פורטל:ערכים מומלצים/ערכים/קרקלה
מַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס אַנְטוֹנִינוּס, המכונה קַרַקַלָּה (Caracalla; 4 באפריל 188 – 8 באפריל 217), היה קיסר רומא משנת 211 ועד מותו. היה בנו הבכור של ספטימיוס סוורוס, והיה שותף איתו בשלטון על האימפריה החל משנת 198. עם מות האב בשנת 211, קיבלו קרקלה ואחיו גטה את השלטון כשותפים שווים. בפברואר 212 נרצח גטה בפקודתו של קרקלה, והוא הפך לשליטה היחיד של האימפריה. קרקלה לא הביע עניין בחובות השלטון, והשאיר את ניהול ענייני האימפריה בידי אימו יוליה דומנה, שנשאה בתואר "אוגוסטה", בעוד הוא מקדיש את זמנו למלחמה על גבולות האימפריה. מסעות המלחמה היו תמצית חייו של קרקלה, שחלם על תהילת עולם כדוגמת אלכסנדר מוקדון.
תחת שמו של קרקלה בוצעו מספר רפורמות, שהחשובה שבהן היא התקנה שנתנה אזרחות רומית לכל האנשים החופשיים תושבי האימפריה הרומית. החוקרים חלוקים בשאלה לגבי ההיקף האמיתי של הרפורמה והשפעתה המעשית, אולם מכירים בערכה ובהשפעתה על אחדות האימפריה. רפורמה אחרת בעלת השפעה ארוכת טווח שנעשתה בשמו הייתה יצירת מטבע חדש, האנטוניאנוס, שהפך למטבע העיקרי של האימפריה למשך מספר דורות.
קרקלה עלה לשלטון בזכות אביו, ועשה כל שניתן להחזיק בשלטון בכל מחיר. פרופסור משה עמית קובע בספרו על האימפריה הרומית כי "אף על פי שלא ניחן בתכונות של מנהיג" הוא הצליח לשלוט מאחר שהשכיל לשמור על נאמנות חיילי הצבא הרומי, שנבעה בעיקר מההטבות המפליגות שניתנו להם, אבל גם מהעובדה שקרקלה העביר את רוב שנות שלטונו בקרב הלגיונות, והשתתף בתלאות כחייל מן השורה. המקורות הרומאיים מתארים בכתביהם את דמותו באופן שלילי, כדמות "נלעגת ודוחה" של שליט אכזר חסר יכולת שחלומותיו לתהילה בשדה הקרב לא תאמו את יכולותיו המוגבלות. פרופסור עמית קובע כי ריחוקו של קרקלה מרומא מנע מהעיר ומהאימפריה את התופעות החמורות שאפיינו את שלטונם של שליטים עריצים ששכנו בעיר, כגון נרון או קומודוס. מעשיו של קרקלה חשפו טפח מהנעשה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הרומאית, את מאבקי הכוח ואת תאוות השלטון ללא מצרים שפעלו מאחורי חזות של חוק וסדר. מעל הכול חשפה תקופת שלטונו את כוחו והשפעתו ההולכים וגוברים של צבא האימפריה, ובפרט של המשמר הפרטוריאני, ואת משמעות תהליך זה על עתיד האימפריה.