משתמש:Zoharina/פרוקאין

פרוקאין -הינה תרופת הרדמה מקומית מקבוצת האמינו אסטרים. היא משמשת בעיקר רופאי שיניים בזמן תהליכים רפואיים על מנת לאלחש את האזור סביב השיניים, בנוסף נמצאת בשימוש בתור תרופה מאלחשת לפני מתן זריקת פנצילין אל תוך השריר על מנת להוריד את סף הכאב. מנגנון הפעולה של פרוקאין הינו חסימת תעלות נתרן. פרוקאין סונתזה לראשונה בשנת 1905 על ידי הכימאי אלפרד אינהורן והוצגה לעולם הרפואה לראשונה על ידי המנתח הנריך בראון. לפני גילוי הפרוקאין, קוקאין היה בשימוש נפוץ כתרופה להרדמה מקומית. אלפרד אינהורן קיווה שהתרופה שלו תשמש כתרופה מרדימה בניתוחים לכריתת גפיים אך המנתחים העדיפו הרדמה כללית בסוגים אלו של ניתוחים, מנגד רופאי השיניים מצאו את התרופה כמועילה מאוד.

פרמקולוגיה

השימוש העיקרי בפרוקאין הוא כתרופת הרדמה מקומית. מלבד השימוש השכיח בקרב רופאי שיניים, פרוקאין לא נמצאת בשימוש נרחב בעולם הרפואה כתרופה להרדמה מקומית כיוון שקיימות חלופות טובות יותר כגון לידוקאין. כמו תרופות הרדמה מקומית אחרות פרוקאין מרפה כלי דם. לכן, לעיתים קרובות היא ניתנת יחד עם אדרנלין שמצר כלי דם, הסיבה לכך היא למנוע את פיזור התרופה בזרם הדם ולהשאיר את האילחוש ממוקד ולזמן רב יותר. לעומת קוקאין התרופה שקדמה לפרוקאין, פרואקין לא מייצרת תחושת אופוריה במטופל ולא ממכרת.

מטבוליזם

פרוקאין עובר פירוק הידרוליטי בפלסמת הדם על ידי האנזים פסאודוכולינאסטראז לכדי para-amino benzoic acid ולאחר מכן מופרשת על ידי הכליות לשתן.

סינתזה

ניתן לסנתז פרוקאין בשתי דרכים:

1. הדרך הראשונה מורכבת מתגובה ישירה של 4- aminobenzoic acid ethyl ester עם 2-diethylaminoethanol בנוכחות נתרן אתוקסיד.

2. הדרך השנייה היא על ידי חמצון של 4-ניטרוטולואן לחומצה 4-ניטרובנזואית, אשר מגיבה עם תיוניל כלוריד, חומצת הכלוריד שנוצרה עוברת אסתרפיקציה עם 2-דיאתילאמינואתנול כדי לתת ניטרוקאין. לבסוף, קבוצת הניטרו מופחתת על ידי הידרוגנציה.

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)