שיחה:בעיית המדידה

לדעתי יש מקום מקום לערך ניסוי אליצור-ויידמן ב"ראו גם" של הערך הזה, שכן הוא מציע מעיין פיתרון לבעית המדידה. Da Hui 21:08, 7 דצמבר 2005 (UTC)

הגדרת "מדידה", פרדוקס הערימה

תודה לכותב הערך.

אני לא יודע אם לצורך תיאור התופעה הזו ישנה הגדרה מדויקת למושג ה"מדידה". אפשר להעלות על הדעת כמה הגדרות שונות, אם השלכות מעשיות ותפיסתיות שונות. למשל אם "מדידה" היא "השפעה של הערך הנמדד על תודעה" (ובהנחה שאנחנו יודעים מה זה "תודעה"), אז לא ברור איך בעיית המדידה הגיעה בכלל לידיעתנו. הרי כל ניסוי רלוונטי כולל את המובן הזה של "מדידה", ואם כן איך נדע מה קורה כשאין מדידה? לעומת זאת אם "מדידה" משמעה "אינטראקציה", אז לכאורה כל החלקיקים מודדים אלו את אלו כל הזמן (למשל באמצעות כוח הכבידה). טענה מהסוג "כוח הכבידה זניח בהקשר זה" אינה רלוונטית, כל עוד לא נקבע כוח מינימלי הדרוש עבור קריסת פונקציית הגל.

על כל פנים: אם יש הגדרה מדויקת למדידה, אז שלמות הערך תצדיק הצגה של הגדרה זו. אם המושג אינו מוגדר, ראוי לציין זאת

פרדוקס הערימה קשור לכאן באופן די רופף לטעמי, ואני בהחלט לא מזדהה עם הטענה שלא ניתן לו מענה מספק (הן במשמעותו המקורית, והן כפי שהוא מופיע כאן). במקור מדובר בפרדוקס הגדרה. הוא בסך הכל מדגים את העובדה שרבים מהמושגים המשמשים אותנו ביום יום אינם מוגדרים היטב, אלא באופן רציף (כך שהמידה בה המושג מתאר את האובייקט משתנה בהדרגה מ"מתאים במידה זניחה" ועד "מתאים בקירוב מעולה" כאשר תכונות האובייקט משתנות). בהקשר הזה, לא מדובר כלל בשאלה של הגדרה, אלא בשאלה הסתברותית על המציאות. למיטב ידיעתי, תורת ההסתברות נותנת לשאלה מענה טוב. כל חלקיק במערכת הוא משתה מקרי (לא סקלרי), ובמצב של מערכת גדולה מטפלים כמו בכל מצב אחר של ריבוי משתנים מקריים. היא אומרת פחות או יותר ש(בתנאים מסוימים) כאשר גודל המערכת שואף לאינסוף, ההתנהגות ה"ממוצעת" שלה (זו שניתן יהיה להבחין בה במבט "מאקרו") תשאף לניבוי דטרמיניסטי. עבור כל מערכת סופית, קיימת הסתברות חיובית לצפות בתופעה קוואנטית. אלא שכאשר לוקחים מערכת גדולה, הסיכוי הזה נעשה מהר מאוד "זניח". מה זה "זניח"? תלוי איזו רמת דיוק אתה רוצה. בכל מקרה, לשאלה מי זה נהיה פתאום "זניח" אין תשובה אחרת מ"מתי שתחליט להזניח את זה", והיא ממש לא ייחודית להקשר הפיזיקלי הספציפי הזה