ציר דיפלומטי
ציר דיפלומטי היה נציג דיפלומטי שדורג מתחת לשגריר. נציגות דיפלומטית בראשות ציר הייתה ידועה כצירות. תחת שיטת הדירוג הדיפלומטי שהונהגה על ידי קונגרס וינה ב-1815, ציר היה דיפלומט ממדרגה שנייה בעל סמכות מלאה לייצג ממשלה, אך עם זאת, צירים לא נחשבו כנציג אישי של ראש המדינה של ארצם.[1] עד לעשורים הראשונים של המאה ה-20, רוב הנציגויות הדיפלומטיות היו נציגויות בראשות דיפלומטים בדרגת צירים. שגרירים הוחלפו רק בין מעצמות גדולות, בעלי ברית קרובים ומונרכיות קשורות.[2]
לאחר מלחמת העולם השנייה לא נחשב מקובל להתייחס לעמים כנחותים מאחרים, לאור דוקטרינת האומות המאוחדות בדבר שוויון מדינות ריבוניות. השימוש בציר ננטש בהדרגה ככל שמדינות שדרגו את יחסיהן לדרגת שגריר.[3] דרגת הציר עדיין הייתה קיימת ב-1961, כאשר נחתמה אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים, אך היא לא שרדה את העשור.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Diplomatic Agents: Heads of Permanent Missions". International Law: A Dictionary. Scarecrow Press. 2005. pp. 47–48. ISBN 9780810850781.
- ^ "Legation". The Palgrave Macmillan Dictionary of Diplomacy (3rd ed.). Palgrave Macmillan. 2012. p. 228. ISBN 9780230302990.
- ^ "Legation". The Palgrave Macmillan Dictionary of Diplomacy (3rd ed.). Palgrave Macmillan. 2012. p. 228. ISBN 9780230302990.Berridge, G. R.; Lloyd, Lorna (2012). "Legation". The Palgrave Macmillan Dictionary of Diplomacy (3rd ed.). Palgrave Macmillan. p. 228. ISBN 9780230302990.>
