עלי מוחמד שיראזי, הבאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עלי מוחמד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקדש ה"באב" בחיפה - מאוזוליאום שבו טמונות עצמותיו של מייסד הדת הבהאית

סייד עלי מוחמד שיראזיערבית: سيد علي ‌محمد شیرازی‎‎;‏ 20 באוקטובר 1819 - 9 ביולי 1850) היה סוחר משיראז שבפרס שבגיל 25 הכריז על עצמו כהתגלותו החדשה והעצמאית של האל, והמהדי המובטח. לאחר הכרזתו לקח לעצמו את התואר בַּאבּ (ערבית: باب), שפירושו "שער". שש שנים לאחר מכן, בשנת 1850, הוא נורה למוות על ידי כיתת יורים בתבריז.

בין כינוייו: "הנקודה הראשונה" (נוקטה-י אולא, בפרסית: نقطه اولی) ו"נקודת הבאיאן" (נוקטה-י ביאן, בפרסית: نقطه بیان).

הבהאים מאמינים כי הבאב היה מבשרה הראשון של הדת הבהאית. בהאא אללה, הנביא המייסד של הדת הבהאית, היה מחסידיו של הבאב, ולטענתו, התגשמות נבואותיו של הבאב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי מוחמד נולד ב-20 באוקטובר 1819 בשיראז, בדרום-מערב איראן (יום זה הוא אחד מתשעת ימי החג של הדת הבהאית). אביו, סייד מוחמד רזא שיראזי (السيد محمد رضا الشيرازي), נפטר זמן קצר לאחר שנולד, ודודו חאג'י מירזא סייד עלי, שגם הוא היה סוחר, הוא שגידל אותו. אמו, פאטמה ביגום, קיבלה עליה - בשלב מאוחר יותר - את הדת הבהאית.[1] משפחתו טענה לייחוס לנביא מוחמד, דרך האמאם חוסין.[2]

עם הגיעו לבגרות, הצטרף עלי מוחמד לבית המסחר של משפחתו והיה לסוחר. מקורות אוהדים מתארים את אמינותו ואדיקותו, שהפכוהו לחביב הסוחרים עמם עבד. הוא אף מתואר כאדם נדיב, במיוחד כלפי העניים. במסגרת עבודתו בבית המסחר המשפחתי, נשלח הבאב לערים שונות, ביניהן בושהר וכרבלאא. בכרבלאא נחשף הבאב לראשונה לאסכולה השיח'ית, והפך לאחד מחסידיו של סייד כאט'ם רשתי (سيّد كاظم الرشتي), ראש האסכולה השיח'ית באותה תקופה.

ב-1842 חזר הבאב לשיראז ושם נישא לח'דיג'ה ביגום (1822–1882). לזוג נולד בן בשם אחמד, שנפטר בילדותו.[3][4]

התנועה השייח'ית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרס של שנות ה-90 במאה ה-,18 ייסד שייח' אחמד אחסאי (شيخ أحمد بن زين الدين بن إبراهيم الأحسائي‎) אסכולה דתית בתוך השיעה. חסידיו, שהיו ידועים בשם "שייח'ים", ציפו להגעתו המיידית של הגואל מבית מוחמד, ה"מהדי". לאחר מותו של אחסאי בשנת 1826, הנהגת התנועה עברה לסייד כאט'ם רשתי, מן העיר ראשת (כיום נמצאת סמוך לגבולה הצפון-מערבי של איראן).

במהלך שהותו של עלי מוחמד בכרבלא בשנת 1841, הוא נכח לעתים בהרצאות של סייד כאט'ם. מספר הפעמים בהם נפגשו ומשך מערכת היחסים ביניהם היו לסלע מחלוקת בין תומכי ה"באב" למתנגדיו. המקורות הבהאיים מראים כי עלי מוחמד השתתף רק בהרצאות ספורות, ולא היה מתלמידיו של סייד כאט'ם. כותבים אחרים, כדוגמת הסופר האחמדי מַאוּלָנַה, טוענים כי מערכת היחסים בין השניים הייתה הדוקה, ונמשכה מספר שנים, ובכך יש רמז כי הכרזתו של הבאב על עצמו כמהדי אינה אירוע כה נסי, כפי שטוענים הבהאים.

טרם מותו של סייד כאט'ם ב-1843, הוא החל לדחוק בחסידיו לעזוב את ביתם ולצאת לחפש את מי שעתיד לרשת אותו כמנהיג האסכולה השיח'ית, ואולי אף את "מלך הזמן", שביאתו תתרחש בקרוב. אחד מחסידים אלו, בשם מולא חוסיין בושרואי (ملا حسين بشروئي‎‎), התפלל וצם במשך 40 יום, ואז הגיע לשיראז, שם נפגש עם עלי מוחמד.[5]

התאולוגיה השיעית המסורתית של השיח'ים לפי מוחמד כרים ח'אן כרמאני (كرماني) מתבססת על חמישה עקרונות שהם, האחדות האלוהית, צדק, תחייה, בית הנביא, אל-אמאמה (الإمامة). עלי מוחמד שיראזי החזיק בעקרונות אלו. כאשר סייד כאט'ם נפטר, חלק מהשיח'ים התחילו לראות בבאב, אחרי שהחל להפיץ את טענותיו, את יורשו של סייד כאט'ם, כלומר, הנושא החדש של הידע האלוהי, חאמל אל-רכן אל-ראבע אל-ג'דיד (حامل الركن الرابع الجديد).[6]

הבסיס הראשון לתאולוגיה המסורתית של השיח'ים הוא אחדות האל, גם האמונה בתחייה היא נחשבת כבסיס דתי חשוב, משום שמי שמאמין בתחייה, הוא מאמין בנביא ובאמירותיו ובמעשיו. אף הצדק בסיס חשוב לדת, מכיוון שטבע הצדק מתייחס לאלה שמצייתים מקבלים תגמול בניגוד לאלה שמסרבים לציית שידועים כלא מאמינים ויוענשו. לכן, כל הבסיסים הדתיים האלה אפשר להגדיר אותם בארבעה בסיסים שהם, הנבואה, האמאמה, האמונה באלוהים, ואמונת הפרט משיקול דעתו ללא חיקוי האחרים.[7]

הכרזתו של מולא חוסיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתו לשיראז ב-23 במאי 1844, מולא חוסיין פגש אדם צעיר, שלבש טורבן ירוק (שסימל את היותו סייד - מצאצאיו של מוחמד). הזר, שהיה עלי מוחמד, הזמין את מולא חוסיין לביתו.

החדר בו הצהיר עלי מוחמד על עצמו כ"באב" בערב-22 במאי 1844.

עלי מוחמד שאל את מולא חוסיין מהם מעשיו בשיראז, ומולא חוסיין ענה כי הוא מחפש את "המובטח". הבאב שאל אותו בתגובה כיצד ניתן לזהות את "המובטח" הזה, ואז מולא חוסיין ענה: "הוא יהיה משושלת יוחסין טהורה, ממוצא מהולל, והוא בעל יכולות מולדות, והוא חסר כל פגם גופני". להפתעתו של מולא חוסין, הבאב הכריז כי כל התכונות הללו קיימות בו.

למולא חוסיין היה עוד סימן אחד שעל פיו ניתן לזהות את "המובטח". הוא שמע מסייד כאט'ם כי "המובטח" יכתוב פירוש על סורת יוסף, ה-12 בקוראן, מבלי שיתבקש לעשות זאת. עלי מוחמד הגשים את הדרישה הזו גם כן, וכתב את הפירוש לאחר שהכריז על עצמו כ"באב".

לאחר שבילה לילה שלם עם ה"אב, כתב מולא חוסיין:

התגלות זו, שהוטחה בי באופן כה פתאומי ונמהר, פגעה בי כמכת ברק...ידיעת התגלותו חשמלה אותי. הרגשתי מלא באומץ וכוח רב, כך שגם אם העולם, על כל תושביו ושליטיו רבי העוצמה, יקומו נגדי, אצליח לבדי להתמודד עם הסתערותם. הרגשתי כי היקום אינו אלא קמצוץ עפר באחיזתי. הרגשתי כקולו של גבריאל, הקורא לכל האנושות: "התעוררו, ראו! אור השחר עלה. התרוממו, כי מטרת (האל) הופכת לידועה. הפתח לחסדו נפתח לרווחה! הכנסו לפיכך, אנשי העולם! שכן "המובטח" הגיע".[8]

יום הכרזת הבאב הוא חג בהאי הנחוג בכל שנה ב-23 במאי.

ההצהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי מה היה תוכן הצהרתו של הבאב לגבי עצמו, ומתי היא ניתנה. הבהאים טוענים כי דבריו היו ברורים, כפי שתיאר שוגי אפנדי, בהקדמה לספר "מפציעי השחר":

השיעים מצפים לחזרתו של ה"קאים" [כינוי למהדי], שיגיע בקץ הזמנים, וכמו כן לחזרתו של האימאם חוסיין. הסונים מצפים לביאתו של המהדי, וכמו כן לחזרתו של ישו הנוצרי. כאשר הבאב, בתחילת שליחותו, המשיך את המסורת השיעית, הכריז כי ישמש בתור ה"קאים" וכשער ["באב"]. חלק מהמוסלמים לא הבינו את התפקיד השני, ה"שער". הם דמיינו כי משמעותו לשמש כשער חמישי (למהדי) כיורשו של אבו אל-חסן-עלי [נציגו הרביעי והאחרון של המהדי, במהלך תקופת "ההיעלמות הקצרה" שלו]; אולם המשמעות האמיתית, כפי שהוא הצהיר בבירור, שונה לחלוטין. הוא היה הקאים; אך הקאים, הגם שהוא נביא עליון, מתייחס למעשה אל התגלות גדולה יותר [בהאא-אללה, בראיית הבהאים], כפי שהתייחס יוחנן המטביל לישו. הוא היה המבשר של מישהו אדיר אף ממנו.[9]

לאחר מכן הכריז עלי מוחמד על עצמו כ"באב" ו"מהדי", בנוכחות יורש הכס הפרסי, ואנשים ידועים אחרים[10].

מספר מוצמצם של מקורות טוענים כי מלכתחילה הכריז עלי מוחמד על עצמו כשער ("באב") לאימאם הנסתר (המהדי, בראייה השיעית), ורק לאחר מכן הכריז על עצמו כ"מובטח" עצמו.

18 המאמינים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולא חוסיין בושרואי היה חסידו הראשון של הבאב. תוך חמישה חודשים, 17 שיח'ים אחרים, מחסידיו של סייד כאט'ם, הכירו בנפרד בבאב כ"התגלותו של האל"[11], ביניהם אשה אחת, פאטמה בראע'אני, משוררת, שקיבלה לאחר מכן את הכינוי טאהירה ("טהורה"). 18 המאמינים האלו נודעו כ"אותיות הח"י" והוטל עליהם תפקיד הפצת האמונה החדשה בראשית דרכה.

מסעותיו וכליאתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הבאב בתבריז, לפני שנהרס במהפכה באיראן ב-1979 על ידי משמרות המהפכה.

לאחר הכרתם של 18 המאמינים הראשונים בעלי מוחמד שיראזי כ"באב", הוא יצא לעלייה לרגל למכה ומדינה עם אחד ממאמיניו, קוּדוּס. במכה, הבאב כתב לשריף של מכה, והסביר לו על משימתו וייעודו. לאחד העלייה לרגל, השניים חזרו לבוּשהֶר, פרס (כיום סמוך לגבולה הדרומי-מזרחי של איראן). לאחר זמן מה, לאור ההתנגדות של חכמי הדת המוסלמים, המושל של שיראז הורה על מעצרו של הבאב. מששמע על כך, עזב הבאב את בושהר ביוני 1845 ויצא לכיוון שיראז כדי להסגיר את עצמו. הבאב הושם במעצר בית בבית דודו, ושוחרר משם כאשר מגפה פרצה בשיראז.[12]

לאחר שחרורו ב-1846, הבאב יצא לאספהאן. במהלך שהותו שם, המוני אנשים ביקרו אצלו מדי יום. נוכח לחצים מחכמי הדת במחוז, השאה מוחמד קאג'אר הורה לבאב להגיע לטהראן. לפני שהבאב הספיק להיפגש עם השאה, ראש ממשלת השאה שלח את הבאב לתַבריז בצפון המדינה, שם הוא נכלא למשך ארבעים יום, ואיש לא הורשה לבקרו.

בשנת 1847 הבאב הועבר למצודה מאקוּ במחוז אזרבייג'ן דאז (כיום סמוך לגבולה הצפוני-מערבי של איראן). במהלך תשעת חודשי שהותו במקום, הבאב כתב את אחד מחיבוריו החשובים ביותר, הבָאיאן הפרסי, אך לא הספיק להשלימו לפני מותו. לאור הפופולריות הגוברת של הבאב במאקו, ראש הממשלה העביר אותו בשנת 1848 למצודת הכלא בצ'יהריק; אך שוב, לאור הפופולריות הגוברת של הבאב במקום, ראש הממשלה הורה להחזיר את הבאב לתִבריז. בתִבריז, ארגן הממשל פגישות עם חכמי דת שונים, כדי לבחון את אמונת הבאב. נציגי הממשל תחקרו את עלי מוחמד לגבי התפקיד שהוא מייחס לעצמו. הבאב ענה כי הוא ה"מובטח" שלו ציפו המוסלמים (המהדי). הוא הוחזר שוב למצודת צ'יהריק.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1850, ראש הממשלה החדש אמיר כביר הורה על הוצאתו להורג של הבאב; הוא הובא בחזרה לתִבריז, שם הייתה כיתת יורים אמורה לבצע את גזר הדין. ערב לפני הוצאתו להורג, כשהובל מתאו, נפל לרגליו של הבאב בחור בשם אַניס (הידוע גם בשם מולא עלי מוחמד זוּנוּזי), וביקש כי יוציאוהו להורג יחדיו עם הבאב; הוא הושם בתאו של הבאב.

בבית המשפט בתבריז הבאב עמד לדין והואשם בכפירה ובהפצת טענות ומכתבים שקריים ומזויפים בקרב התושבים והמאמינים.[13] בבוקר של ה-9 ביולי 1850, הבאב נלקח לחצר הבסיס הצבאי בתבריז, שם הוחזק בתא מעצר. המונים החלו להתקהל לקראת ההוצאה להורג. הבאב ואניס, אחד ממאמיניו אשר ביקש למות עמו, הועמדו בפני קיר, וכיתת היורים התכוננה לבצע את פקודותיה. אף על פי שמהימנותם של האירועים הבאים שנויה במחלוקת, הפרטים שיובאו להלן מבוססים על מספר רב של עדויות מאנשים שנכחו במקום, בכלל זה דיפלומטים מערביים. ניתנה פקודה לירות על האסורים, וחצר המחנה נתמלאה בעשן הרובים העתיקים. כאשר התפזר העשן, לא נראו במקום גופות הנידונים למוות. הקהל רחש ונרגש; רבים האמינו כי הבאב עלה לגן עדן, או פשוט נעלם. בסופו של דבר, מצאו החיילים את הבאב בתאו, ללא פגע. הוא ואניס נכפתו שוב כהכנה חוזרת להוצאה להורג. כיתת יורים שנייה נעמדה מולם, ופקודה חוזרת לירות על העצירים ניתנה. הפעם, הבאב ומלווהו נהרגו. במסורת הבאבית/בהאית כשלונה של כיתת היורים הראשונה נחשבת לנס. גופותיהם נזרקו מחוץ לשערי העיר, כדי שייאכלו על ידי חיות, אולם חולצו בחשאי על ידי קבוצת באבים והוחבאו. מאחר יותר הועברו עצמותיהם בחשאי לאספהאן, כרמנשאה, בגדאד (עיראק), דמשק (סוריה) ולבסוף לעכו (ישראל) ב-1899[14]. ב-1909, שרידי הבאב הונחו בקבר מיוחד, שהוקם לצורך זה על ידי עבדול בהאא, בהר הכרמל. מעל המבנה שוכנת כיפת הבאב וסביבה משתרע המרכז הבהאי העולמי. יום מותו של הבאב הוא יום מועד בקרב החגים הבהאיים.[15]

חיבוריו של עלי מוחמד שיראזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו הגדול הראשון של באב הוא קיום אל-אסמאא (قيوم الأسماء), המוכר גם בשם תפסיר סורת יוסף. זהו חיבור פרשני (תפסיר, בערבית: تفسير) על סורת יוסף (سورة يوسف) הקוראנית. הספר מזכיר במנהו את הקוראן: הוא כולל 111 פרקים (סורות), ובכל פרק יש 42 משפטים. למרות הדמיון החלקי למבנה הקוראן, חיבורו של הבאב שונה מהקוראן מבחינת הסגנון והתוכן. החיבור מוצג כהתגלות אלוהית חדשה, תוך התייחסות לקוראן, שהוא דברי אלוהים להתגלות קודמת - מוחמד נביא האסלאם.[16] לא ברור לחלוטין כמה זמן נמשכה כתיבת הספר או מה היה מועד פרסומו המדויק. יש עדויות של אנשים[מי?] שטוענים שכתיבת החיבור הסתיימה אחרי ארבעים יום, כלומר בתקופת עלייתו של הבאב לרגל למכה ב-1844. לפי נביל זאראנדי (زاراندي), הפרק הראשון של החיבור - סורת אל-מולכ (سورة المُلك) - נכתב בנוכחות מולא חוסיין בושרואי (حسين بشروئي).[17] הבאב טען שהוא סיים את כתיבת קיום אל-אסמאא בארבעים יום.

ספר אל-באיאן (البيان) שנכתב בשפה הפרסית והערבית, הוא אחד החיבורים החשובים של באב (الباب), הספר הוא מקור שתומכי באב הסתמכו עליו, לפי באב, אם כל האנשים התאספו כדי לכתוב חיבור כמו חיבור אל-באיאן (البيان) הם לא יוכלו, מכיוון שהספר לא ניתן להשוואה ולחיקוי. אף, לפי החוקר המערבי בראון, חיבור אל-באיאן הפארסי (البيان الفارسي) הוא חיבור שיטתי וקוהרנטי ומובן ביותר בכל חיבוריו של באב. אף בראון מסביר שהחיבור מכיל בתוכו כל מני מצוות, תערוכות, אזהרות, דוקטרינה, נבואה, ורפסודיות מיסטית. בנוסף לכן, עלי מוחמד המליץ בפני האנשים שספרו אל-באיאן (البيان) הוא בדרגה וברמה קדושה לחלוטין, לכן, הספר אמור להיכתב באותיות ובאופן כתיבה אמונתי מובהק והמאמנים צריכים לקרוא 700 פסוקים מחיבור אל-באיאן כל יום או שיזכירו את משפט אללה אזהר (الله أزهر) 700 פעמים ביום.[18]

חיבור נוסף אחר של באב הוא ספר אל-רוח (كتاب الروح), החיבור הזה עלי מוחמד שיראזי תיאר אותו כאדיר ביותר בין שאר החיבורים ושאף שהחיבור יהיה זמין בידי כל העולמא, אך, החיבור היה פחות בר מזל כי נתפס בזמן מעצרו של באב בשיראז, למרות זאת, החיבור הוצל על ידי אנשי דת, כתוצאה מכך, כיום יש הרבה עותקים של החיבור. החיבור הזה גם נקרא ספר אל-עדל (كتاب العدل) שמכיל בתוכו 700 סורות. הספר נכתב בתקופה שבאב היה במעצר בשיראז.[19]

עוד חיבור של באב הוא אל-ח'צאיל אל-סבעה (الخصائل السبعة), הספר הזה נכתב בשנת 1845 כאשר באב חזר לבושהר. החיבור הזה מוצג בו אינטרס לגבי ההשלכות של הדוקטרינה הבאבית (العقيدة البابية), אף, מסת החיבור מכילה שבעה מאפיינים חשובים לאלה שקיבלו את הידע החדש של טענותיו והתגלויותיו של עלי מוחמד שיראזי. מהמאפיינים האלה, לקרוא את זיארת אל-ג'מאעה אל-כברא (زيارة الجماعة الكبرى) ביום ששי, ובמסיבות, ובלילות הקדושים. מאפיין אחר הוא לכרוע בתפילה אצל קברו של אל-אימאם אל-חוסיין (בן עלי) (الامام الحسين بن علي), גם שבסגידה האף של המתפלל יגע בקבר. מאפיין נוסף הוא שכל מאמין ילבוש טבעת שכתוב עליה שעלי הוא ואלי האל (والي الله). יש עוד מאפיינים כמו להימנע מעישון ולשתות תה בניקיון הגדול ביותר.[20]

חיבור תפסיר סורת אל-כות'ר (تفسير سورة الكوثر) נחשב לאחד החיבורים החשובים של עלי מוחמד שיראזי בין התקופה 1846-1845 כשהיה נמצא בשיראז, החיבור מכיל מילים ומכתבים מופשטים שהם אמורים להיות פרשנויות, לכן היה כמעט קשה לקרוא אותו, גם החיבור הכיל חדית'ים (أحاديث).[21]

באב ציין בדוקטרינת אל-רכן אל-ראבע (عقيدة الركن الرابع) שהדת מתבססת על ארבעה עקרונות שהם אל-תוחיד (التوحيد), הנבואה (النبؤة), אל-ולאיה (الولاية), השיעה (الشيعة), באב הזכיר בתפסיר סורת אל-בקרה (تفسير سورة البقرة) שהשיעה הם אל-רכן אל-ראבע (الركن الرابع) וציטט את זה בחדית'. דוקטרינת אל-רכן אל-רבע (عقيدة الركن الرابع) התפתחה על ידי קרת אל-עין (قرة العين) שהייתה מתומכי הבאביזם והעבירה שיעורים בכרבלא ונרצחה בעקבות תמיכתה בבאב. קרת אל-עין (قرة العين) מתארת את האמאמים והנביא מוחמד כסמלים לידע האל, סמלים שהופיעו בתקופות שונות כבני אדם מושלמים בסגנונות שונים. עלי מוחמד שיראזי הדגיש את חשיבות הצורך שיהיה בן אדם שנושא בידע האלוהי בכול תקופה, כלומר, העולם אינו נטול מהוכחות האל, לכן, צריך תמיד שיהיה מישהו שליח של אלוהים שמחזיק בצווי האל, האל שבחר בו ולימד אותו השאיפות שלו והפך אותו לשליחו, כלומר, הפך אותו לבאב (الباب) לברואים כולם. אלוהים שלח נביאים לעולם והאחרון היה הנביא מוחמד ואחריו היו האימאמים עד האימאם הנעלם, לכן היה צורך לבן אדם שידריך את הברואים. אחרי מותם של האימאים שיח' אחמד אל-אחסאאי (الشيخ أحمد الاحسائي) והאימאם סייד כאט'ם אל-רשתי (سيّد كاضم الرشتي), באב טוען שאלוהים רצה להציג אותו כהוכחה אלוהית וגם כשליחו, בכך עלי מוחמד שיראזי הכריז על עצמו כבאב ושליח האל בשנת 1844 אחרי מותם של שני האימאמים השיעים .[22]

כאשר עלי מוחמד שיראזי רצה לשכנע את האנשים שהוא באב ושליח האל, הוא שכנע אותם באותה דרך שבה הנביא מוחמד שכניע את האנשים, כלומר הוא הראה להם את חיבוריו ואת הפסוקים שלו בטענה שאף אחד לא יוכל לחקות אותם, בנוסף לכן, הוא העביר את חוקי החברה בכל התחומים הדתיים, הקהילתיים, והאזרחיים.[23]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת בצורת סמל הייכאל, מעשה ידיו של הבאב

במספר מחיבוריו של הבאב מוזכרת דמות מעין משיחית העתידה להופיע ולהושיע את האנושות בכלל ואת קהילת המאמינים הבאבית בפרט.דמות זו, הנקראת "זה שאלוהים יגלה (לאנושות)" (מן יט'הרה אללה, בערבית: من يظهر الله‎), מזוהית בדת הבהאית עם בהאא אללה. ה"באב" עצמו היה "רק טבעת על ידו של זה שאלוהים יגלה". 20 שנים לאחר מותו של ה"באב", יותר מ-25 אנשים טענו כי הם ה"מובטח", החשוב ביניהם היה בהאא אללה.

טרם מותו של ה"באב", הוא כתב מכתב לסובְח-י אזל (אחיו למחצה והצעיר יותר של בהאא אללה), שנחשב לצוואתו.[24] במכתב הוא מינה את סובח-י אזל למנהיג הקהילה הבאבית, לאחר מותו. הוא גם ציווה לציית ל"מובטח" לכשזה יופיע.

בהאא אללה טען ב-1853, במהלך כליאתו ב"בור השחור" בטהראן, כי הוא זכה לביקור מ"בתולת גן העדן", שהעניקה לו את המשימה לשמש כשליחו של אלוהים. עשר שנים לאחר מכן בבגדאד, הוא הכריז על כך לראשונה באופן פומבי. מרבית הבאבים זיהו אותו כ"זה שאלוהים יגלה", והחלו לקרוא לעצמם בהאים.

סובח-י אזל ערער על הכרזתו של בהאא אללה, וכך גם כל שאר האנשים שטענו כי הם "המובטח". מדווח, כי לאחר שקיבל את המכתב הרשמי מבהאא אללה, הוא טען כי זכה להתגלות אלוהית משלו; אולם הוא הכחיש זאת מאוחר יותר. מאמיניו של סובח-י אזל היו ידועים בשם "באיאנים" או "אזלים". עבור הבאבים שלא הסכימו כי בהאא אללה הוא ה"מובטח", המשיך סובח-י אזל לשמש כמנהיג, עד מותו ב-1912. השאלה האם היו לו יורשים שנויה במחלוקת. מקורות בהאים טוענים כי 11 מתוך 18 מ"העדים" שמינה הפכו לבהאים, ובכלל זה בנו של סובח-י אזל. האדם שכביכול הוא מינה לרשת אותו, האדי-י דאוּלאת-אבאדי, הכחיש בפומבי את אמונתו ב"באב" ובסובח-י אזל.

טענתו של בהאא אללה התחזקה עוד יותר, לאחר ויכוח דוקטריני עם סובח-י אזל. מרבית חסידיו של ה"באב" עזבו את סובח-י אזל, והפכו לבהאים. כיום, הבהאים מונים כששה מיליון מאמינים, והאזלים (או באיאנים) מונים כאלף איש.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו של הבאב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות בהאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nabil-i-A'zam, The Dawn Breakers, p. 191.
  2. ^ אילן היוחסין של הבאב, כפי שהופיע בספרו של נביל, מפציעי השחר.
  3. ^ Balyuzi, Hasan, Khadijih Bagum, the Wife of the Báb, Oxford: George Ronald, 1981, p. 7.
  4. ^ William Mcelwee, Miller, . The Baha'i faith: its history and teachings, William Carey Library, 1974, עמ' 13-15
  5. ^ Balyuzi, Hasan, The Báb: The Herald of the Day of Days, George Ronald, 1973, p. 13.
  6. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 144-145
  7. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 145-146
  8. ^ Nabíl-i-A'zam, The Dawn-Breakers, p. 65
  9. ^ Nabíl-i-A'zam, The Dawn-Breakers, pp. xxx-xxxi.,
  10. ^ MacEoin, Denis (May 1997). "The Trial of the Bab: Shi'ite Orthodoxy Confronts its Mirror Image". Occasional Papers in Shaykhi, Babi and Baha'i Studies 1. Retrieved on 2006-07-02.
  11. ^ ראו כתבת ה-BBC על חייו של ה"באב"
  12. ^ MacEoin, Dennis,. "Bāb, Sayyed `Ali Mohammad Sirazi," Encyclopædia Iranica, s.v.
  13. ^ William Mcelwee, Miller, The Baha'i faith: its history and teachings, William Carey Library, 1974, עמ' 40
  14. ^ Effendi, Shoghi (1944). God Passes By. Wilmette, Illinois, USA: Bahá'í Publishing Trust, pp. 273-289. ISBN 0877430209.
  15. ^ Smith, Peter, "holy days," A concise encyclopedia of the Bahá'í Faith, Oxford: Oneworld Publications, pp. 182–183.
  16. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 135-139
  17. ^ Balyuzi, The Bab – The Herald of the Day of Days, George Ronald, 1973, p. 20.
  18. ^ William Mcelwee, Miller, the Baha'i faith: its history and teachings, William Carey Library, 1974, עמ' 48-49
  19. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 140
  20. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 140-141
  21. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 141-144
  22. ^ Denis Martin, Maceoin, From Shaykhism to Babism: A study in Charismatic Renewal in Shii Islam, Unpublished Ph. Dr thesis, Cambridge, 1979, עמ' 147-149
  23. ^ William Mcelwee, Miller, The Baha'i faith: its history and teachings, William Carey Library, 1974, עמ' 50-51
  24. ^ ראו את הצוואה כאן