קווינטוס רוסקיוס גאלוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קוינטוס רוסקיוס גאלוס (בערך 126 לפנה"ס - 62 לפנה"ס) היה שחקן רומאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו מחונן בפנים נאות ובגזרה גברית הוא למד את צורת ההגשה והמחוות של הפרקליטים הנחשבים ביותר בפורום, במיוחד של קווינטוס הורטנסיוס, וזכה לשבחים רבים על חנו והאלגנטיות שלו על הבמה. הוא הצטיין במיוחד בקומדיות. קיקרו למד אצלו. השניים התחרו בידידות כדי לבדוק מי יכול להביע מחשבות או רגש ביעילות רבה יותר, הנואם או השחקן. רוסקיוס כתב חיבור שבו הוא משווה את המשחק לתורת הנאום. קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס חיבר מרובע לכבודו והדיקטטור סולה העניק לו טבעת זהב, תג של מעמד הפרשים – כיבוד יוצא דופן לשחקן ברומא שבה נחשב המקצוע בזוי.

כמו בן זמנו קלודיוס איסופוס (Clodius Aesopus) צבר רוסקיוס עושר רב, ונראה שהוא פרש מן הבמה זמן לא רב לפני מותו. ב-76 לפנה"ס הוא נתבע על ידי קורנליוס פניוס כַיירֵיאָה (C. Fannius Chaerea) בסכום של 50,000 ססטרטיוס וקיקרו הגן עליו בנאום מפורסם.

מוניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרנסאנס היווה רוסקיוס דוגמה למצוינות דרמטית. כאשר תומאס נאש (Thomas Nashe) רצה לשבח את אדוארד אלין (Edward Alleyn) כשחקן הטוב ביותר בדורו הוא קרא לאלין רוסקיוס. ג'ון דאונז (John Downes) קרא להיסטוריה של הרסטורציה שלו drama Roscius Anglicanus (דרמה של רוסקיוס האנגלי, 1707). השחקן האפרו-אמריקאי איירה אולדרידג' שנולד בניו יורק ב-1807 ונפטר בלודז' ב-1867, והיה אחד מטובי השחקנים השייקספיריים בזמנו, נודע כ"רוסקיוס האפריקאי". ב-1850 קראה הדמות מר ברקיס ברומן דייוויד קופרפילד מאת צ'ארלס דיקנס לגיבור הספר "רושוס צעיר" (a young Roeshus). הטעות בכתיב ובהגייה כוונה, ככל הנראה, לשקף את הרקע הקרתני של ברקינס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • H.H. Pfluger, Cicero's Rede pro Q. Roscio Comoedo (1904).