פדוט סיצ'קוב

פדוט סיצ'קוב
Федот Сычков
לידה	1 במרץ 1870 (יוליאני); קוצ'לאייבו, רוסיה
פטירה	3 באוגוסט 1958 (בגיל 88); סרנסק, רוסיה
פרסים והוקרה	עיטור אות הכבוד; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה

פדוט סיצ'קוב (ברוסית: Федот Сычков; 13 במרץ 1870 – 3 באוגוסט 1958) היה צייר רוסי.^[1]

השנים הראשונות (1870–1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדוט סיצ'קוב נולד במחוז פנזה, במורדוביה, רוסיה בשנת 1870. משפחתו הייתה ענייה, הוא איבד את הוריו בילדותו. שנים ספורות לאחר סיום בית הספר למד בסדנת ציור איקונות, והחל לעבוד כאמן, הוא צייר איקונות ודיוקנאות של איכרים. אחת היצירות המפורסמות מהתקופה היא התמונה "ייסוד תחנת אראפובו" (1892), שנעשתה עבור איבן אראפוב, גנרל מסנט פטרבורג שחי באחוזתו ליד כפר הולדתו של האמן. בעזרתו נשלח האמן הצעיר סיצ'קוב לסנט פטרסבורג כדי להמשיך את השכלתו האמנותית ב-1892.

בבית הספר לציור של סנט פטרבורג הוא המשיך לשפר את כישוריו. אחד הציורים הטובים ביותר של התקופה הוא "דיוקן אחותו הצעירה של האמן" (1893). כמו כן צייר סיצ'קוב דיוקנאות בהזמנה אישית. בשנת 1895 החל ללמוד בבית הספר הגבוה לאמנויות באקדמיה האימפריאלית לאמנויות.

למרות העובדה שבמהלך השנים הללו התמחה סיצ'קוב בציורי קרבות, לאחר סיום הלימודים, הוא מצא את ייעודו כצייר דיוקנאות וז'אנר.

לאחר שסיים את לימודיו בסנט פטרבורג חזר סיצ'קוב למחוז מולדתו. הנושאים העיקריים של יצירותיו נגעו לפסטיבלים עממיים, חתונות וחגיגות אחרות. הוא גם התעניין מאוד בציור חיי היומיום בכפר. ^[2]

בגרותו של האמן (1900–1930)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1900–1910 הייתה לסיצ'קוב תקופת התבגרות אמנותית. באותה תקופה צייר את "שובו של היריד", "חתונת כפר", "ברכת המים", "חזרה מהחציר" ועוד. סיצ'קוב ניסה לתעד היבטים שונים של החיים הכפריים. העבודות שלו מתאפיינות בבהירות, הן ריאליסטיות ומציגות סצנות אקספרסיביות ומחוות המעניקות רגישות מיוחדת.

בראשית המאה ה-20, סיצ'קוב היה צייר פורטרטים פופולרי מאוד בסנט פטרסבורג. לקוחותיו נמשכו ליכולתו לצייר במהירות ובדייקנות את דמותם. בין ה"דוגמנים" שלו היו בנקאים, פקידי ממשל ונשות החברה. דוגמה מצוינת לדיוקן מהתקופה היא הציור "פורטרט בשחור" (1904). דיוקנאות ילדים הפכו לנושא שכיח בעבודתו.

בשנת 1908 נסע מחוץ לרוסיה, מסע שהפך לאחת החוויות החשובות שלו. ההיכרות עם יצירות מופת של האמנות במערב אירופה הפכה לדחף לפעילות יצירתית נוספת של הצייר, העלתה אותו לרמה אמנותית חדשה מבחינה איכות. טווח היצירתיות של סיצ'קוב היה רחב למדי: דיוקנאות, נופים, ציורי ז'אנר. בנוסף אליהם הוא צייר טבע דומם כפירות, ירקות ופרחים - הוא ראה את עצמו כצייר עובד אדמה. ^[3]

אחרית ימיו (1930–1958)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1930 ניסו השלטונות הסובייטים לנשל אותו מאדמתו. זו הייתה תקופה קשה בחייו. סיצ'קוב המשיך להשתתף באופן פעיל בתערוכות במוסקבה ובלנינגרד. סיצ'קוב הרבה לצייר בשלב זה נושאים לאומניים כדי לשרוד.

בניגוד לאיכרים רוסים, אנשי חבל מורדביה המשיכו ללבוש בגדים לאומיים גם בתקופה הסובייטית. במחצית השנייה של שנות ה-30 התרחבו נושאי הציור שלו בהתייחסות למציאות הסובייטית. הוא יצר ציורים כמו "יום חופש" (1936), "שוק החווה המשותפת" (1936), הבולטים בהרכבים הרב-דמויים שלהם. יכולתו של האמן לצייר דמויות רבות ושונות הייתה מרשימה. יצירותיו אלה, באוריינטציה האידאולוגית שלהן, השתלבו באמנות הרשמית של תקופת סטלין. ברוח זו הוא המשיך לצייר בעשור השמיני לחייו, כמו הציור "חזרה מבית הספר" (1945) ו"פגישה עם גיבור" (1952).

את השנתיים האחרונות לחייו בילה האמן בסרנסק, בחבל מורדביה והמשיך את העבודה עד ימיו האחרונים.