לדלג לתוכן

רבקה סמית' (רוצחת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבקה סמית'
Rebecca Smith
לידה 17 במאי 1807 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באוגוסט 1849 (בגיל 42) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבקה סמית'אנגלית: Rebecca Smith, נולדה בשם רבקה פריור; 17 במאי 180723 באוגוסט 1849) הייתה הבריטית האחרונה שהוצאה להורג בגין רצח בנה (אנ'). היא הודתה גם בהרעלתם למוות של שבעה מילדיה הנוספים.

סמית' נולדה בווילטשייר לוויליאם ושרה פריור. במאי 1831 היא נישאה לפיליפ סמית', שהיה בעל מוניטין של מכור לאלכוהול. בתם הראשונה, ג'יין, נולדה בשנה שלאחר מכן, ובהמשך נולדו לשנים עשרה ילדים נוספים, שאף אחד מהם לא שרד יותר מכמה חודשים.

בשנת 1846, לאחר מות אמה, העבירה סמית' את המשפחה לווסטברי בחלק מכספי הירושה. עם זאת, בעלה בזבז את שארית הכסף, והיא נאלצה למצוא עבודה עונתית כקוטפת יבולים ומגדלת ירקות, וחיה ב"מצב גלוי של עוני ובריאות לקויה".

ב-16 במאי 1849 נולד ריצ'רד, בנם ה-11 של הזוג. הוא היה בריא בתחילה, אך חלה ב-7 ביוני ומת בבוקר 12 ביוני. בתחילה נכתב כי סיבת המוות אינה ידועה, אך שמועות מקומיות גרמו לכך שגופתו של ריצ'רד הוצאה מהקבר ב-22 ביוני וננתחה ב-24 ביוני, אז נתגלו עקבות של ארסן בקיבתו.

שכניה של סמית' טענו שהיא עשתה סדרה של ניסיונות לרכוש רעל לפני ואחרי הלידה, ושבבוקר 7 ביוני היא הצליחה לרכוש ארסניק טריאוקסיד. חקירות בנוגע למותם של שניים נוספים מילדיה (שרה ואדוארד) נערכו ב-18 ביולי, ובגופות שניהם נמצא גם כן ארסן.

המשפט וההוצאה להורג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוגוסט 1849 נפתח משפטה של סמית', ובו השתתפו 18 עדים. חבר המושבעים מצא אותה אשמה ברצח, אך המליץ לחוס עליה. השופט התעלם מההמלצה, וגזר עליה גזר דין מוות. שבוע לאחר המשפט הודתה סמית' בפני כומר הכלא כי השתמשה ברעל עכברים כדי להרוג שבעה מילדיה, בנוסף לריצ'רד. מבין אחד עשר ילדיה, רק הבכורה שרדה, כששניים מתו מסיבות טבעיות ושמונת האחרים נרצחו על ידה.

ב-23 באוגוסט 1849, לאחר שנדחו שתי עתירות שהוגשו למזכיר הפנים, הוצאה סמית' להורג ונתלתה בפומבי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Watson, Katherine D. (בנובמבר 2008). "Religion, Community and the Infanticidal Mother: Evidence from 1840s Rural Wiltshire". Family & Community History. 11 (2): 119. doi:10.1179/175138108X355148. S2CID 143927181. {{cite journal}}: (עזרה)