קריטריון המהירות הקריטית של לנדאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קריטריון המהירות הקריטית של לנדאו (Landau’s critical velocity criterion) נוסח על ידי הפיזיקאי היהודי-סובייטי זוכה פרס הנובל לב לנדאו. קריטריון זה מתאר את המהירות הקריטית שמעליה הפרעה שנעה בנוזל על תיצור בו עירורים שיגרמו להיווצרות של צמיגות, ולפיכך יציאה מפאזת נוזלות על.

מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרבה מובנים, נוזל על מתנהג כמו ריק, כיוון שכל אטומי הנוזל מצויים במצב היסוד, והוא מאופיין באפס צמיגות. לנוזל העל אין אנרגיה כלל כל עוד הוא נמצא במנוחה ביחס למערכת המעבדה.

הפרעה במסה אשר מתקדמת בנוזל במהירות , כגון כדור מתכת, לא תגרום לאיבוד או החלפת תנע עם הנוזל, ובהתאם אף אטום בנוזל על לא יעורר לרמה אחרת מרמת היסוד. רק כאשר ההפרעה תנוע במהירות מספיק גבוהה היא תגרום לעירור אטומי הנוזל מרמת היסוד ולפיכך לא תחוש יותר אפס צמיגות. לפיכך המהירות הקריטית שעבורה הפרעה הנעה במהירות גדולה ממנה תיצור עירורים באטומי הנוזל, ומתחתיה לא תיצור, מהווה קריטריון לפאזת נוזלות על.[1]

המחשה להפרעה העוברת בנוזל על: נוזל על שנמצא בצינור, בו עובר כדור בעל מסה M עם מהירות v. אם המהירות גדולה מהמהירות הקריטית, הכדור יצור עירורים באטומי הנוזל. אחרת, ינוע ללא התנגדות (אפס צמיגות).

פיתוח מתמטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נניח הפרעה במסה אשר מתקדמת בנוזל במהירות יחסית . אם תגרום לעירור אלמנטרי באטום יחיד כך שיהיה בעל תנע ואנרגיה (עם יחס נפיצה מתאים), הרי שאפשר למצוא תנאי על המהירות כך שמתאפשר עירור כזה עבור יחס נפיצה נתון.[2]

בהנתן כי ההפרעה מעוררת את האטום, הרי שכתוצאה מכך תאבד ממהירותה, שתהיה כעת . דבר אשר בתמונה המאקרוסקופית מתואר על ידי צמיגות הנוזל, שכעת אינה אפס.[3][4]

משיקולי שימור אנרגיה נקבל:

ומשימור תנע:

לאחר העברת אגפים:

לאחר העלאה בריבוע נקבל:

כפל בביטוי יאפשר לנו להגיע לביטוי דומה לשימור אנרגיה:

ולאחר הצבת הקשר של שימור האנרגיה נקבל:

ניתן לראות כי בהנתן תנע , הערך המינימלי של המהירות אשר עדיין מקיים שימור אנרגיה ותנע, כלומר את המשוואה שהתקבלה, יתקבל כאשר . כלומר, המינימום הכללי של המהירות אשר אינו מפר שימור תנע ואנרגיה הינו:

או באופן שקול, במונחי התנע ():

כאשר כיוון המהירות הוא כאמור ככיוון וקטור הגל.

לפיכך, הפרעה שנעה במהירות לא תוכל, משיקולי שימור תנע ואנרגיה, לגרום לעירור של ולו אטום בודד בנוזל ולכן הנוזל יהיה נוזל על. מנגד, עבור הפרעה שנעה במהירות יתכנו עירורים של מצב היסוד ולכן יתרחש מעבר פאזה מנוזלות על.

הפרעה בעלת מסה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרבה מקרים, נוח להסתכל על הקירוב עבורו מסת ההפרעה מאוד גדולה ביחס לשאר גדלי המערכת, כלומר , עבורו מתקיים:

או באופן שקול, במונחי התנע:

זהו קירוב סביר כאשר מדובר בנוזל בתוך צינור אשר נע במהירות יחסית ביחס למערכת הצינור. הוא נע ללא חיכוך עד אשר מהירותו על דפנות הצינור עוברת את המהירות הקריטית, שם הצמיגות של השכבה החיצונית נהית גדולה מאפס.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקיק חופשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחס הנפיצה של חלקיק חופשי הינו .

ולכן המהירות הקריטית של חלקיק חופשי הינה .

לפיכך חלקיקים חופשיים אינם יכולים להגיע לפאזת נוזלות על.

פונונים אקוסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנרגיות נמוכות, יחס הנפיצה של פונונים הוא בקירוב לינארי - , כאשר הינה מהירות הקול.

לפיכך, עבור הפרעה מאסיבית, המהירות הקריטית הינה .

לפיכך, הפרעה שנעה במהירות הקטנה ממהירות הקול לא תיצור עירורים בחומר.

בפועל, בנוזלי על כגון הליום נוזלי, קיימים עירורים נוספים, הרוטונים, כך שיחס הנפיצה שונה במקצת ובהתאם המהירות הקריטית נמוכה יותר ממהירות הקול.[5]

יחס הנפיצה עבור הליום נוזלי בטמפרטורה 1.12K. ניתן לראות שיחס הנפיצה שונה מיחס הנפיצה של פונונים וכן שתתקבל מהירות קריטית קטנה יותר - באזור נקודות הקיצון של העקומה. העקומה הפרבולית הינה יחס הנפיצה התיאורטי לאטומי הליום חופשיים בטמפרטורת האפס המוחלט. המעגלים מסמנים מדידות שבוצעו בניסוי[5], כולל טווח השגיאה שלהן, והעקומה שעוברת בין הנקודות שורטטה להמחשה. הקו המקווקוו שיוצא מהראשית הוא יחס הנפיצה עבור פונונים - מהירות הקול, והקו המקווקוו השני הוא המשכה מקבילה שלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Langer, J. S., & Fisher, M. E. (1967). Intrinsic Critical Velocity of a Superfluid. Physical Review Letters, 19(10), 560–563.
  • P. Kapitza. Viscosity of liquid helium below the λ-point. Nature, 141:74, 1938
  • J. F. Allen and A. D. Misener. Flow of liquid helium II. Nature, 141:75–75, 1938



הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ L.D. Landau, The Theory of Superfluidity of Helium II, J. Phys. USSR, 1941, עמ' 5-71
  2. ^ Charles Kittel and Herbert Kroemer, Thermal Physics, W. H. Freeman, 2nd edition, 1980, פרק 7
  3. ^ CalTech, Week 1 - Superfluidity
  4. ^ Yoshihisa Yamamoto, Superfluidity
  5. ^ 1 2 D.G. Henshaw and A.D.B. Woods, Modes of Atomic Motions in Liquid Helium by Inelastic Scattering of Neutrons, Physical Review 121, 1961, עמ' 1266-1274