פרידריך אדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרידריך אדלרגרמנית: Friedrich Adler;‏ 13 בפברואר 1857, אמשלברג/קוסובה הורה צ'כיה2 בפברואר 1938, פראג) היה משפטן, פוליטיקאי מתרגם וסופר יהודי מבוהמיה. היה בין הסופרים כותבי הגרמנית החשובים בפראג בסוף המאה ה-19.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך אדלר היה בנם של בעל הפונדק ויצרן הסבונים יוסף אדלר ואשתו מארי פירת (Marie Fürth). אחרי מות הוריו (כנראה ב-1866) התאפשר לאדלר ללמוד בבית הספר המקומי רק בצורה לא סדירה. למרות זאת הוא התקבל לגימנסיה בפראג ואחרי כן לאוניברסיטת קארל בפראג.

בתחילה למד לימודים רומאניים, אנגלית, צ'כית ויוונית מודרנית. אחרי כן שינה את תחומי הלימוד ולמד משפטים ומדע המדינה. עוד בזמן לימודיו קיבל אדלר פרס על תרגום פואמה של הנרי וואדסוורת' לונגפלו בתחרות תרגומים.

משפטן, רומניסט וסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1883 סיים אדלר את לימודיו בתואר דוקטור למשפטים. ב-1890 הוא קיבל רישיון עריכת דין ופתח משרד משלו בפראג. ב-1895 הוא נשא לאישה את רגינה וסלי (Regine Wessely) מטרביץ' (Třebíč), מורביה. נולדו לזוג שתי בנות: מרי אליזה (arie-Elise) וגרטרוד.

הוא היה גם מרצה לפילולוגיה רומאנית באוניברסיטה הגרמנית בפראג וכן כתב לענייני תיאטרון ואמנויות עבור העיתון בוהמיה (Bohemia). אדלר היה מזכיר הגימנסיה למסחר בפראג. במשרה זו החזיק עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מ-1900 הוא לימד ספרדית באקדמיה הגרמנית למסחר בפראג.

אחרי מלחמת העולם הראשונה ניהל אדלר את מחלקת התרגומים באסיפה הלאומית הצ'כית. הוא נבחר להיות חבר באגודה לקידום מדע, אמנות וספרות גרמנית בבוהמיה (Gesellschaft zur Förderung deutscher Wissenschaft, Kunst und Literatur in Böhmen) והיה דמות חשובה בחוג הספרותי בפראג בסוף המאה ה-19 יחד עם הוגו סלוס[1]. הוא היה חבר באגודה הגרמנית הפטריוטית-ליברלית קונקורדיה. באגודה היה חבר גם סלוס וכן סופרים שעבדו בעיתון בוהמיה.

פרידריך אדלר נפטר ב-2 בפברואר 1938 בהיותו בן 81 בפראג. בני משפחתו נרצחו על ידי הנאצים. רגינה אדלר נרצחה ב-1943 בגטו טרזיינשטט. עקבות בתו אובדים בזמושץ' פולין ב-1943.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלר כתב שירה ומחזות בסגנון קלאסי מאוחר ונטורליסטי מוקדם. הוא התפרסם כמתרגם ומעבד של סופרים צ'כיים וספרדים, בהם: פדרו קלדרון דה לה ברקה, טירסו דה מולינה וירוסלב ורחליצקי (Jaroslav Vrchlický). המחזה שלו שני ברזלים באש (Zwei Eisen im Feuer) הועלה לראשונה בתיאטרון הוינאי בורגתיאטר ומחזהו דון גיל (Don Gil) בתיאטרון קווויליה (Cuvilliés-Theater) במינכן.

בחלק מיצירותיו הוא נקט בקו סוציאליסטי ואנטי קלריקלי. הוא תרגם את האופרה של בדז'יך סמטנה הכלה המכורה לגרמנית. שירו אקלוגה (Ecloge) הולחן על ידי ארנולד שנברג[2].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gedichte. Fontane, Berlin, 1893
  • Neue Gedichte. Meyer, Leipzig, 1899
  • Sport. Schauspiel, 1899
  • Freiheit – Der Prophet Elias – Karneval. Drei Einakter. Cotta, Stuttgart, 1904
  • Vom goldenen Kragen. Sonette. Bellmann, Prag, 1907
  • Der gläserne Magister. Schauspiel in vier Akten. Cotta, Stuttgart, Berlin, 1910
  • Kriegsgedichte 1914–1916. Gedichte. Landeshilfsverein vom Roten Kreuze für Böhmen, Prag, 1916

תרגומים ועיבודים שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jaroslav Vrchlický, Gedichte. Ausgewählt und übersetzt von Friedrich Adler. Reclam, Leipzig, 1895
  • Zwei Eisen im Feuer. Lustspiel in drei Akten frei nach Calderon. Cotta, Stuttgart, 1900
  • Don Gil. Komödie in drei Akten, nach Motiven von Tirso de Molina. Cotta, Stuttgart, Berlin, 1902

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]