] – [[1993]]-[[1997]] * [[עמוס עזאני]] –[[1997]]-[[2000]] * [[אורית אדאטו]] –[[2000]]-[[2003]] * [[יעקב גנות]] – [[2003]]-[[2007]] * [[בני קניאק]] - מכהן משנת [[2007]] ==הפרטת בתי הסוהר בישראל== ב-24 למרץ 2004 אישרה הכנסת תיקון לחוק פקודת בתי הסוהר משנת 1971 המתיר את הפרטת בתי הסוהר בארץ לניהול של חברות פרטיות. אישור התיקון בא על רקע הצפיפות הקשה בבתי הכלא בארץ וההגבלה התקציבית של משרד האוצר על הקמת בתי כלא חדשים. באותה שנה פורסם דו"ח מאת [[הסנגוריה הציבורית]] שהתריע על הצפיפות בבתי הסוהר ועל התנאים הקשים בהם האסירים שוהים. הדו"ח מצא שאסירים עדיין ישנים על רצפת הכלא, תנאי התברואה שמספקים להם ירודים ושטח המחייה לאסיר אינו עומד בתקן המקובל. בדו"ח נטען בנוסף, שכדי לאכלס את כל האסירים בארץ, לא כולל האסירים הבטחוניים, יש לפתוח כ-5 בתי סוהר נוספים. הדו"ח התריע שעד 2010 המחסור במקומות כליאה יגיע לכ-7,000 מקומות. בתהליך ה[[הפרטה]] קיים גם אלמנט של חסכון כלכלי לקופת המדינה מכיוון שאסיר בודד עולה למשלם המיסים כסף רב, ולכן על אחת כמה וכמה בניית בתי סוהר נוספים או שיפוץ בתי הסוהר הקיימים יגרמו לבזבוז רב של כספי הציבור. ההצעה להפרטת בתי סוהר בישראל נידונה עוד בשנת 2000, בעקבות בקשה של [[המשרד לבטחון פנים]] ושב"ס, כאשר ההצעה הייתה להפריט רק את השירותים הניתנים בתוך הכלא ולא את סדרי הבטחון והאכיפה. לבסוף החליט השר לבטחון פנים דאז, [[שלמה בן-עמי]], שלא להוציא את עניין ההפרטה אל הפועל משיקולים מוסריים של הפיכת בית סוהר לעסק כלכלי. ביוני 2002 עלה נושא ההפרטה לדיון מחדש ע"י מחליפו בתפקיד של שלמה בן עמי, השר [[עוזי לנדאו]], שהורה על הקמת ועדת מכרזים בין-משרדית להקמת בית סוהר ולהפעלתו באמצעות המגזר הפרטי. לנדאו קבע כי בית הסוהר שיוקם יופרט במלואו, ללא מעורבות של השב"ס בניהול ובתפעול הכלא. תחילה בית הסוהר היה מתוכנן להתקיים במתכונת של פיילוט ולאכלס בתוכו כ-400 אסירים, אך ב-2003 נבחנה ההצעה מחדש והוחלט כי הפיילוט יורחב לכ-800 אסירים. עפ"י החוק הזכיין ימנה מטעמו הן את מנהל הכלא והן את צוות עובדי הכלא באגפים ובמשרות השונות.במרכז להקמת הכלא הפרטי זכתה חברת [[אפריקה ישראל]] ובשנת 2006 נחתם עמה ההסכם לזכיון של 25 שנה להפעלת בית הסוהר. בית הסוהר הפרטי היה אמור לקבל אישור הפעלה כשנתיים וחצי לאחר כניסת הההסכם לתוקף ואכלוס ראשוני היה אמור להתקיים כחצי שנה לאחר מכן. תהליך ההפרטה מראשיתו מלווה בביקורת ציבורית רבה, בנוסף לגורמים פרטיים שניסו למנוע את מדיניות ההפרטה באמצעים משפטיים: *האגודה לזכויות האזרח עתרה ל[[בית המשפט המחוזי]] ב[[תל-אביב]] בדרישה לקבל את מסמכי המכרז ולבחון האם תנאיו מבטיחים שמירה על זכויות האסיר. *חטיבת זכויות האדם במכללה למשפטים ברמת-גן וגונדר בדימוס שלמה טויזר עתרו ל[[בג"צ]] בבקשה להוציא צו מניעה למכרז ולבטל את חוק ההפרטה בטענה שהחוק פוגע ב-2 זכויות יסוד: [[חוק יסוד: הממשלה]] ו[[חוק יסוד כבוד האדם וחירותו]]. עתירה זו מתנהלת בבית המשפט בימים אלו. {{הערה|שם=kneset| טל, א וורגון, י. (2006). '''הפרטת בתי הסוהר בישראל - תמונת מצב ודיון'''. ירושלים: הכנסת, מרכז מחקר ומידע.}}. ==ראו גם== * [[דרגות כוחות הביטחון וההצלה בישראל]] * [[עיטורי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר]] ==קישורים חיצוניים== * [http://www.ips.gov.il אתר השב"ס] * [http://www.btl.gov.il/laws/btlLaws.aspx?lawid=15936 פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב 1971] ==הערות שוליים== <references /> [[:קטגוריה:שירות בתי הסוהר|*]] [[en:Israel Prison Service]] [[cs:Izraelská vězeňská služba]] [[es:Sistema Penitenciario de Israel]] [[ru:Управление тюрем Израиля]]