סרחיו דל מולינו
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
16 באוגוסט 1979 (בן 44) מדריד |
|---|---|
| שם לידה |
Sergio del Molino Molina  |
| מדינה |
ספרד |
| שפות היצירה |
ספרדית |
| פרסים והוקרה |
פרס אלפגוארה (2024) |
  | |
סרחיו דל מולינו מולינה (בספרדית: Sergio del Molino Molina; נולד ב-16 באוגוסט 1979)[1] הוא סופר ועיתונאי ספרדי. פרסם בין השאר את ״ספרד הריקה״, חיבור שהצית ויכוח חברתי ופוליטי על התרוקנות של עיירות פנים הארץ של ספרד והשפעתה על הדמיון הקולקטיבי של הספרדים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במדריד, בילה את ילדותו והתבגרותו בין ולנסיה לסרגוסה. בשנת 2009 פרסם את ספרו הראשון, אוסף סיפורים הקצרים "השפעות רעות" (Malas influencias), ובאותה שנה פרסם גם את החיבור "חיילים בגינת השלום" (Soldados en el jardín de la paz), תחקיר בצורת דיווח עיתונאי, על המושבה הגרמנית שהוקמה בסרגוסה, העיר שבה מתגורר. ב-2011 הופיעה "המסעדה האהובה של נינה הייגן" (El restaurante favorito de Nina Hagen), אנתולוגיה של כרוניקות וקטעים עיתונאיים בסגנון אישי[2].
פרסום הרומן הראשון שלו, "לא יהיה יותר אויב" (No habrá más enemigo), ב-2012, היה קפיצת המדרגה האיכותית הראשונה בקריירה הספרותית שלו. העבודה התקבלה היטב על ידי המבקרים, ובמאי 2012 היה אחד מעשרת הכותרים המומלצים על ידי CEGAL (הקונפדרציה הספרדית של איגודי וארגוני חנויות ספרים)[3]. ב-2013, לאחר שנשכר על ידי קבוצת ההוצאה לאור מונדלורי (Mondadori), יצא לאור "הזמן הסגול" (La Hora violeta). ספר הודות מחלתו ומותו של בנו פבלו, אשר אובחן כחולה לוקמיה כשהיה בן 10 חודשים ומת שנה לאחר מכן. הרומן זכה בפרס אוג'ו קריטיקו ובפרס טיגרה חואן[4][5]. "מה שלא אכפת לאף אחד" (Lo que a nadie le importa), הרומן הבא של דל מולינו, פורסם ב-2014 ועוסק במותו של סבו, חוסה מולינה, ובהיסטוריה של משפחתו. הסופר מציג את דור הספרדים שחיו בתקופת מלחמת האזרחים, שלא היו גיבורים אלא ניצולים, בספרד מלאת שתיקות ומקומות חשוכים[6].
באביב 2016 הוא פרסם את "ספרד הריקה" (La España vacía), מסה על שורשי חוסר האיזון בין הכפר לעיר בספרד וכיצד זה משפיע על המדינה. עבודה זו הפכה לעבודת עיון להבנת ספרד כיום[7]. ההשלכה של הספר העלתה על שערי העיתונים[8] ולסדר היום הפוליטי את בעיית התרוקנות העולם הכפרי, וטבעה ביטוי חדש (ספרד הריקה) שמתייחס לחבל ארץ העצום של פנים ספרד, בעל ייחוד גאוגרפי ודמוגרפי. החיבור זכה הערכה של מבקרים וקוראים ומכר ממאז פרסומו אזלו מהדורות שלמות. הוא זכה בפרס ספר השנה בחנויות הספרים במדריד[9] ובפרס קלמו (קטגוריית הספר הטוב ביותר של השנה)[10]. כמו כן הוא נבחר לאחד מספרי השנה על ידי המוספים הספרותיים של עיתונים הספרדיים כמו אל פאיס (El País) ושל הניו יורק טיימס בספרדית.
שנה לאחר מכן, ב-2017, פרסם דל מולינו את "מבט הדגים" La) mirada de los peces)[11], רומן העוסק בחייו של פרופסור אנטוניו ארמאיונה, תומך בזכות למות בכבוד, שבחר ליטול את חייו בריאותו התדרדרה ומסלול חייו עוזר את דל מולינו לסקור את גיל ההתבגרות שלו, כנער משכונת פועלים בשנות ה-80 וה-90. חיבור נוסף הגיע ב-2018, "מקומות לא במקומם" (Lugares fuera de sitio)[12], שזכה בפרס אספאסה. בהמשך ל-"ספרד הריקה"ֿ, דל מולינו מבקר בכמה מובלעות משונות בגאוגרפיה הספרדית, בניסיון נוסף להבין את ספרד והספרדים. באותה שנה הופיע "בארץ בידאסואה" (En el país del Bidasoa)[13], חוברת לכבוד מותו של פיו בארוג'ה, מהסופרים הבולטים של דור 98.
דל מולינו פרסם שתי עבודות חדשות ב-2020. הראשון שבהם היה קלומרדה, הבן הממזר של האורות (Calomarde, el hijo bastardo de las luces), ביוגרפיה קצרה של אחד הפוליטיקאים המרכזיים של ספרד במחצית הראשונה של המאה ה-19. במאי אותה שנה הגיע לחנויות הספרים, "העור" (La piel)[14], רומן שבו המחבר משתמש במחלתו שלו, פסוריאזיס, כתירוץ להתקרב לחייהם של קומץ דמויות - מסטלין ועד נבוקוב או פבלו אסקובר. - שכמוהו סבלו ממנהֿ ולהרהר ביופי, מראה גופני והשלכות של היותו "מפלצת". ב-2021 הוא פרסם את כנגד ספרד הריקה (Contra la España vacía), חיבור שבו הוא משחזר ומעמיק כמה מהרעיונות שכבר הופיעו בספרו המקורי, אך לדברי מחברו "נוגע בשורה של אי הבנות"[15] שנוספו למושג ומעלה מחשבות על התרוקנות אוכלוסיית בספרד הכפרית ובכלל מנקודת מבט הרבה יותר פוליטית.
ב-2021 מופיע "האטלס הסנטימנטלי של ספרד הריקה"
(Atlas sentimental de la España vacía), ספר שאייר אנה בוסטלו, ובו כולל דל מולינו 32 סיפורים מאותה טריטוריה מפורקת שהפכה לאחד מצירי הנרטיב שלו.
באוקטובר 2022 פרסם סרג'יו דל מולינו את "אחד בשם גונזלס" (Un tal González), רומן המבוסס על אירועים אמיתיים בו הוא מספר על דמותו של פליפה גונזלס, עמוד השדרה, של ספקד שהופכת, תוך פחות משנות מדור, מחברה חד מפלגתית ודתית ולדמוקרטיה מתקדמת המשתלבת באירופה.
כעיתונאי, דל מולינו היה כתב בעיתון Heraldo de Aragón וכיום בעל טור באל פאיס ומגיש בתוכנית הרדיו Más de uno. של תחנת Onda Cero
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2009 Malas influencias (Tropo Editores)
- 2009 Soldados en el jardín de la paz (Prames)
- 2011 El restaurante favorito de Nina Hagen (Anorak Ediciones)
- 2012 No habrá más enemigo (Tropo Editores)
- 2013 La hora violeta (Mondadori)
- 2014 Lo que a nadie le importa (Random House)
- 2016 La España vacía (Editorial Turner)
- 2017 La mirada de los peces (Random House)
- 2018 En el País del Bidasoa (Ipso ediciones)
- 2018 Lugares fuera de sitio (Espasa)
- 2020 Calomarde (Libros del K.O.)
- 2020 La piel (Alfaguara)
- 2021 Contra la España vacía (Alfaguara)
- 2021 Atlas sentimental de la España vacía (Geoplaneta)
- 2022 Un tal González (Alfaguara)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרחיו דל מולינו, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Sergio del Molino: libros y biografía autor". Lecturalia.
- ^ "Sergio del Molino protagoniza las Presencias Literarias en la Universidad de Cádiz". www.uca.es.
- ^ "Sergio del Molino presenta su novela "No habrá más enemigo" en Entre Libros". Linares28. 7 ביוני 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "El ojo crítico - Sergio del Molino: "Estoy absolutamente noqueado con el premio"". RTVE. 16 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sergio del Molino y Marta Sanz ganan ex aequo el "Tigre Juan"". La Nueva España (בספרדית). 5 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Senabre, Ricardo. "Lo que a nadie le importa". www.elcultural.com.
- ^ Muñoz Molina, Antonio. "En la España sin nadie". www.elpais.com.
- ^ "Arranca la batalla electoral por los 99 votos de la España vacía". www.elpais.com.
- ^ "Premios del Gremio de Libreros de Madrid 2016". www.cegal.es.
- ^ Redacción (16 בינואר 2017). "'La España vacía' de Sergio del Molino, Libro del Año en los Cálamo". El Periódico.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Solano, Francisco. "Sergio del Molino se revisa a sí mismo". www.elpais.es.
- ^ Sarabia, Bernabé. "Lugares fuera de sitio". www.elcultural.com.
- ^ Hidalgo, Manuel. "Del Molino y Baroja". www.elcultural.com.
- ^ Sanz Villanueva, Santos. "El viaje bajo 'La piel' de Sergio del Molino". www.elcultural.com.
- ^ "Presentación de Contra la España vacía".
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "סרחיו דל מולינו".