שיחה:אלפרד דומונט

לדעתי כדאי להשתמש בריאיון בקישור החיצוני כדי לעבות מעט את דף הערך, ואני מצטט: "בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-20 העיתון שלכם, ה"קלנישה-צייטונג", תמך בצירופו של היטלר לממשלה.

"זאת היסטוריה. זה היה לפני זמני. איני יכול להעיד על כך אישית. אבל היה אז קשה בגרמניה. המגבלות שהטיל נשיא ארה"ב, וודרו וילסון, על גרמניה, גרמו לתחושה של השפלה. היתה אינפלציה, היתה אבטלה. אפילו היה רעב. ואז הופיע המשיח הזה ואנשים רבים נמשכו אליו. אבל אל תשכח שהוא לא נהנה מרוב. בקלן הוא לא הגיע אפילו ל-40 אחוז תמיכה".

לא שאלתי על גרמניה בכלל. שאלתי על העיתון שלכם. ה"קלנישה צייטונג" אשר נשלט בידי אביך קורט ודודך אוגוסט תמך בצירופו של היטלר לממשלה.

"לא לפני 1933. ואז הם נאלצו לעשות את מה שאמרו להם. עיתון בישראל טען שהם תמכו בהיטלר לפני 33' וזה שקר. הליברלים הלאומיים שאבי נמנה עליהם הבינו שהנאצים מתחזקים, אבל הם האמינו שאם הנאצים יצורפו לממשלה הם יאולפו. לכן התמיכה של ה'קלנישה צייטונג' בכך שהמפלגה הנאצית תהיה חלק מהשלטון לא היתה תמיכה במפלגה אלא תמיכה בשלטון הדמוקרטי".

ספר לי על אביך.

"אבי היה ג'נטלמן. מאוד מחונך, מאוד אינטליגנטי. הוא האמין בליברליות של הבורגנות. בזמן רפובליקת ווימר הוא ניסה להציל את הדמוקרטיה. הוא היה קרוב מאוד לברונינג (היינריך ברונינג, קאנצלר גרמניה בתחילת שנות ה-30, שברח לארה"ב מאימת הנאצים). הם הקימו מפלגה יחד אבל זה כבר היה מאוחר מדי".

אתה מעריץ אותו? אתה גאה בו?

"יש בי גם הערצה וגם גאווה. אבל יש גם עצב. התקופה היתה מאוד קשה והוא לא נועד לתקופה שכזאת. הוא גם נכנס לתפקיד מוקדם מדי, ב-1927, כיוון שסבי היה חלש וחולה ודודי לא היה במצב טוב. הוא לא היה לוחם. על כל פנים, לא לוחם גדול. והוא רצה רק להמשיך ולשמור על החברה. לחיות. לשרוד. אבל לקרוא לאבא שלי נאצי, זה שקר. זה באמת שקר".

אבל ב-1937 אביך, קורט נוון דמונט, הצטרף למפלגה הנאצית.

"הוא היה חייב לעשות זאת. אם לא היה עושה זאת הנאצים היו מחסלים את החברה".

וב-1944 הוא קיבל מהנאצים עיטור גבוה.

"אני מוכרח לומר לך שלא שמעתי על כך מעולם. זה חדש עבורי. תראה, הנאצים נתנו מדליות לכולם. אפילו אמי קיבלה מדליה כי היו לה ארבעה ילדים. ואמא שלי לא היתה נאצית. בוקר אחד היא ענדה את צלב-האם הזה ואנחנו צחקנו עליה והיא לא ענדה אותו שוב".

בגרמניה טוענים שהוצאת שאוברג-דמונט שיגשגה בשנים ההן. בשנות ה-30 וה-40 התפוצה עלתה והעסק התרחב.

"לא. לא. ההיפך הוא הנכון. החברה סבלה אבל שרדה".

היה לכם קשר קרוב לצבא הגרמני, הורמכט. הורמכט הפיץ את העיתון שלכם.

"זה נכון. אחרי 1940 התפוצה של ה'קלנישה צייטונג' עלתה בגלל שמפקד הורמכט הזמין עיתונים שיופצו לצבא במערב. אני זוכר שיום ראשון אחד ב-1942 חזרתי הביתה ולהפתעתי ראיתי במבוא הרבה חליפות מדים צבאיות. הסלון היה מלא קצינים: אחד גנרל וגם האחרים בכירים. אלה היו עורכים של העיתון שלנו שנקראו לשרת בצבא. ואני זוכר כמה נדהמתי לשמוע את אחד מהם אומר שככל שגרמניה תפסיד מוקדם יותר כך ייטב. תאר לעצמך, ב-1942 הם כבר ידעו שהמלחמה אבודה".

בפברואר השנה פירסם "דר שפיגל" תחקיר שעל פיו בראשית שנות ה-40 משפחתך השתלטה על קרקעות של יהודים שנאלצו למכור אותן במחיר מגוחך.

"הפרסום של ה'דר שפיגל' לא היה נכון. הוא הפתיע אותי. לא ידעתי על הפרשות הללו. אבל כאשר חקרנו ובדקנו התברר שמדובר בשלושה מקרים. במקרה האחד אמי רכשה אדמה לא מהיהודים אלא מחברת ביטוח שקנתה מהם את האדמות והחזיקה בהן כשלוש שנים. יכול להיות שאמי או אבי ידעו שקודם לכן האדמה היתה שייכת ליהודים אבל האדמה לא נלקחה על ידם מהיהודים. במקרה השני הרכישה היתה לא על ידי המשפחה אלא על ידי קרן הפנסיה של העובדים. במקרה השלישי הורי קנו נכס שהיה קרוב לביתם מג'נטלמן יהודי שאותו הכירו, במחיר ראוי. אחרי המלחמה בני המשפחה התלוננו שהכסף לא הגיע לידם ואבי נתן להם סכום נוסף".

ה"דר שפיגל" עשה לך עוול?

"אנחנו מנהלים מאבק משפטי נגד ה'דר שפיגל' ואני משוכנע שננצח. למעשה, כבר ניצחנו. כעת הדיון מתמקד בשאלה האם הם יפרסמו התנצלות. בינתיים נוספו על כך הפרסומים בעיתונים שמתחרים ב'הארץ' בישראל (שהציגו את המשפחה כבעלת עבר נאצי). הם הכאיבו לי מאוד. בשנים ההן היו מעט גרמנים טובים, היו גרמנים רעים והיו הרבה מאוד באמצע. בעיני אשמים רק אלה שעשו משהו פעיל עבור המפלגה ועבור ההרס ועבור השואה. כיוון שאבי לא עשה דבר כלשהו שקרוב לכך אני לא חושב שהוא אשם. הוא היה צריך להתפשר כי הוא רצה לשמור על החברה. אבל מעולם לא ראיתי אותו מצדיע הייל היטלר. מעולם לא ראיתי אותו במדים נאציים. הוא הגן על מטפלת יהודייה שחיה אצלנו בבית כל שנות המלחמה. הוא ידע שאני לא הולך להיטלריוגנד (ארגון הנוער ההיטלראי) ולא הולך לצבא. לקרוא לאבי נאצי זה לא הוגן. הוא גם לא יכול להגן על עצמו יותר".

אתה כועס. "קראתי את הפרסומים בתדהמה. האופן שבו הופכים אפור לשחור ומתארים את אבי כנאצי הוא בלתי ייאמן. אחרי מלחמת העולם השנייה אבי יצא בלתי אשם מתהליך הדה-נאציפיקציה (שנוהל על ידי האמריקאים). ארבעים שנה אחרי מותו כמה עיתונאים דוגמטיים ומסיתים מתיימרים לערער על השיפוט הזה. הפרסומים ב'ידיעות אחרונות' וב'מעריב' הידהדו גם בגרמניה. וזאת דווקא אחרי שראש הממשלה אולמרט ביקש שגרמניה תתרום לכוח האו"ם בלבנון. התגובה כאן היא: הם לא רוצים אותנו. רק במקרה חירום אנחנו אמורים לתמוך בהם".

בברכה. ALC • ג' באב ה'תשע"א • 11:25, 3 באוגוסט 2011 (IDT)