נאו-טקטוניקה
נאו-טקטוניקה (באנגלית:Neotectonics) היא תת-דיסציפלינה של טקטוניקה, והיא מתרכזת בחקר התנועות והמעוותים העכשוויים בקרום כדור הארץ והתוצרים שלהם[1]. עכשוויים - במובן של הזמן הגאולוגי - ההגדרה כוללת טווח זמן שמתחיל ממש בהווה, ונמשך לאחור מאות ואלפי שנים, ובמקרים מסוימים אף מיליוני שנים.
הראשון שטבע את המונח נאוטקטוניקה הוא ולדימיר אוברוצ'וב במאמר משנת 1948[2]. הוא הגדיר את התחום כתנועות הטקטוניות האחרונות שהתרחשו בחלק העליון של השלישון וה-רביעון, ואשר מילאו תפקיד מהותי בעיצוב הטופוגרפיה העכשווית. מאז חלוקים גאולוגים באשר לכמה זמן אחורה מההווה יש ללכת, כשהמשמעות הנפוצה היא שהניאוטקטוניקה היא השלב הצעיר ביותר שטרם הסתיים בטקטוניקת כדור הארץ. חלק מהחוקרים מחשיבים את הנאוטקטוניקה כשם נרדף ל"טקטוניקה פעילה", בעוד שאחרים מתארכים את תחילת התקופה הנאוטקטונית מהמיוקן האמצעי. לאחרונה החלה להיווצר הסכמה כללית, לפיה מסגרת הזמן בפועל, עשויה להיות אינדיבידואלית עבור כל סביבה גאולוגית, ויש להחזיר אותה לאחור בזמן מספיק, כדי להבין במלואה את הפעילות הטקטונית הנוכחית[3].
אחד הביטויים הבולטים של טקטוניקה בכלל, הוא התרחשותן של רעידות אדמה גדולות, שבאופן מצטבר ולאורך אלפי ומיליוני שנים, משנות את הנוף על פני כדור הארץ. המכון לחקר הנאוטקטוניקה באוניברסיטת נבדה (אנ') מגדיר נאוטקטוניקה כחקר תנועות גאולוגיות עדכניות של קרום כדור הארץ, במיוחד אלו שנוצרו על ידי רעידות אדמה, במטרה להבין את הפיזיקה של הישנות רעידות אדמה, צמיחת הרים והמִפגע הסייסמי הגלום בתהליכים אלה[4].
ניתן להשתמש במקרה של הבקע הסורי-אפריקני באזור ארץ ישראל כדי להמחיש את כל האמור לעייל. על פי תאוריית טקטוניקת הלוחות ומחקרים ספציפיים לאזור, הבקע הסורי אפריקני נוצר כתוצאה מהתנועה היחסית הקיימת בין הלוח הערבי שנע צפונה ביחס ללוח ישראל סיני שנע דרומה וביחס ללוח הערבי. זאת בתוספת אלמנט של רוטציה שהביא להיווצרות הבקע. תנועה יחסית זו קיימת גם בהווה. התנועה היחסית ביניהם היא תנועה אופקית שמאלית[5][א]. היווצרות זו של הבקע כתוצאה מהתנועה היחסית בין שני הלוחות, מתוארכת לסוף המיוקן. ההתעקמות שמאלה של קו ההעתק (ראו המחשה באיור) יצרה את בקע ים המלח עקב המתיחה המקומית שנוצרה לאורך ההתעקמות. מאידך, ההתעקמות ימינה (בקצה העליון של האיור) יצרה את רכס החרמון, עקב הלחיצה המקומית שנוצרה לאורך ההתעקמות[5]. כאמור, התנועה היחסית קיימת גם כיום, והגבעות הנמוכות והצעירות בגילן שנוצרו בעמק החולה, הם תוצר של התעקמות ימינה של קו ההעתק שם[5], והמשך התנועה היחסית בין הלוחות עד היום[ב]. היווצרות גבעות צעירות אלה: גבעות עזז, האם, שחומית, אנפה, עגל, וברום, היא ביטוי מובהק לנאו-טקטוניקה[ג], בעוד שהיווצרות הבקע הסורי אפריקני ובתוכו, בין השאר, ים המלח והחרמון, הם ביטוי לפלאו-טקטוניקה.
ביטוי נאו-טקטוני נוסף באזורנו הוא קווי שבירה במניפות הסחף בערבה. מניפות אלה, שנוצרות כתוצאה מניקוז נגר עילי של נחלים וואדיות בהרי אדום לערבה, חוצות את קו העתק הבקע הסורי אפריקני. עקב התנועה היחסית המנוגדת של לוח ערב ולוח ישראל סיני, נשברות מניפות הסחף בדיוק בדגם התנועה היחסית בין שני הלוחות. משקעי המניפה שממזרח לקו ההעתק מוסטים צפונה, ביחס לאותם משקעים שרבודים ממערב לקו ההעתק. מחקרים פליאוסייסמיים שכללו מיפוי תעלות שנחפרו לאורך מניפות הסחף ובניצב לקו ההעתק, הציגו עדויות ללפחות 15 אירועי רעידות אדמה הגדולות ממגניטודה 6 במהלך הפליסטוקן וההולוקן - רעידות אדמה שגרמו להסטה שזוהתה. האחרונה שבהן התרחשה לפני כ-1,000 שנה והייתה במגניטודה שעולה על 7[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התנועה נקראת שמאלית, כי בכל מקום שהצופה עומד על אחד משני הלוחות, הלוח שמולו נע שמאלה. בהעתק סן אנדריאס שבקליפורניה התנועה היא ימנית עם הסבר דומה.
- ^ בהעתק תנועה אופקית ימנית המצב הפוך. התעקמות שמאלה תביא ללחיצה והתרוממות בגינה, והתעקמות ימינה תביא למתיחה ולהיווצרות בקע.
- ^ חלקן שימשו התיישבות פרה-היסטורית שהייתה נוחה להגנה, והפכו לתילים ארכאולוגיים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Margaret Anne Winslow (Ed.), 1986. Neotectonics - An International Journal of Crustal Dynamics, Vol. 1, Editorial.
- ^ Obruchev, Vladimir Afanasievich, Encyclopedia . Com
- ^ Eduard A. Koster 2005. The Physical Geography of Western Europe. Ch. 2
- ^ Neotectonics, University of Nevada. Reno - Center for Neotectonic Studies
- ^ 1 2 3 Ariel Heimann and Hagai Ron, 1987., Young faults in the Hula Pull-Apart Basin, central Dead Sea Transform, Tectonophysics, 141, pp. 117-124, 1987
- ^ גאופרוספקט, 2017, סקר גיאולוגי וסיכונים סיסמיים - פלח 1 צפון אילת, באתר משרד הבינוי והשיכון, עמ' 26 - 27