פרח הארגמן

פרח הארגמן
Аленький цветочек
מידע כללי
מאת	סרגי טימופייביץ' אקסקוב
שפת המקור	רוסית
סוגה	סיפורי עם-רוסיים
הוצאה
תאריך הוצאה	1857
תאריך הופעה ראשונה	1858

פרח הארגמן הוא אגדה מאת הסופר הרוסי סרגי טימופייביץ' אקסקוב, שנכתב על ידו "מדברי עוזרת הבית פלאגיה" .^[1] אחת הווריאציות הרבות על עלילת היפה והחיה.^[2]

הסיפור פורסם לראשונה על ידי אקסאקוב ב-1858 כנספח לאוטוביוגרפיה שלו "ילדותו של בגרוב הנכד " על מנת, לדברי המחבר עצמו, לא לקטוע את סיפור הילדות. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בשנת 2019.^[3]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוחר עשיר נוסע לסחור במדינות מעבר לים. לפני היציאה הוא שואל את בנותיו אילו מתנות להביא להן. הבת הבכורה מבקשת כתר זהב עם אבני חן, שיאיר ביום ובלילה. הבת האמצעית מבקשת מראה, שכאשר היא מביטה בה המראה מראה אותה יפה יותר ויותר ולא מזדקנת. הבת הצעירה מבקשת פרח ארגמן, שאין יותר יפה ממנו בכל העולם. הסוחר מבטיח לשתי הבנות הגדולות להשיג את המתנות אותן הן מבקשות, ולבת הצעירה רק לנסות למצוא פרח כזה: "זה לא מסובך למצוא פרח ארגמן, אבל איך אדע שזהו הפרח המבוקש, שאין יפה ממנו בכל העולם?".

לאחר שעשה את רווחיו אך לא מצא את הפרח שבתו הקטנה ביקשה, הסוחר יצא לדרך הביתה עם משרתיו ומתנות לבנותיו הגדולות אך בדרך הותקף על ידי שודדים. הוא נוטש את השיירה ואת משרתיו, ונמלט ליער החשוך והמפחיד.

ביער הוא מגיע לארמון מפואר. אשר באורח פלא על השולחן מוצעים בו מאכלים ויינות משובחים ונפלאים. לאחר ששבע מהארוחות ולן במקום, הסוחר יוצא לטייל בגן הארמון ושם ראה פרח ארגמן ש"אין יותר יפה ממנו בכל העולם". כשהבין שלפניו אותו פרח שבתו ביקשה קטף אותו הסוחר. אז מופיעה מפלצת זועמת - בעלי הארמון. המפלצת זועמת על הסוחר כי הוא התקבל כאורח יקר, והתנהג ככפוי טובה -העז לקטוף את הפרח שמאוד יקר לליבו ומהווה כל שמחת חייו. המפלצת גוזרת עונש מוות על הסוחר. הסוחר מספר על בקשת בתו, והמפלצת נאותה לשחרר את הסוחר עם הפרח, בתנאי שאחת מבנותיו תגיע מרצונה לארמונו ותחייה בו. אם תוך שלושה ימים אף אחת מהבנות לא תגיע לארמון, אזי על הסוחר לחזור לארמון והוא יוצא להורג במוות אכזרי. לאחר שהסוחר הסכים ונותן את מילתו, הוא מקבל טבעת זהב. זאת טבעת מיוחדת: מי שישים אותה על הזרת הימנית שלו יועבר מיד לאן שירצה.

הסוחר עונד את הטבעת ומוצא את עצמו בבית. שיירות עם משרתים נכנסות בשערים, והם נושאים סחורות ואוצרות פי שלושה מבעבר. הסוחר נותן לבנותיו את המתנות המובטחות. הבנות הגדולות צוהלות, והקטנה בוכה. בערב מגיעים האורחים והסעודה מתחילה. במהלך המשתה מופיעים לפתע כלי כסף וזהב עם כלים שמעולם לא ראו בבית. למחרת, הסוחר מספר לבנותיו על מה שקרה ומציע לכל אחת מהן ללכת למפלצת. הבנות הגדולות מסרבות בכל תוקף ללכת ואומרות "על הבת שקבלה את הפרח המבוקש עליה להציל את אביה ולהגיע לארמון". הבת הצעירה מסכימה, נפרדת מאביה, שמה טבעת ומוצאת את עצמה בארמון המפלצת.

בת הסוחר מתגוררת בארמון המפלצת בפאר וכל רצונותיה מתגשמים מיד. הבעלים הבלתי נראה של הארמון מבטיח שהוא רואה בה את השליטה שלו. בתגובה הנערה אומרת לו מילות חיבה. תחילה הוא מתקשר איתה באותיות בוערות בתוך הקיר, ואז בקולו בזמן שהיא נמצאת בבקתה שבארמון. בהדרגה מתרגלת הילדה לקולו הנורא והפרוע. הנערה מבקשת מהמפלצת להתגלות לפניה והמפלצת משתכנעת נכנעת לבקשתה העיקשת ומתגלה לפניה. המפלצת מוסרת לנערה טבעת ומאפשרת לה לחזור באמצעותו במידה ותרצה. אבל הנערה מתרגלת בהדרגה למראה של המפלצת. הם מבלים ביחד, מטיילים ומנהלים שיחות רומנטיות. יום אחד הנערה חולמת שאביה חולה. בעל הארמון מציע לאהובתו לחזור הביתה, אך מזהיר שאינו יכול לחיות בלעדיה ומזהיר שאם לא תחזור כעבור שלושה ימים לא יוכל לחיות בלעדיה, וימות.

בהגיעה לביתה, הנערה ספרה לאביה ולאחיותיה על חייה הנפלאים בארמון. האב שמח אך אחיותיה מקנאות ומשכנעות אותה לא לחזור. למרות שכנועיהם הנערה מחליטה לחזור לארמונה של המפלצת. האחיות מזיזות את מחוגי השעון במרמה וכתוצאה מכך, אחותן הצעירה מאחרת לארמון ומוצאת את המפלצת מתה. הנערה מחבקת את ראשה של המפלצת ומצהירה שהוא אהבת חייה. ברגע שהיא אמרה את המילים האלה, הכו ברק ורעמים והאדמה רעדה. בתו של הסוחר מתעלפת, וכשהיא מתעוררת היא רואה את עצמה על כיסה מלכות לצד נסיך והוא המפלצת שהפך לגבר יפה תואר. הנסיך סיפר לנערה שמכשפה הרעה כשפה אותו והפכה אותו למפלצת עד שתמצאה נערה יפה שתאהב אותו על אף היותו מפלצת ותסכים להתחתן איתו. הוא מספר כי שלושים שנה הוא חיי כמפלצת, 11 נערות התארחו בארמונו אך אף אחת מהן לא התאהבה בו למרות טוב ליבו ויחסו המיוחד, ורק היא, נערה בת 12, התאהבה בו וכך הוא הפך לנסיך כפי שהיה, והיא לאשתו הנסיכה. הסוחר נותן את ברכתו, והם נישאים.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי פורינטס, פרופסור חבר באוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית של הרזן, כותב כי "פרח ארגמן, ייחודי וללא שם משלו בעולם הפרחים, בסיפור אגדה, הוא כנראה סמל לנס האהבה היחידה שנכנסת חיי אדם, מפגש של שני אנשים המיועדים זה לזה” .

השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אקסאקוב, הוא שמע לראשונה את עלילת הפרח הארגמן מפי עוזרת הבית פלאג'יה כשהיה חולה מאוד בילדותו.

לאחר מכן, הסופר הופתע מהדמיון החזק של העלילה לאגדה שלא הייתה מוכרת לו בילדותו בשם "היפה והחיה" מתוך האוסף המתורגם "בית ספר לילדים, או שיחות מוסריות בין מורה סביר לתלמידים אצילים משנים שונות, הלחן בצרפתית על ידי מאדאם לפרינס דה בומונט". מאוחר יותר, אקסאקוב השתתף בהופעה בתיאטרון קאזאן, שם הציג אנדרי מודסט גרטרי "זמירה ואזור", שהליברית שלו נכתבה על בסיס אותה יצירה של בומונט. בומונט שאלה את בסיס האגדה שלה "היפה והחיה" מגבריאל וילנב, והוסיפה לו כמה פרטים.

סיפורו של לפרינס דה בומונט משחזר מוטיב עממי קדום, שבא לידי ביטוי בסיפורו של הסופר הרומי הקדום אפוליוס על קופידון ופסיכה, שנכלל ברומן " חמור הזהב "^[4] . בספרות הרוסית, הרבה לפני אקסאקוב, הוא עובד על ידי א. בוגדנוביץ' בשיר הפופולרי ביותר "יקירי" (1778), גם הוא מסוגנן כסיפורי עם רוסיים. עלילת אגדה על צעיר מוקסם וילדה שמצילים אותו בכוחה של אהבה חסרת אנוכיות היא אחת מעלילות הפולקלור הנפוצות ביותר, המצויות, למשל, באגדות הרוסיות "צארביץ' המכושף", ואוקראינית - "כבר הנסיך והאישה נאמנים". כיום ידועים סיפורי עם בעלי עלילה דומה: 10 רוסיות, 3 אוקראיניות ו-2 בלארוסיות^[5] .

בשנת 1755, האגדה "היפה והחיה" תורגמה לרוסית על ידי קיוניה גריגורייבנה דמידובה, בתו של הבעלים של מפעלי אורל גריגורי אקינפיביץ' דמידוב. עותקים נעשו מכתב היד של דמידובה והופצו בין האנשים בצורה של מחברות בכתב יד. בשנת 1758 פורסם הסיפור בתרגומו של פיוטר סוויסטונוב. האגדה הצרפתית נודעה לאישה הרוסית הפשוטה פלאג'יה באסטרחאן, שם התגוררה זמן רב. שם שירת פלאגיה בבתי סוחרים, כולל סוחרים פרסיים. ביטויי דימוי כמו "זהב ערבי", "גביש מזרחי", "בד ארגמן", בתיאור ארמון חיית היער, נס הים והגן שלו, בסיפור על "טובלת" של בתו של המלך הפרסי, באזכור השודדים "בוסורמן, טורקי כן, אינדיאנים, כופרים מטונפים" וכו', הופיעה הודות לפלג'יה וגם לאקסקוב, שהכיר גם את האגדות הערביות והפרסיות. באסטרחאן בשנות ה-1770–1790 פיתחה פלאגיה רפרטואר אגדות משלה, שכלל, לדברי אקסאקוב, סיפורי עם רוסיים "עלמת הצאר", "איבנושקה השוטה", "ציפור האש", "הנחש- Gorynych ", כמו גם כמה סיפורים מזרחיים מ"אלף לילה ולילה " ולבסוף, "הפרח הארגמן". פלאג'יה יכולה בהחלט להיות שותפה ליצירה של הגרסה הספציפית הזו של הסיפור: היא הפריחה את העלילה הראשית במוטיבים של אגדה רוסית גרידא, תנועות דיבור עממיות, בדיחות, בדיחות, פתגמים ואמירות.^[5] למרות כל הדמיון החיצוני של קווי העלילה של הפרח הארגמן ואבי הטיפוס המערב אירופי שלו, הם שונים מבחינה פנימית. בעצם, נוצרה יצירה חדשה לגמרי של אמנות מילולית.