שיחה:לודוויג במלמנס

עד שיצא הספר מדלנה בעברית היה סיפורה של מדליין בלתי־מוכר לקורא העברי, והכירו אותו רק משפחות שמוצאן בארץ דוברת־אנגלית. רק בקיבוץ שדה־אליהו הוא היה מוכר ואהוב על כולם. דורות של ילדים באותו קיבוץ גדלו על הספר, המחיזו והציגו אותו, וכל מי שילדותו עברה עליו בשדה־אליהו יודע לדקלם בעל־פה לפחות את שורות־הפתיחה של הספר, גם אם לא את הספר כולו. ומעשה שהיה כך היה: הגננת הראשונה בקיבוץ הייתה מלכה האס, לימים מחנכת ומרצה בסמינר אורנים, בעיקר על חומרי אמנות פלסטית בילדות המוקדמת. בשנת 1952 שיגרה אליה אמה, שהתגוררה בארצות־הברית, את הספר Madeline, וזה מיד שבה את לבה בפשטותו, בציוריו האיכותיים ובשילובם עם הטקסט, ובעיקר משום שסיפר על מטפלת וקבוצת־ילדים. "הספר דיבר אליי," העידה האס, "מפני שעסק בחיים משותפים בבית־ילדים והכרה במדליין כאישיות אינדיבידואלית, וזה מה שהעסיק ומעסיק אותי כל החיים, בעבודה עם ילדים, בחינוך ובאמנות: איך לשמור ולפתח את האישיות הייחודית של כל ילד בתוך הקבוצה. כל־כך אהבתי את הספר וכל־כך הרגשתי שיש לו זיקה לחיי הילדים בקיבוץ, עד שישבתי ותרגמתי אותו. הצגנו את מדליין בגן בפורים. כל הילדים השתתפו, כשגם הבנים מופיעים בתפקידי־בנות. עיצבתי להם כובעים מנייר חום שגזרתי משקי־נייר של זרעי־אספסת. את החצאיות תפרנו ממגבות־מטבח. מאז, כמעט כל שנה, מציגים אצלנו את מדליין או מספרים את הסיפור."79.178.29.105 21:35, 4 בפברואר 2021 (IST)