משתמש:Yulib1/קונפדרציית סנגמביה
קונפדרצית סנגמביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונפדרצית סנגמביה (באנגלית: Senegambian Confederation) היא קונפדרציה קצרה בין המדינות סנגל ושכנתה גמביה, בין השנים 1982-1989, שהייתה בין הבריתות הארוכות בהיסטוריה של אפריקה. הקונפדרציה ממחישה את השלכות הקולוניאליזם על קהילות קדם- קולוניאליות. אוכלוסיות גמביה וסנגל אינם נבדלים בזהות האתנית שלהם אך השפעות הקולוניאליזם (בריטניה בגמביה וצרפת בסנגל) יצרו פערים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים עמוקים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוזה ורסאי (1783) חילק את אזור מערב אפריקה בין המעצמות צרפת ובריטניה: סנט לואיס, האי גורה, ואזור נהר סנגל הוחזר לצרפת, ואזור נהר הגמביה ניתן לבריטים.[1] הגבול רשמי בין המושבות נקבע רק 1889. כך במשך שנים הושרשו ונטמעו זהויות ומאפיינים שונים בכל אחד מהאזורים. גמביה, תחת שלטון בריטי, דיברה בשפה אנגלית ומערכות הבריאות, החינוך, הכלכלה והביטחון דומות למערכת הבריטית. בדומה לכך, בסנגל הושרשה התרבות הצרפתית.
עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנגל קיבלה עצמאות מצרפת בשנת 1960, וגמביה קיבלה את עצמאותה מבריטניה בשנת 1965. עוד מראשית עצמאותן דנו, שתי המדינות, כיצד לקיים בהצלחה שתי מדינות נפרדות באזור עם ערכים תרבותיים משותפים ועם זאת מגוונים.[2]
טרום הקונפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזרז המשמעותי לחתימת ההסכם היה ניסיון ההפיכה בגמביה ב -1981. מטרתו הייתה להדיח את הנשיא דודה ג'ווארה מגמביה.[1] ההתקוממות התבצעה על ידי חברי המפלגה המהפכנית הסוציאליסטית של גמביה, ונמנע בעקבות התערבות צבאית של כוחות הביטחון של סנגל. לבקשת הנשיא ג'ווארה, נכנס הצבא הסנגלי לגמביה וחדל את ההתקוממות. [1][3]
לאחר ניסיון ההפיכה מנהיגי שתי המדינות קידמו את רעיונות האיחוד שהתפתחו באזור. ובעיקר מהממשלה הגמבית שכוחותיה הצבאיים אינם מספיקים כדי לעצור, או למנוע תהפוכות פוליטיות.
היו קריאות רבות לאיחוד מחדש של השבטים שהופרדו ע"י הכוח הקולוניאליסטי.[3]
גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנגל וגמביה נמצאות במערב אפריקה ולשתיהן גישה לאוקיינוס האטלנטי. גמביה נמצאת על גדות נהר הגמביה (מכאן מקור שמה), ומוקפת בסנגל למעט גישה קטנה יחסית לאוקיינוס. הקונפדרציה כללה איחוד המדינות סנגל וגמביה לכדי ישות אחת.
ההסכם כלל מספר פעולות: שיתוף פעולה בין צבאות וכוחות הביטחון הסנגלים והגמבים; הקמת איחוד כלכלי; יצירת תיאום מדיניות החוץ והתקשורת; והקמת מוסדות מדינה משותפים. לפי ההסכם נשיא הקונפדרציה יהיה מטעם סנגל, הגדולה מביניהן, ולרשותה יעמדו שני שליש מתוך הפרלמנט הקונפדרלי. כמו כן, נכתב כי למרות המיזוג כל מדינה תשמור על עצמאותה.[1]
מניעים לאיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאיחוד מניעים הנוגעים לתחום הכלכלי, הפוליטי והביטחוני. יש לציין כי המניע שהשפיע ביותר הוא המניע הבטחוני.
מניע כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באותה תקופה, סנגל הייתה בעלת כלכלה חזקה, בירוקרטית ומסודרת יותר יחסית לגמביה, שכנתה. כיוצא מזה המכסים על סחורות בסנגל היו יקרים יותר. על כן, גמביה החלה להוות מרכז הברחות מתוך סנגל ולתוך סנגל. [1]
דרך האיחוד, סנגל תהיה אחראית גם על נמל בנג'ול בגמביה, וכך תוכל למנוע הברחות גמביות לשוק הסנגלי.
גם גמביה ראתה באיחוד יתרון כלכלי. בעקבות הסכם האיחוד גמביה תוכל להשתתף באופן מלא בכלכלה הסנגלית החזקה והיציבה.
מניע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי המדינות ראו בהסכם יתרון כדי לקדם אינטרסים אישיים ביחסי החוץ הבינלאומיים. כלומר, ההסכם ייתן לשתיהן ערך מוסף בארגונים כלל אפריקאים וגם בארגונים עולמיים.
באותה תקופה, גמביה קיבלה החלטות סותרות בארגונים עולמיים לאינטרסים של סנגל. סנגל ראתה באיחוד דרך להבטחת "משמעת קואליציונית", הצבעות גמביות לטובת האינטרסים של סנגל. מבחינת גמביה, ההסכם חיזק את כוחה של המדינה הקטנה באיחוד המדינות האפריקאיות ובארגונים בינלאומיים נוספים.[2]
מניע בטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשתי המדינות היה אינטרס ברור כדי לקדם מטרות ביטחוניות. מבחינת סנגל, גמביה יוצרת גבול גיאו- פוליטי בין מחוז קאזנמס ובין שאר סנגל. באותה תקופה (ועד היום) מחוז קאזנמס ידוע בהתנגדותו לממשל ורצונו להכרה עצמית.[1]
בעת מצבי חירום כמו ניסיונות הפיכה, לכוחות היבטחון הסנגליים לקח זמן רב להגיע ממרכז סנגל למחוז המתואר בעקבות דרכי ההגעה הקשים. בזכות ההסכם הקשר בין מחוז קאזנמס לשאר סנגל היה רציף וכך לסנגל תהיה נוכחות גבוהה יותר באזור כדי להשליט את מדיניותה.
בזכות ההסכם סנגל, שהייתה חזקה בהרבה מגמביה, שלחה לגמביה אנשי צבא שהעבירו הכשרות רבות לכוחות הביטחון הגמבים. [2]
פירוק האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך כל שנות האינטגרציה, התמיכה הגיעה בעיקר משתי הממשלות והאליטות החברתיות שלהן; לא הסנגלים ולא העם הגמבאי בכלל התעניינו במיוחד בשילוב.[3] ברגע שהאיום של חוסר יציבות פוליטית החל להתפוגג, שני הצדדים החלו לחזור לפחדים והסטראוטיפים המסורתיים שלהם מהאחר. ממשלת גמביה (והעם הגמבי) החלו לחשוש מאבדן כוחם וזהותם באמצעות ההשתלטות סנגלית. [3]
כאשר שני הצדדים סברו שהאיום הביטחוני נגמר, המומנטום של הקונפדרציה החל לגווע. באופן חד- צדדי סנגל הוציאה את כוחותיה מגמביה כאשר הייתה מאוימת על ידי מאוריטניה בצפון המדינה (ראה גבולות למעלה).[3] הסוף הרשמי של האיחוד היה בתאריך 23 באוגוסט 1989, כאשר הנשיא דיוף החליט על סיום הקונפדרציה בעקבות אי-הסכמה על איחוד המכס.[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
•סנגל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Richmond, Edmun B., Senegambia and the Confederation: History, Expectations, and Disillusions, Journal of Third World Studies, 2 10, עמ' 172–194
- ^ 1 2 3 3. Hughes, Arnold, The Collapse of the Senegambian Confederation, Journal of Commonwealth & Comparative Politics, 2 30, 1992, עמ' 200-222
- ^ 1 2 3 4 5 6 Hughes, Arnold; Lewis, Janet, [ISBN 0-312-12112-1 Beyond Francophonie?: The Senegambia Confederation in Retrospect], State and Society in Francophone Africa since Independence, Oxford, England: St. Martin's Press, 1995, עמ' 230