משתמש:Waxywax/אזרחות עירונית

אזרחות עירונית

אזרחות עירונית הוא מושג ופרקטיקה אשר מגדירים חברות של אזרחים בקהילה פוליטית עירונית. אזרחות זו מקנה לזכאים לה סל של זכויות מתוקף היותם אזרחי העיר, וגם את היכולת להשתתף בחיים הפוליטיים העירוניים. הקריטריון לקבלתה של האזרחות הוא מגורים בגבולות העיר בלבד.

מאחר שהאזרחות השכיחה כיום היא אזרחות לאומית, רעיון האזרחות העירונית טומן בחובו יצירת מתח בין המדינה לעיר סביב מגוון נושאים, כגון הזכאות לאזרחות, בידי מי הריבונות בעיר וכיצד היא מתבטאת, מהי חלוקת העבודה והסמכויות בין המדינה והעיר לגבי אזרחי העיר, וכיצד יש לפעול במידה ויש סתירה בין המדיניות העירונית למדיניות הלאומית (לדוגמא: כאשר העיר רואה בתושב כאזרח שלה אך המדינה רואה בו כאזרח זר שהפר את מדיניות ההגירה שלה).

את המתח אשר אזרחות עירונית יכולה ליצור בין המדינה לעיר ניתן למקם גם על ציר הלוקליזם – הגלובליזם, כאשר תומכי הלוקליזם דוגלים בהעברת סמכויות מהמדינה לשלטון המרכזי. יחד עם זאת, אי אפשר לנתק את המגמה להתמקד בשלטון מקומי על פני שלטון מרכזי מתהליכים גלובליים אשר מתרחשים בערים רבות בעולם - בין היתר, עיור, גלובליזציה, והתפתחותה של התרבות האורבנית.

תוכן הערך: • הגדרת האזרחות העירונית • זכאות לאזרחות העירונית • יחסי עיר-מדינה בהקשר לאזרחות • התהליכים המובילים לחיזוק מעמדן של ערים • מקרי קצה של האזרחות העירונית • יוזמות נבחרות של ערים בעולם להרחבת מעגל הזכויות של תושביהן • יוזמות נבחרות של ערים בישראל להרחבת מעגל הזכויות של תושביהן

זכאות: אזרחות עירונית מתבססת על קריטריון המגורים בגבולות העיר jus domicili. כלומר, אדם ייחשב לאזרח העיר מתוקף מגוריו בה, ויוכל לוותר על אזרחות זו אם כבר אינו מתגורר בה. לכן אזרחות עירונית היא נזילה ודינאמית באופיה ומתבססת על מכנה משותף תרבותי רחב הקיים בעצם החיים בעיר. זאת בניגוד לקריטריונים הרווחים לאזרחות במדינת לאום, אשר המנגנונים לקבלתה מורכבים יותר ומתחלקים בד"כ לארבע אפשרויות:

• לידה בטריטוריה – jus soli - קבלת אזרחות כתוצאה מלידה בשטח המדינה. • הורשה – jus sanguinis - קבלת אזרחות בגין הורים שהינם בעלי אזרחות במדינה. • נישואין jus matrimonii - קבלת אזרחות כתוצאה מנישואין לבן זוג בעל אזרחות במדינה. • התאזרחות - תהליך בו המדינה מעניקה מעמד של אזרח למי שעומד בקריטריונים שהוגדרו עלי ידה (בד"כ גם מתגורר בה אופן חוקי למשך מס' שנים).

טבלה 1: השוואה של סממנים בולטים של אזרחות עירונית לעומת אזרחות מדינית

טבלה 1: השוואה של סממנים בולטים של אזרחות עירונית לעומת אזרחות מדינית	טקסט הכותרת	טקסט הכותרת
טקסט התא	טקסט התא	טקסט התא
טקסט התא	טקסט התא	טקסט התא
טקסט התא	טקסט התא	טקסט התא
טקסט התא	טקסט התא	טקסט התא
טקסט התא	טקסט התא	טקסט התא
טקסט התא	טקסט התא	טקסט התא

אזרחות עירונית אזרחות מדינית זכאות תושבות לידה בטרירטוריה הורשה נישואין התאזרחות מעמד חוקי אין קיים בירוקרטיה פשוטה יחסית מורכבת יחסית זכויות פוליטיות ניתן לבחור בבחירות מוניציפליות השתתפות בארגונים אזרחיים ניתן לבחור ולהיבחר בחירות ראשיות השתתפות בארגונים אזרחיים חופש תנועה לעיר המודרנית אין סמכות להחליט מי יבוא בגבולותיה מאפשרת כניסה וחופש תנועה בגבולות המדינה

יחסי עיר- מדינה: ריבונות היא הזכות החוקית והבלעדית של מדינה (ממשלה או סמכות פוליטית) להפעיל סמכות על טריטוריה. כלומר, הריבונות הינה ההיתר של מדינה להשתמש בכוח כדי להגן על עצמה מפני גורמים עוינים לה מבפנים ומחוץ, לאכוף את חוקיה על האזרחים ולהבטיח את זכויות הפרט שלהם. ערים, בניגוד למדינות, אינן ריבוניות. כלומר אין להן שליטה על הכניסה לגבולותיהן, ולכן כאשר הותר לאדם להיכנס לשטח המדינה, הוא יכול לנוע מעיר לעיר בחופשיות. לאזרחות העירונית אין מעמד חוקי והיא אינה מקנה כל תעודה או מסמך בעל תוקף סטטוטורי (כמו דרכון לדוגמא) . עם זאת, בערים שונות בעולם התחילו להעניק תעודת תושב עירונית אשר מהווה מסמך חוקי לכל עניין ודבר בתחום השיפוט המוניציפלי (לדוגמה NYCID – תעודת הזהות של העיר ניו יורק). המעמד הזה חשוב ביותר לקידום של מדיניות הכלה עירונית (inclusion) בערי-מקלט (sanctuary cities) במקרים של מהגרים אשר נחשבים לא חוקיים ברמת המדינה, אך עדיין נחשבים כאזרחים לגיטימיים ברמת העיר. חלוקת העבודה המסורתית בין המדינה לעיר הפרידה באופן גורף בין המדינה שתפקידה לעסוק בביטחון לאומי, בטחון חברתי, הגנה על החוקה וזכויות אזרח, שמירה על משאבים טבעיים, שמירה על הוגנות של שווקים ומימון מחקר מדעי, חדשנות וחינוך אקדמי, ובין העיר שתפקידה לספק שירותים. ועדת זנבר שהתכנסה ב- 1976 עסקה בבדיקת מערכת היחסים בין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי. המלצותיה בדבר ביזור כוחו וסמכויותיו של השלטון המרכזי התקבלו ב 1985 ע"י הממשלה, אך לא יושמו .

התהליכים המובילים לחיזוק מעמדן של ערים: עיור - לאורך ההיסטוריה התקיימה תנועה קבועה של מעבר אנשים מן הכפר לעיר, אולם ניתן לציין את המהפכה התעשייתית שהחלה באמצע המאה ה-18 כנקודת זמן משמעותית בה התרחש תהליך עיור מואץ ברחבי אירופה. תהליך העיור מתאר מעבר אוכלוסייה מיישובים כפריים ליישובים עירוניים ואת התפתחותן של ערים מבחינת גודל שטח השיפוט שלהן וכמות האוכלוסייה החיה בהן. בנוסף לכך תהליכי עיור מבטאים מהלך עמוק יותר בו חברה מאמצת ערכים ודפוסי התנהגות המזוהים עם עירוניות. כיום אנו שרויים בעיצומו של תהליך עיור מואץ שנמשך משנות ה-90 וביתר שאת משנות ה- 2000. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום בערים, והתחזיות צופות שעד שנת 2050 תצמח אוכלוסיית העולם ב-50%, כשיותר מ-80% מתוכם יתגוררו בערים (יש לציין כי אין הסכמה גורפת על השיעור המדויק). האזורים העירוניים גדלים בקצב מהיר ופעילות כלכלית גולשת אל מחוץ למרכזי הערים ויוצרת איזורים מטרופוליניים רחבים המתפרסים על פני שטח גדול. בה בעת, מרכזי הערים הגדולות מתעצמים מבחינה כלכלית ופוליטית והופכים לכוח מניע בכלכלה הגלובלית. שינויים גאו-פוליטיים וכלכליים, ובראשם תפיסה כלכלית התומכת בשוק חופשי ובתהליכי גלובליזציה מתרחשים בכל רחבי העולם ומייחדים לערים תפקיד כפול בו הן פועלת בו זמנית גם ברמה הלוקלית (כלומר למקום הספציפי יש ערך ויתרונות) וגם ברמה הגלובלית וכך יוצרת רשת קהילות מסביב לעולם. גלוקליזציה - מפגש בין ערכים של אוניברסליזם ופרטיקולריזם במערכות חברתיות, פוליטיות וכלכליות. תהליך בו פועלים שני כוחות מנוגדים לכאורה שמזינים ומאזנים זה את זה: הגלובליזציה מעצבת ומשפיעה על העיר ומחברת אותה לרשת עולמית של ערים נוספות, והלוקליזציה המדגישה את מרכזיותה של המקומיות והאופי הייחודי לכל עיר. על ידי כך ערים ממלאות את החסך שנוצר בעידן הגלובליזציה שהשטיחה את הייחודיות הלאומית. אתגרים חוצי גבולות - בעידן הנוכחי מתמודד העולם עם אתגרים גדולים בעלי אופי אוניברסלי ובראשם שינויי האקלים אך גם מגיפות, גלי הגירה ופליטים, אי שוויון בהכנסות ועוד. המאמץ להתמודד עם משבר האקלים ברמת מדינות הלאום התברר ככשלון עד היום. המדינות לא מצליחות להגיע בינן לבין עצמן להסכמות על דרכי הפעולה, והמסקנות שעולות מוועידות האקלים השונות לא מיושמות בפועל. לעומת המדינות שהתנהלותן איטית ומסובכת, יכולת התגובה והפעולה של הערים מהירה ויעילה הרבה יותר, וכך גם היכולת שלהן ליצור שיתופי פעולה והסכמים עם ערים אחרות. הן לא תלויות בהסכמים דיפלומטיים מדיניים ויכולת לייצר שיתופי פעולה עם ערים אחרות גם כאשר יש מתיחות מסויימת בין המדינות אליהן הן שייכות . דוגמא לכך ניתן לראות ביוזמת C40 Cities Climate Leadership Group. זוהי קבוצה המונה 96 ערים מרכזיות שמתאגדות יחד כדי להתמודד עם שינויי האקלים. תחומים בהם המדינות נאלמות\נעלמות - העיר נדרשת לתפקד ולספק שירותים לתושביה ברמה היומיומית ולכן חייבת לפעול ולספק פתרונות במצבים ותחומים מהם נפקדת המדינה. הוואקום הזה יכול לנבוע ממגוון סיבות: בין אם טכניות – ממשלה משותקת בגלל תקופת בחירות , ובין אם מהותיות – רצון לשמר את הסטוטס קוו בנושאי דת -מדינה. המחוייבות של ערים לתפקד מכריחה אותן ומאפשרת להן לפעול באותם חללים מהם נפקדת המדינה. לדוגמא, המהלך של עיריית ת"א לקיים תחב"צ בשבת עונה על צורך של תושביה החילוניים והאופי הליברלי של העיר, ומתאפשר הודות למעמדה המרכזי ולחוסן הכלכלי והעצמאות שלה. תרבות אורבנית - ישנם גורמים רבים שתורמים לעליית מעמדן של ערים, אך ניתן לומר שהתרבות האורבנית היא גם הסיבה וגם התוצאה למרכזיותן של ערים. הטלוויזיה היא אינדיקטור טוב דרכו ניתן לראות את השינויים במעמדן של ערים. בעוד שהעיר תמיד היוותה תפאורה לסרטי פשע וסדרות, משטרה, אופרות סבון וקומדיות התרחשו בפרברים. משנות ה-90 ניתן לראות שינוי מובהק – פתאום התחילו להופיע בטלוויזיה סדרות שהתרחשו בערים והציגו צעירים יפים, משכילים ומצליחים. סיינפלד, חברים, סקס והעיר הן דוגמאות בולטות. השינוי הזה מיוחס לגורמים רבים (תמורות כלכליות, דמורגפיות, שינויים פוליטיים ועוד) וגם לקשר הקיים בין יצירתיות תרבותית בתחומי האומנות והתקשורת, לכלכלה. משנות ה-90 "יצירתיות" ו"ידע" (תעשיית הידע) הפכו מזוהות עם קהילות עירוניות ועסקים מקומיים-עירוניים. הקשר בין תרבות ועירוניות מתבטא גם בערכים של קיימות סביבתית. ערים מציעות אפשרות אידאלית לחיים ברי קיימא כיון שהתושבים מתבססים פחות על שימוש ברכב ויותר בתח"צ, הולכים יותר, המגורים בעיר יותר יעילים מבחינה אנרגטית ועוד. אקטיביזם אזרחי סביבתי ואורבני מתבטא גם בשאיפה לשימוש מחדש של הסביבה הבנויה הוותיקה לצרכים הנוכחיים . ב. הגות רלוונטית בעת העתיקה המודל הפוליטי של ערי מדינה היה נפוץ מאוד, ולאחר מכן עלה קרנן של מדינות הלאום, שהוא המודל הפוליטי המוביל כיום. במאה ה-20, עם חיזוק מעמדן של הערים, התפתחה גם ההגות האורבנית. אחד ההוגים המשפיעים בנושא האורבניות החדשה היה כריסטיאן נורברג- שולץ, אדריכל ואקדמאי נרווגי. שולץ עשה שימוש במושג הרומי Genius Loci, שמשמעותו היא הרוח המגנה של מקום. שולץ השתמש ב-Genius Loci על מנת לתאר את הרוח החיה של העיר, וטען שיש לשים אותה במרכז התכנון האורבני, במקום להתמקד רק בהיבטים המרחביים של העיר. בהמשך, הנרי לה-פרבה, פיתח את רעיון הזכות לעיר. תפיסה זו רואה באזרחות עירונית כחברות בקהילה פוליטית עירונית, אשר הקריטריון לקבלתה הוא מגורים בעיר והיא אינה כרוכה בסטטוס חוקי רשמי כלשהו. לפי המודל של הזכות לעיר, האזרחות העירונית נותנת לתושבים 2 זכויות עיקריות: הזכות למרחב עירוני ראוי, והזכות להשתתפות בהליך עיצוב המרחב העירוני. הזכות לעיר נהייתה פופולרית והיא אומצה ע"י מס' תנועות של מחאה עירונית בעולם, בין היתר בוושינגטון,מונטריאול והמבורג. יחד עם זאת, השימוש הפופולרי במונח זה הוביל לביקורות מאחר שהוא מפרש את הזכות לעיר כדרישה לשינוי במסגרת הסדר הקיים לעיר הומאנית ושוויונית יותר, בעוד שהזכות לעיר לפי לה- פרבה חותרת לא רק כנגד הרעיון המסורתי של אזרחות, אלא גם כנגד התפיסה הכלכלית הקפיטליסטית. מקרי קצה העיר האפורה: מרחב אפור הוא מושג תיאורטי שפותח ע"י הגיאוגרף אורן יפתחאל, המסביר את הגורמים והתוצאות של התרחבות מהירה לא פורמלית וארעית באזורי פיתוח עירוניים, הנפוצה מאוד כיום. טענה מרכזית במושג זה גורסת כי התרחבות השטחים שאינם מוכרים רשמית משקפת שינוי משמעותי בצורות ממשל מקומיות ואופי האזרחות העירונית. שטחים אפורים כוללים תערובת מגוונת של פרוייקטי פיתוח, שטחים, אוכלוסיות ויחסי גומלין, הממוקמות בטווח שבין התחום "המואר" בו הכל חוקי, רשמי ובטוח לבין ה"חושך" המכיל גירוש, הרס ומוות. השטחים האפורים אינם חלק אינטגרלי מהעיר אך גם לא מנותקים ממנה לגמרי, והם מהווים שוליים זמניים-קבועים של האזורים העירוניים של ימינו. העיר האפורה אינה אלתור חד פעמי ספונטני, אלא תופעה בעלת אופי מערכתי, עם השפעות מבניות עירוניות ופוליטיות ארוכות טווח. יפתחאל טוען שהגדרת איזור כ"אפור" הפכה למדיניות מקובלת ודרך לשלוט בקבוצות שוליים, לסמן את התושבים כחריגים ולדון אותם לקיום אורבני ארעי, תחת איום מתמיד של מאסר, אלימות ועקירה . עיר מקלט (sanctuary city) ערים (בד"כ בצפון אמריקה ובמערב אירופה), המגבילות את שיתוף הפעולה שלהן עם מאמצי המדינה לאכיפת חוקי ההגירה. מטרתה של מדיניות זאת היא מצד אחד הפחתת החשש מגירוש ופירוק משפחות אפשרי בקרב מהגרים לא חוקיים, כך שאנשים כאלה יהיו מוכנים יותר לדווח על פשעים, להשתמש בשירותי בריאות ורווחה, ולרשום את ילדיהם למערכת החינוך. ומן הצד השני לאפשר לרשות לדעת כמה ואילו תושבים חיים בשטח השיפוט שלה.

יוזמות נבחרות של ערים בעולם להרחבת מעגל הזכויות של תושביהן יוזמת C40 Cities Climate Leadership Group הינה התאגדות של 96 ערים אשר בחרו לפעול כנגד שינויי האקלים, חלקן בניגוד למדיניות הלאומית של המדינות בהן הן שוכנות. מדובר בהתאגדות של כוח משמעותית - ערים המהוות 12/1 מאוכלוסיית העולם ורבע מהכלכלה העולמית, זאת על מנת לשמור על בריאות התושבים שלהן. העיר ניו יורק מאפשרת לכל התושבים בה (המבוגרים מ-10 שנים) לקבל תעודת תושב. תעודה זו מאפשרת לתושב לקבל את השירותים העירוניים - חשוב לציין שהעירייה מצהירה שהיא מספקת את התעודה גם לתושבים אשר מעמדם בארה"ב אינו מוסדר ואינה מדווחת עליהם לרשויות הפדרליות. מקרה יוצא דופן מתרחש בלונדון - המועצה העירונית מאפשרת לתאגידים הפעילים בעיר להצביע בהצבעות שנערכות במועצה, ובכך מרחיבה את זכויות התאגידים בעיר.

יוזמות נבחרות של ערים בישראל להרחבת מעגל הזכויות של תושביהן העיריות בארץ אשר אינן מקבלות מענקי איזון ממשלתיים התאגדו ויצרו את "פורום ה-15", אשר מטרתו היא להעצים את סמכויותיהן של החברות בו באמצעות ביזור סמכויות ומתן עצמאות ניהולית רחבה יותר לערים. הפורום מבקש להניח את היסודות שיובילו את החברות בו להיות עירם איכותיות ומתקדמות, בעלות מרחב ציבורי איכותי, שירותים חברתיים וקהילתיים מיטביים, מערך תחבורה יעיל ועוד. בין העיריות החברות בפורום נמצאים מטרופולין חיפה, תל אביב, ובאר שבע. העיריות החברות בפורום משרתות כ-80% מהאוכלוסיה בישראל. מס' עירייות בגוש דן, ביניהן גבעתיים, תל אביב וכפר סבא החלו להפעיל הסעות בשבת לתושבים. מדובר ביוזמה של העיריות, אשר רוצות לספק לתושביהן תחבורה בשבת, אך מאחר שהמדינה אינה מאפשרת הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, העירייות בוחרות לממן הסעות לתושבים על חשבונן. עיריית תל אביב מנפיקה לתושביה (הרשומים במרשם האוכלוסין ומבוגרים מ-13 שנים) כרטיס תושב חדש - "דיגיתל", אשר מעניק זכויות והנחות בקבלת שירותים עירוניים.