נהר ראשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסיווג ההידרולוגי של יובלים, נחלים, נהרות ונהר ראשי על פי שיטת סטראלר (1957). קטע הנהר הראשי שמקבל סדר רביעי באיור, משמעותו, שמקצהו העליון (בצבע האדום) ועד לשפך הנהר לבסיס הסחיפה הסופי, אין אף יובל מסדר שלישי אלא מסדר שני או ראשון בלבד, או בכלל לא. המונח "נהר ראשי", מקבל ביטוי באיור זה באמצעות הערוץ שצבוע בצהוב ובאדום.

נהר ראשיאנגלית: Main stem או Trunk) בהידרולוגיה[א] הוא הערוץ העיקרי במורד הזרם של נהר, בניגוד ליובליו.[1][2] הנהר הראשי משתרע לאורך כל הדרך מהמקור שלו ועד למוצא הנהר לבסיס הסחיפה הסופי, שהוא בדרך כלל אוקיינוס או ים.[3] כל השטח שעליו זורם הנהר הראשי ויובליו, לרבות המדרונות שתורמים לזרימת היובלים, נקרא אגן הניקוז של הנהר הראשי.[4][ב]

אחד ההיבטים החשובים ביותר של הגאוגרפיה הפיזית הוא חקר הסביבה הטבעית והמשאבים של העולם - אחד מהם הוא מים. מכיוון שתחום זה כל כך חשוב, גאוגרפים, גאולוגים והידרולוגים כאחד משתמשים במיון וסיווג סדרי הנחלים והנהרות, כדי לחקור ולמדוד את גודלם של נתיבי המים בעולם.[5]

מערכות סיווג הידרולוגיות מקצות מספרים ליובלים ולנהרות הראשיים בתוך אגן ניקוז.[ג] בשיטת הסיווג על שם סטראלר (אנ') המקובלת בגאומורפולוגיה מאז 1957,[6][ד] ערוצים ללא יובלים נקראים ערוצים "מסדר ראשון"; כששני ערוצים מסדר ראשון נפגשים, הם יוצרים ערוץ מסדר שני; כאשר שני ערוצים מסדר שני נפגשים, הם יוצרים ערוץ מסדר שלישי; וכן הלאה. ערוץ הנהר הראשי מסווג בסדר הגבוה ביותר, רק מאותו קטע של הנהר הראשי, שקולט את היובל מהסדר הגבוה ביותר מבין היובלים.[2] ראו האיור משמאל.

בארצות הברית, הערוץ הראשי של נהר המיסיסיפי מקבל את מספר סטראלר של 10. כלומר, ערוץ מסדר עשירי. זה הערך הגבוה ביותר שמקבל נהר ראשי בארצות הברית. שמונה נהרות, בהם נהר קולומביה, מגיעים לסדר תשיעי. נחלים מסדר ראשון, ללא יובלים כלל, הם הנפוצים ביותר. יותר מ-1.5 מיליון מהנחלים הקטנים הללו, עם אגני ניקוז ממוצעים של 2.6 קמ"ר בלבד, זוהו בארצות הברית בלבד.[2] מחוץ לארצות הברית, נהר האמזונאס מגיע לערוץ מסדר 12, מה שהופך אותו לנהר בעל הסדר הגבוה ביותר בעולם.[5]

סדר הערוצים השונים באגן הניקוז, עוזר גם לביוגאוגרפים וביולוגים כדי לקבוע אילו סוגי חיים עשויים להיות נוכחים בנתיב המים. זהו הרעיון מאחורי קונספט "רצף הנהר" (River Continuum) (אנ')[ה] – מודל המשמש לקביעת מספר וסוגי האורגניזמים הנמצאים בערוץ בגודל נתון. יותר סוגי צמחים, למשל, יכולים לחיות בנהרות מלאי משקעים הזורמים לאט יותר (זרימה שכבתית/למינרית) כמו המיסיסיפי התחתון, מאשר יכולים לחיות ביובל בעל זרם מהיר (טורבולנטי) של אותו נהר.[5]

לאחרונה, סדר הנחלים שימש גם במערכות מידע גאוגרפי (GIS) למיפוי רשתות נהרות. האלגוריתם, שפותח ב-2004, משתמש בווקטורים (קווים) כדי לייצג את הזרמים השונים, ומחבר אותם באמצעות צמתים (המקום במפה שבו שני הווקטורים נפגשים). על ידי שימוש באפשרויות השונות הזמינות ב-ArcGIS, המשתמשים יכולים לשנות את רוחב הקו או הצבע כדי להציג את סדרי הזרם השונים. התוצאה היא תיאור נכון טופולוגית של רשת הזרמים שיש לה מגוון רחב של יישומים, בין אם הוא משמש GIS, ביוגאוגרף או הידרולוג, סדר זרמים הוא דרך יעילה לסווג את נתיבי המים בעולם, ומהווה שלב מכריע בהבנה וניהול של ההבדלים הרבים בין נחלים בגדלים שונים.[5]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מונחים אלה באנגלית מתארים גם גזע עבה וראשי של עץ, או את הגוף הראשי של האדם ללא הראש והגפיים, רחוב ראשי וארוך ועוד. ראו למשל כאן.
  2. ^ בעולם האקדמי הגאומורפולוגי, לצורך התייחסות במאמרים וספרים לנתיב העיקרי של נהרות בעולם, לא נהוג להוסיף את התואר "ראשי", אלא מסתפקים בשם הנהר ומתכוונים תמיד ל"מוביל הראשי". עיסוק בכך לא מתבצע כאשר מכנים נהר כללית בשמו, אלא רק במסגרת התמקדות בפרטי מרכיבי אגן ניקוז (( סימוכין: פרופ' דן באומן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מחברם של 2 ספרים בנושא: ראו כאן וכאן.) - בהתייחסותו בכתב לסוגיית "נהר ראשי")). ייתכן שמן הראוי היה לשלב תכנים אלה בערך אגן ניקוז, אך לאור השאיפה בוויקיפדיה, שלכל ערך בוויקיפדיה האנגלית (לפחות) יהיה ערך מקביל בשפה העברית, אזי אגן ניקוז מקביל לערך Drainage basin ונהר ראשי מקביל לערך Main stem (or) Trunk.
  3. ^ תוכן פיסקה זו מקביל פחות או יותר לפרק סיעוף בערך אגן ניקוז.
  4. ^ קיימת שיטה נוספת מאז שנות ה-60 שנקראת Shreve method, אך מכיוון שהיא "מצטברת", היא מבטאת יותר את גודל אגן הניקוז, ולא את סדר היובלים השונים. על כן גאומורפולוגים מעדיפים את שיטת סטראלר. סימוכין ראו כאן.
  5. ^ קונספט רצף הנהר (RCC) הוא מודל לסיווג ותיאור מים זורמים, בנוסף לסיווג של קטעי מים בודדים לאחר היווצרותם של אורגניזמים מחוונים. סימוכין ראו כאן. התיאוריה מבוססת על הרעיון של שיווי משקל דינמי, בו זרמים יוצרים איזון בין פרמטרים פיזיקליים, כגון רוחב, עומק, מהירות ועומס משקעים, תוך התחשבות גם בגורמים ביולוגיים. הוא מציע מבוא למיפוי קהילות ביולוגיות, וגם הסבר לרצף שלהם בקטעי מים בודדים. זה מאפשר למבנה הנהר להיות צפוי יותר באשר לתכונות הביולוגיות של המים. הרעיון פותח לראשונה ב-1980 על ידי רובין ל. ואנוט, עם חוקרים עמיתים במרכז לחקר המים סטראוד (אנ'). סימוכין ראו כאן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ .Benke A., C., Cushing C., E. 2005, Rivers of North America. p. 1137, Elsevier Academic Press
  2. ^ 1 2 3 Ruth P., 1995., Rivers of the United States, Volume II: Chemical and Physical Characteristics. pp. 15-17, Wiley
  3. ^ Base Level of a Stream, Study.com
  4. ^ אגן ניקוז, באתר מילוג - המילון העברי החופשי ברשת.
  5. ^ 1 2 3 4 Stream Order, ThoughtCo
  6. ^ How Stream Order works, Esri - Advancing the power of geography