סנט (מוזיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרף המציג את חלקות הסנט

סנט היא היחידה המקובלת ביותר להשוואה בין מרווחים מוזיקליים וייצוגם. הסנט היא יחידת מדידה הנובעת מחלוקה לוגריתמית של חצי הטון המושווה ל-100 חלקים שווים. 1200 סנטים שווים לאוקטבה אחת ו-100 סנט שווים לחצי טון בכוונון מושווה.

הנוסחה המשמשת לחישוב סנטים של כל מרווח שהוא היא: כאשר r מסמל את יחס התדירויות בין הצלילים.

אם ידועות התדירויות של שני תווים (a,b), ניתן לחשב את הפרש הסנטים ביניהם (n) לפי הנוסחה הבאה:


בדומה לכך, אם ידועה תדירותו של תו אחד (b) וגודל המרווח בסנטים (n) בינו לבין תדירות התו השני (a), הרי שניתן לחשב כי:


יחידת הסנט הומצאה על ידי אלכסנדר ג'ון אליס (Alexander john Ellis) בהסתמך על שיטתו של דה פרוני לחישוב חצאי טון "לוגריתמים אקוסטיים". השיטה פורסמה בתרגומו של אליס לספרו של הלמהולץ- "On the Sensations of Tone" בשנת 1875.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]