לדלג לתוכן

צוואת קהת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צוואת קהת

צוואת קהת הוא טקסט שנמצא בין מגילות ים המלח. כתב יד תוארך פליאוגרפית לבין 10 ל- 125 לפנה"ס. הצוואה נכתבה על מיטת הדווי של קהת, כפרידה בהמשך לדברי לוי.

קהת היה בנו השני של לוי, וחי עד גיל 133. הוא היה אבי בני קהת שמונו לשאת את ארון הברית במהלך מסעם של בני ישראל במדבר. צוואת קהת מופנית לבנו עמרם בנוגע לקדושת הכתבים וההלכות שהועברו מאבותיו. על הירושה של הספרים והחוקים שניתנו מאלוהים, שהועברו מדור לדור מנח לשם, אברהם ליצחק, יצחק ליעקב, יעקב ללוי ואחר כך לקהת.

ההשפעה העיקרית של צוואת קהת היא שזהו תיעוד טקסטואלי נוסף שחושף מידע על הכוהנים, במיוחד לוי, קהת ועמרם. התורות המודגשות ביותר בצוואה זו היא החשיבות של שימור כתבים אלו באמצעות הכהונה, וכן הימנעות מהתערבות עם גורמים חיצוניים.[1]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Ken M. Penner, Testament of Qahat, T&T Clark Encyclopedia of Second Temple Judaism, 2019-01-01
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.