משתמש:YoavR/ארגז חול 8
בית החולים הזירתי ברפידים (שכונה בית חולים 249) היה בית חולים שדה של צה"ל, שפעל בצד בסיס חיל האוויר ברפידים שבסיני. בית החולים נוסד במהלך מלחמת ההתשה והגיע לשיא פעולתו במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים.
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית החולים הזירתי היה מסגרת פעולה חדישה בצה"ל, שבאה לעולם בעקבות קרבות מלחמת ההתשה בסיני. מספר הנפגעים בהם היה רב ואילו המרחק מסיני מבתי החולים בישראל היה גדול. בעקבות זאת התברר הצורך לאפשר מתן טיפול חירום מתקדם לפצועים בקרבת החזית לפני העברתם לעורף, ויכולת זו פותחה בהדרגה.
במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית החולים עמד במבחנו העיקרי במלחמת יום הכיפורים, שבה פעל ברפידים בקיבולת מלאה.
ערב המלחמה היה בית החולים מושבת וציודו ארוז ומאוחסן במחנה צריפין [כנראה הועבר דרומה לפני פרוץ הקרבות]. אנשי הרפואה שצוותו לבית החולים התארגנו במהירות וירדו לסיני.
בבית החולים פעלו במספר משמרות כ-60 רופאים ומספר רב של אחיות ובעלי מקצועות פארא-רפואיים. בין הרופאים שהוצבו בו נימנו אחדים מבכירי הכירורגים בארץ באותו זמן - רוני רוזין, ראובן פפרמן, אריה דורסט וגדעון מרין.
מפקד בית החולים היה סגן אלוף ד"ר עזרה זהר.
הפצועים הובאו לבית החולים במסוקים שנחתו במנחת שהיה סמוך אליו, אך גם בכלי רכב מכל הסוגים.
לבית החולים הייתה קיבולת אישפוז באוהלים במקרה הצורך של עד ל-500 נפגעים. עם זאת, עקרונות הפעולה שלו לא כללו את השהיית הנפגעים בו:
- הטיפול העיקרי שקיבלו הפצועים שהגיעו לבית החולים היה הערכה, החייאה וייצוב מצבם הרפואי לפי הצורך
- כל פצוע שמצבו היה יציב או שהתייצב במידה מספקת להטסה הועבר לבתי החולים בישראל באמצעות מטוסים שהמריאו מבסיס רפידים הסמוך
- פצועים שמצבם לא היה יציב הושארו להשהייה בבית החולים עד שניתן היה להעבירם לעורף
- בבית החולים נערכו ניתוחים מעטים יחסית - רק לנפגעים שלא היו יכולים להגיע בחיים לעורף ללא התערבות כירורגית, או שהיו בסיכון לאובדן של גפה אם לא ינותחו מיד. בימי המלחמה נותחו בבית החולים רק כמאה פצועים - אחד מתוך 40 שהגיעו אליו.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית החולים קלט במלחמה את רוב הפצועים מחזית הדרום. בסך הכל הובאו אליו כ-4,000 פצועים - למעלה מ-200 ביום בממוצע. בימים העמוסים ביותר טופלו בבית החולים כ-400 נפגעים.
כ-3,000 פצועים שהגיעו לבית החולים הוטסו לטיפול בבתי החולים בישראל (היתר היו פצועים שנפטרו או חיילים שנפצעו קל - לרבות נפגעי הלם קרב - והוחזרו ליחידותיהם). כל הפצועים שהוטסו הגיעו בחיים לנמלי התעופה בארץ.
במאמר שפרסמו ארבעת הכירורגים הבכירים בשנת 1976 בכתב עת בינלאומי נסקרה פעולת בית החולים וכן תוצאות הטיפול ב-50 מתוך הנפגעים שנותחו בבית החולים.
ליד בית החולים פעל מתקן זיהוי חללים שהפעילה הרבנות הצבאית. מתקן זה קלט את רוב החללים שנפלו בחזית הדרום וגם את אלו שנפטרו בבית החולים.
לאחר הפסקת האש בחזית הדרום דילג בית החולים אל ממערב לתעלה ובחודשים הבאים העניק שירותי רפואה לחיילי צה"ל הרבים שהיו מוצבים שם.
מודל הפעולה שננקט בבית החולים ברפידים שירת את צה"ל גם במלחמת לבנון הראשונה, בבית חולים זירתי שפעל ליד בית החולים זיו בצפת ואחר כך באתרים בתוך לבנון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Pfeffermann, R., Rozin, R. R., Durst, A. L., & Marin, G. (1976), "Modern war surgery: operations in an evacuation hospital during the October 1973 Arab-Israeli War", The Journal of Trauma, 16(9), pp.694-703.