משתמש:Yaron levi/טיוטה

ליאורה יצחק: מרמלה ועד טאג' מאהאל

הזמרת הישראלית ששרה בהודית היא הההבטחה הבאה שתהפוך ליצוא הישראלי לחו"ל

הזמרת אחינועם ניני והמתופף זוהר פרסקו עולים אליה לרגל הביתה, גידי גוב נפעם ממנה, המוסיקאי עדי רנרט מדבר על הוירטואוזיות שלה בהתרגשות, אתי אנקרי חיבקה אותה עם דמעות בעיניים אחרי שהנציחה אותה בקטעי אילתור ווקאליים לאלבומה המוקלט בימים אלה, ויואב יצחק מיהר להקליט איתה דואט לאלבום הדואטים שלו. לאטרקציה הזאת קוראים ליאורה יצחק, בת לעולי הודו מרמלה, והיא אינה קרובת משפחה של יואב יצחק.

ליאורה יצחק, יפהפיה בת 26, היא פקידה בעמילות המכס. היא עבדה קשה מאוד כדי לייצר את ההתרגשות הזאת סביבה. בגיל שבע נשלחה ללמוד שירה הודית קלאסית ונגינה בהרמוניום אצל סולמון נאש ברמלה, מורה ותיק למוסיקה שהיה גם המורה של אתי אנקרי בילדותה. בגיל ארבע עשרה היא קבלה מלגה לאחר שנבחנה לבית ספר יוקרתי למוסיקה קלאסית בעיר פונה שבהודו. שמונה שנים התאמנה יצחק בראגות הודיות, לבד ללא משפחתה שנשארה בארץ, השתלמה אצל גדולי המורים של המוסיקה ההודית, הופיעה עם זמרים חשובים דוגמת אנופ ג`אלוטה, אולם החיים אינם יכולים להתמצות רק בקלאסיקה ויצחק, כמעט מבלי משים, חדרה ל"בוליווד" - תעשיית הסרטים הענקית של הודו. בתעשיית השעשועים ההודית עבדה יצחק כפלייבק סינגר – זמרת של מוסיקה לסרטים, וכל מי שראה אי פעם בחייו סרטים הודיים יודע שבסרטים הודיים יש יותר שירים מדיבורים, כך שהעלמה הצעירה עבדה קשה למדי.

לפני שנתיים, באמצע ההצלחה, סובלת מגעגועים למשפחתה בישראל, החליטה יצחק לעצור את הקריירה שלה בהודו ולחזור ארצה במטרה לפתוח בקריירה בינלאומית. מודל ההצלחה שלה הוא לא אחר מאשר אחינועם ניני. הצעד הראשון בכיוון התממש בחודש נובמבר האחרון, במהלכו נסעה יצחק שוב להודו כדי להקליט דיסק שירה הודית קלאסית ששמו "סאונד אוף אינדיה" (עדיין לא הופץ בישראל).

- מדוע בחרת להתחיל את הקריירה הבינלאומית באלבום הודי?

"את התקליט הזה הקלטתי בטייק אחד תוך יום, רק כדי שיהיה לי מה לשלוח לאנשים בענף המוסיקה. האלבום אינו מיועד לקהל הישראלי".

- עזבת את הארץ בגיל צעיר. איך זה לחזור?

"כשנסעתי להודו היה לי משבר הסתגלות, לא היה לי קל להיות שם לבד ועכשיו קשה לי גם בישראל. לא קל לי לעסוק בפקידות, אפילו המנהלים שלי בעבודה שואלים אותי מה את עושה כאן. אני רוצה לתכנן את הקריירה ברצינות, אני מרגישה שאני לא שולטת בעברית כמו שצריך, ואחרי שחייתי בין אנשים מנומסים ועדינים כמו ההודים, לא קל להתרגל לאגרסיביות של הישראלים".

הדואט שלה עם יואב יצחק יהיה הפעם הראשונה בה ישמעו את קולה בשפה העברית. בוחן פתע קצר מגלה שהיא אינה מכירה זמרים כמו אריק איינשטיין, שלום חנוך, או נורית גלרון. גם שמות צעירים יותר, כמו בן ארצי ואביתר בנאי, לא אומרים לה דבר. על יהודית רביץ היא שמעה מעט ואת גידי גוב היא פגשה כאשר הופיעה בפסטיבל ג`אז ובלוז לפני מספר חודשים. הצד המזרחי של מפת המוסיקה מוכר לה יותר: השמות אייל גולן ושרית חדד אינם זרים לה, אך על מרגלית צנעני היא מעולם לא שמעה. למרות זאת, "השירה שלה היא מאוד ישראלית", מתעקש זוהר פרסקו, שלא מפסיק להתפעל מכשרונה.

ב-27 ביולי תופיע יצחק במרכז סוזאן דלאל וזאת הזדמנות לחזות בפלא לפני שתהפוך ליצוא ישראלי לחו"ל.

מהודו באהבה ליאורה יצחק, הקול הנשי המהפנט מאחורי שירים של הדג נחש ועידן רייכל, מספרת על לימודי מוסיקה בהודו ועל המציאות הקשה בארץ, שעדיין לא מאפשרת לה לפרוץ. ראיון של אסף הראל עם הזמרת שאתם רק חושבים שאתם מכירים

18/07/2005 מוסיקה 24

את הקול שלה שומעים בשנה האחרונה בלי סוף. את הפנים שלה אתם יכולים לראות במוסיקה 24 כמעט כל שעה. השירים בהם השתתפה עשו למצעדים בית-ספר, ועדיין עבור רבים מכם היא אלמונית. ליאורה יצחק היא הזמרת עם הקול הכי מהפנט וממכר כאן בזמן האחרון. הדג נחש עשו לה כבוד עם "חליפות" ו"רק פה", הפרויקט של עידן רייכל אירח אותה ב"מילים יפות מאלה" ואלון ז’אן המשיך את השרשרת בשיר "כי את". אנחנו עדיין מחכים לסולו.

מדימונה לבוליווד מגיל קטן ליאורה יצחק לקחה את השירה ההודית ברצינות. אבל ממש ברצינות. אפשר לומר, שההצלחה עם הלהיטים האחרונים באמת איחרה לבוא. בזמן שאצלנו כוכבים נולדים בני 17 פורצים תוך יומיים, מאחורי יצחק שנים רבות של לימודי שירה ופיתוח קול בהודו. היא בת 30, ילידת דימונה למשפחה ממוצא הודי. הוריה עלו לארץ לפני קצת יותר מ-30 שנה. "אבא שלי היה זמר חובב בהודו, לא מקצועי", מספרת יצחק, "באותם זמנים בהודו, להיות מוסיקאי היה גרוע יותר מלקבץ נדבות. סבתא שלי לא רצתה שאבא יתעסק במוסיקה, ולכן הוא לא הצליח לממש את עצמו מבחינת לימודים או הופעות". כבר כשהייתה תינוקת, אבא ואמא לבית יצחק שמו לב לחוש המוסיקלי המפותח של בתם ליאורה. בבית היא דיברה הינדית, שמעה מוסיקה הודית וראתה סרטים הודיים בלי הפסקה. בגיל 7 שלח אותה אביה ללמוד מוסיקה הודית קלאסית אצל המורה נאש סולומון, שלימד באותם ימים גם את אתי אנקרי. שנה אחר כך כבר עלתה בפעם הראשונה על הבמה. "כשהייתי בת 8, הגיעה לארץ קבוצה של תלמידים הודים שבאו ללמוד עברית. בסוף ההופעה שהכינו לכבודם, עליתי להופיע עם 2-3 שירים הודים ישנים". שנה ועוד שנה עוברת, המנגינה נשארת, ובאמצע החיים מחליט אבא של ליאורה לשלוח אותה להודו. נסיעה שתוכננה לשנתיים מרוכזות של לימודים, הפכה לחוויה המעצבת חיים. בגיל 15 וחצי הגיעה יצחק לפונה, והצטיינה אצל גדולי הפרופסורים למוסיקה הודית קלאסית. מדובר במורים, שלמדו מוסיקה במשך 40-50 שנה. יצחק לא הסתפקה בלימודים, וניסתה בכוחות עצמה להשתלב בבוליווד – תעשיית הסרטים הגדולה של בומביי; אותם סרטים שרואים רק בסרטים. "יש כמה מאות סרטים שיוצאים כל שנה מבוליווד, כשבכל סרט משולבים 7-8 שירים. בשלב מסוים אספתי מספרי טלפון של גדולי המלחינים בהודו והתחלתי להתקשר ולהציג את עצמי. סיפרתי שאני ישראלית ששרה בהודית ומעוניינת לשיר בסרטים. בסוף קראו לי לראיון, הם אהבו, והתחלתי לעבוד". באיזה סוג של סרטים שרת? "קודם כל, צריך להבין שהמוסיקה בסרטים הודיים היא שונה מהמוסיקה הקלאסית שאני למדתי. זו מוסיקה קלילה יותר, השפה היא יותר פשוטה. הייתי צריכה ללמוד באופן ספציפי שירה פופולרית. יש שלוש דרגות של סרטים בהודו – B, A, ו-C. אני הגעתי לשיר ב-B ו-C. אחרי שהתחלתי לשיר בסרטים, פנו אלי כל מיני זמרים מפורסמים בהודו והקלטנו יחד דואטים, עשינו רמיקסים לכל מיני שירים. בסך הכל, הופעתי בהמון קלטות שיצאו שם". אותם זמרים ידעו שאת ישראלית? "כולם ידעו והתעניינו. הם היו מאוד מופתעים מרמת השפה שלי, ומהדרך בה אני שרה. הם די התלהבו שאני ישראלית, כל הזמן שאלו אותי שאלות על ישראל". מי היו החברים שלך בשמונה השנים שהיית שם? "היה לי דוד אחד שגר שם, היום הוא כבר בן 80. כשהיה צעיר יותר, הוא היה מלחין שירים לשפה המאראטית. מסביב כל הזמן פגשתי אנשים שמתעסקים במוסיקה ואליהם התחברתי, אם זה בהופעות או באולפנים. גם בבניין שבו גרתי הכרתי כל מיני אנשים. בהודו יש אנשים מאוד חמים. אם רואים בחורה שמסתובבת לבד במקום שבו גרתי, מיד עוזרים לה". כל מה שהניע אותך להישאר בהודו כל כך הרבה זמן היה המוסיקה? "זה לא רק המוסיקה, זה הכל ביחד. זה האנשים, הכבוד שנותנים שם, החנויות, האוכל. כשרק הגעתי להודו חטפתי שוק. רק אחרי שנה התחלתי להתרגל, להבין איך זה הולך שם, את התרבות שלהם. כל הזמן הארכתי את הנסיעה שלי. נחשפתי לחגים שלהם, להופעות, לחגיגות המשפחתיות. כשיש חגיגה, כל הבניין חוגג יחד. הדלתות בין השכנים תמיד פתוחות. הכל גרם לי להרגיש שאני רוצה להישאר". מה הביא אותך בסופו של דבר לחזור לארץ? "עברתי תקופה ארוכה בהודו. ההורים שלי עזרו לי לשרוד שם מבחינה כלכלית כדי שאוכל ללמוד. אם אין לך כסף בהודו, החיים שם יכולים להיות מאוד גרועים, זה נורא קשה. ניסיתי להצליח כמה שיכולתי. בסופו של דבר הבנתי שבאתי ללמוד ולא להיות זמרת בהודו. רציתי לחזור לארץ ולהביא את המוסיקה הזאת, ללמד בארץ מוסיקה הודית. יחד עם ההורים החלטתי לחזור. לקחתי החלטה, היה נורא קשה. כבר שנה לפני התחלתי להתכונן". בעצם כל ההתבגרות שלך הייתה בהודו. איך היה לחזור אחרי שמונה שנים לארץ? "אחרי שחזרתי היה לי קשה מאוד. רק בשנה-שנתיים האחרונות התחלתי לקלוט את התרבות בארץ, להבין איך הכל מתנהל. זה היה כמו להיוולד מחדש. מצד שני, משהו בשורשים שלי, בעובדה שנולדתי כאן, עזר לי לחזור לעצמי. הייתי מאוד פרימיטיבית כשחזרתי, שמרנית. לא קלטתי שאני בארץ ולא בהודו. למשל, אבא שלי קנה לי חולצת בטן והתביישתי ללכת איתה. לא הסכמתי".

השיבה הביתה עם החזרה לישראל, החלה יצחק להופיע במוסדות תרבות שונים ובמתנ"סים בשירה הודית קלאסית. היא התקשתה להתפרנס ממוסיקה ועל כן הכל נשאר בגדר התחביב. לפני שש שנים, כמעט במקרה ובלי קשר משפחתי, הופיעה יצחק מול חברה של הזמר יואב יצחק. המפגש בין השניים הביא לדואט "ים של זיכרונות", ומאוחר יותר סלל את הדרך לדואטים אחרים. איך יצא החיבור עם הדג נחש? "אמא של אמיר בן עמי, הגיטריסט של הלהקה, ראתה אותי בהופעת התרמה למען חולי סרטן שבה שרתי עם יואב יצחק. היא ידעה לומר לאמיר רק את השם ’ליאורה יצחק’. הלהקה התחילה בחיפוש אחרי בכל הארץ, מצאו ליאורה יצחק אחרת. לקח קצת זמן והם הגיעו גם אלי. "יום אחד התקשרו אלי מלהקת הדג נחש. בקושי הכרתי מוסיקה ישראלית והייתי בטוחה שעובדים עלי. לא הבנתי מה זה השם הזה. הם קבעו איתי פגישה. פגשתי שבעה בחורים מקסימים שעשו ממני נסיכה ונתנו לי להרגיש הכי טוב. כבר באותה פגישה, תוך שעתיים-שלוש, הקלטנו את "חליפות" ואת "רק פה". אחר-כך גם התארחתי בהופעות שלהם". איך הייתה ההרגשה לשמוע את עצמך ברדיו כל היום ואחר-כך עוד להופיע עם להקה כזו בהופעות כל כך גדולות בארץ? "קודם כל, היום אני מעריצה גדולה שלהם. הם לימדו אותי לאהוב היפ הופ. לא הייתי בכלל מחוברת לזה לפני שהכרתי אותם. כשסיפרו לי שהשיר "חליפות" יוצא לרדיו, לא האמנתי שישדרו אותו, אפילו די זלזלתי. אז התחילו להשמיע את השיר בכל מקום. התחלתי לקלוט שזה לא סתם שיר וזו לא סתם להקה. קיבלתי מלא תגובות מחברים, מאנשים בעבודה. ההופעות היו די מרגשות. אמנם הופעתי גם בהודו, אבל תמיד כיף לראות הרבה קהל". הפרויקט של עידן רייכל היה הבא בתור? "כן. כששוטי הנבואה עשו פה הופעה גדולה, התארח גם המוסיקאי Talvin Singh. הכירו לי אותו, והיינו קצת בקשר לגבי עבודה ביחד. הוא גם עובד עכשיו עם עידן רייכל, ששמע אותי בשיר של הדג נחש. עידן התקשר אלי, הזמין אותי להקלטות ועשינו את ’מילים יפות מאלה’". אגב, מה את שרה שם בהודית? "אני שרה ’אתה האהבה הראשונה שלי’. זו שורה שהמצאתי על המקום, אחרי שקראתי את המילים של השיר". הופעות עם עידן רייכל היו? "האמת היא שלא. עידן העדיף לקחת לכל ההופעות מישהי אחרת ששרה את התפקיד שלי. גם כשהוא הופיע עם השיר הזה ב"כוכב נולד" הוא לא הזמין אותי. אחרי התוכנית קיבלתי מבול של טלפונים מאנשים שלא הבינו למה אני לא שרתי שם. חשוב לי שאנשים ידעו שזו לא אני שהופעתי עם עידן רייכל ב"כוכב נולד", אלא זמרת אחרת. אני לא דיברתי איתו על זה. כנראה שהוא יודע למה הוא לא קורא לי להופיע איתו. לי אין מושג. הוא כנראה לא יודע שיש לי קהל והוא לא הראשון שחשף אותי. אני מאוד מעריכה אותו בתור אמן ומתרגשת מהלחנים שלו. אני חושבת שהוא, בתור אמן, צריך לדעת להתייחס לאמנים שמולו". שיתוף פעולה אולי מוצלח יותר שנרקם בזמן האחרון הוא בין ליאורה יצחק לזמר אלון ז’אן, שעומד להוציא את אלבום הבכורה שלו בעוד כחודשיים. יצחק שרה בשני שירים באלבום. אחד מהם, "כי את", כבר יצא כסינגל לרדיו ואף צולם לו קליפ בהשתתפותה של יצחק. בשנה האחרונה שותפה יצחק בטריו "סנגיט" הכולל את יותם חיימוביץ’ (סיטאר) ואת ארז מונק (טאבלה) המלווה גם את הופעותיו של יאיר דלאל. השלושה הופיעו מספר פעמים בתל-אביב עם מוסיקה הודית קלאסית. בנוסף, השתתפו במסגרת פסטיבל "ממזרח למערב" שנערך ביפו, בו שילבו שירים הודיים מהסרטים במוסיקה קלאסית. השלב המתבקש הבא הוא אלבום סולו, לא? "היום אני נמצאת במצב שמדברים עלי, אבל עדיין אין לי דיסק משלי. כל הזמן שואלים אותי מה עם הסולו שלי. אני אעשה את זה מתישהו, זה משהו שאני עובדת עליו. אולי אקליט בהודו, יותר זול שם. כרגע הבעיה שלי היא כלכלית. חוץ מזה, העברית שלי לא כל כך טובה, ככה שקשה לי לכתוב. יותם חיימוביץ’, שמנגן איתי בטריו, עובד איתי עכשיו על חומרים". חסר מפיק מוסיקלי? "בטח. אני באמת מחכה לזה. אני מרגישה שזה מה שאני צריכה. אני לא חושבת שאני יכולה לעשות את זה בעצמי". היום מתגוררת