ריחוף (שיט)
ריחוף (באנגלית: planing) הוא מצב תנועה של כלי שיט במים שבו חרטומו מתרומם ומרחף מעל פני המים. במצב זה, חלקו התחתון של החרטום אינו מפלח עוד את המים כפי שקורה בשיטת השיט המסורתית, הנקראת שיט דחק. ריחוף מתרחש הן במפרשיות והן בכלי שיט ממונעים.
עקרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכלי שיט דוחק, חרטום הכלי יוצר גל חרטום הנובע מדחיקת המים. על מנת להשיג ריחוף:
- יש לשנות את איזון כלי השיט כך שהחרטום יתרומם.
- להוסיף כוח דוחף – ברוח או במנוע – כדי שהחרטום יעלה על גל החרטום.
כאשר הכלי נמצא במצב ריחוף, עמידות המים משמעותית יורדת, מה שמאפשר מהירות גבוהה בהרבה מאשר בשיט דחק רגיל.
יתרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהירות גבוהה יותר – ירידה בתנגדות המים מאפשרת להגיע למהירויות גבוהות משמעותית.
- חיסכון בדלק – בכלי שיט ממונעים, ירידה בתנגדות המים מפחיתה את צריכת הדלק.
- שיפור ביצועים תחרותיים – בעיקר במפרשיות וגלשני רוח.
סוגי כלי שיט בריחוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גלשן רוח – משתמש ברוח בלבד ומגיע לריחוף במהירויות גבוהות.
- קטמרנים מהירים – בעלי גוף כפול המאפשר יציבות בריחוף.
- סירות מרוץ ממונעות – סירות ספורט מהירות המיועדות לריחוף על פני המים.
- סירות מפרש – סירות תחרותיות יכולות להגיע למצב ריחוף בעזרת הרוח.
תנאים לריחוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהירות מינימלית – על הכלי להגיע למהירות מסוימת שתאפשר את הרמת החרטום.
- איזון נכון – חלוקת משקל נכונה על הכלי.
- מצב פני מים – מים רגועים מאפשרים ריחוף יציב יותר, אך גלים קטנים עשויים לסייע ברתימת החרטום לגל החיצוני.
