לדלג לתוכן

ראש זאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ראש זאבלטינית: Caput lupinum או caput gerat lupinum (שיהיה ראש זאב)) הם מונחים שהיו בשימוש במערכת המשפט האנגלית והנגזרות שלה. המונחים שימשו באנגליה של ימי הביניים כדי לציין אדם שהוכרז על ידי הרשויות כפושע מסוכן, שניתן להרוג אותו ללא עונש.

משמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח הלטיני caput lupinum משמעותו המילולית היא "ראש זאב" ומתייחס לאדם הנחשב לעבריין נמלט, כמו, למשל, בביטוי caput gerat lupinum ("שיהיה ראש זאב" / "שיהיה ראשו ראש זאב"). מילון החוק של בלאק מגדיר זאת כ"עבריין נמלט שנחשב לנעדר – זאב בודד – פתוח להתקפה על ידי כל אחד" [1].

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ראש זאב" או "יהיה ראש זאב" היו בשימוש במערכת המשפט האנגלית.[2] המונחים שימשו באנגליה של ימי הביניים כדי לציין אדם שהוכרז על ידי הרשויות כפושע מסוכן שזכויותיו נשללו, שניתן לפגוע בו או להרוג אותו באופן חוקי ללא עונש על ידי כל אזרח [3].

המונח ראש זאב תועד לראשונה בטקסט חוקי אדוארד המודה כחוק המיוחס לשליט מהמאה ה-11 אדוארד המודה. חוק זה קבע שאדם שמסרב לענות לזימון מצד הצדק המלכותי למשפט פלילי ייגזר עליו "ראש זאב" [4].

במאה ה-13 כתב על החוק, הנרי דה ברקטון, כתב בספרו "החוקים והמנהגים של אנגליה" שהנמלטים "נושאים ראש זאב". ברקטון הוסיף הסבר למשפט וכתב שזה אומר שהנמלטים יכולים להיהרג ללא חקירה משפטית [5].

ספר הלימוד המשפטי האנגלי מהמאה ה-14 "מראת השופטים" קבע שכל נאשם שסירב שלוש פעמים להגיע לבתי המשפט המחוזיים, יוכרז כ"ראש זאב". עוד נכתב "ראש זאב! ייקרא נגדו, כי הזאב היא חיה שנואה על כל האנשים; ומאותו זמן ואילך זה חוקי לכל אחד להרגו כמו זאב" [3].

הערת שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Garner, Bryan A. (2004). Black's Law Dictionary (באנגלית) (8th ed.). Thomson/West. p. 225. ISBN 978-0-314-15199-5.
  2. ^ Southern Portland Cement v Cooper (Rodney John) (An Infant by his next friend Peter Alphonsus Cooper) Privy Council (Australia), 19 November 1973
  3. ^ 1 2 Menuge, Noël James (2001). Medieval English Wardship in Romance and Law. Cambridge, UK: Boydell & Brewer. p. 72. ISBN 9780859916325.
  4. ^ O'Brien, Bruce R. (2015). God's Peace and King's Peace : the Laws of Edward the Confessor. Philadelphia: University of Pennsylvania Press. p. 165. ISBN 9780812234619.
  5. ^ Jones, Timothy Scott (2016). Outlawry in Medieval Literature. New York: Palgrave Macmillan. p. 63. ISBN 9781349536832.