פורטל:פריז/ציטוט נבחר/7

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סטודיו בפריז, אולי מין אטלייֵה, חלון גדול, שדרכו זורם פנימה אור אפור. מאוד שקט. כַּן הציור עומד לא הרחק ממנו. כמה בדים ממוסגרים מחכים בפינה אפלולית. כן, עברנו לציור. אמנם למעשה איננו ציירים כלל, אבל סטודיו בפריז מחייב, כך נדמה, מגרה את היד ואת הדמיון. ואם כך, נצייר מעט, מדוע לא? הרי ממילא רבים רבים ציירו שם לפנינו מבלי שהצליחו למכור בחייהם ולו גם תמונה אחת, ורק אחר כך הוכרו והתפרסמו מאוד. את ציורינו שלנו איש לא יקנה כנראה גם אחרי מותנו, אבל מה בכך? כלום זו סיבה שלא לקנות לנו סטודיו בפריז?