שיחה:משפחת יונה צאייג

הסיפור של תחילת השושלת הענפה משתרע לאורך תקופה של כמאתיים שנה,כאשר משפחה יהודית אשכנזית כנראה מאזור "רוסיה הלבנה",סמוך לגבול פולין וצפון אוקריאנה היגרה משם,יתכן שהיעד שלהם היה להתיישב ב"ארץ הקודש", ישראל ,אך בגלל המגבלות שהטילו השלטונות התורכיים – השלטון העותומני ששלט בישראל שהיתה אז פלסטיין ,הם לא הצליחו להגיע ליעדם ונאלצו להשתקע בעירק – שם התחילה להתפתח קהילה יהודית גדולה . מהספרות של תולדות עם ישראל מסופר כי החל משנת 1777 ( המאה ה 18 ) התחיל זרם תנועות של אשכנזים – דתיים ציוניים להתארגן בקבוצות של 100 – 200 איש לעלות לארץ ישראל, אולם בשל המגבלות של השלטונות לא הותירו לכולם להתיישב בארץ ישראל וחלק מהם נדדו לארצות ערב – שהיו גם הן בתחום האימפריה התורכית. אי לכך ,חלק מהמהגרים "האשכנזים" מצאו מקלט והצטרפו לקהילות אחרות. משפחה יהודית ,שבראשה עמד אברהם ,שמוצאו מאשכנז ( כך הם קראו לעצמם בהמשך) ,היגרה עקב תלאות הגלות לעיראק, כנראה סמוך לשנת 1810 .משפחה אשכנזית רוסייה שמנתה מספר נפשות : האבא – אברהם , שהיה כורך ספרים במקצועו ,והבן שלו – יהודה שהיה ספר במקצועו ,יחד עם אשתו והילד שלהם –יונה שנולד בשנת 1804. וכן גיסו של יהודה – האח של אשתו. כאשר יונה הצעיר היה בן 13 בלבד הוא התייתם מהוריו שנפטרו ממחלת הדבר הקשה שפרצה בעיראק בשנת 1817 . מסופר ,כי יונה, שראה את הוריו מתים מהמחלה ,רץ לרחוב כאשר הוא מחזיק את בטנו מכאבים עזים. למזלו , ראתה אותו אישה אשר לקחה אותו מיד לחנות של מוכר תבלינים שנתן לו עשביי מרפא, שהיו בעצם רוב התרופות בימים ההם. האשה טיפלה בו עד שהחלים באורח פלא מפצעים שהיו על גופו. סיפור זה עבר בדורות הבאים מפה לאוזן ובמשפחה המורחבת הסיפור ידוע. יונה שהיה אז צעיר בן 13 ללא הורים ,נלקח על ידי הדוד שלו מצד אמו ולאחר זמן מה גם הדוד נפטר. יונה גדל כנראה אצל משפחה יהודית – חרדית ,הוא החל לעבוד כ ,שולייה" (עוזר ) אצל אחד הצורפים היהודים שהיו אז. באותה תקופה הרבה יהודים בעיראק עסקו במקצועות חייטות, צורפות , סוחרי בדים ומשי ושאר מקצועות חופשיים. לרוב המקצוע של האבא היה עובר לבן וכן הלאה. הצורפים היו נוהגים להעסיק כ שולייה נערים ובחורים צעירים שרצו ללמוד את סודות המקצוע ועבדו תמורת שכר זעום. הצורפים עיבדו בעזרת כלים פשוטים את מתכת הכסף והזהב לדגמיים ערביים , מאחר ורוב הלקוחות היו נשים ערביות פשוטות שנהגו להתקשט ולהתאפר במתכת יקרה שהיא עדיין במקומות שונים בעולם גם היום מסמלת עושר ובריאות. התקופה של ראשית המאה ה 19 הקהילה היהודית בבגדאד התרחבה. כן יש לציין כי יהודי בגדאד בתקופה זו היה הרב אליהו בר משה חיים ( 1807 – 1859 ) ,בנו של הרב יוסף חיים ,רב גדול שתמך ולימד תלמידים רבים בבית מדרשו מקרב הקהילה היהודית שהתקבצה ממקומות שונים. בהיותו יתום ,יונה הצעיר גדל והתחנך בקרב הקהילה היהודית החרדית, ובמקביל רכש את מקצועו – מקצוע הצורפות . במרוצת השנים רכש לו ידע ומוניטין ובמשך הזמן נודע בשם : "יונה אל צאייג ", כלומר , יונה הצורף. ומכאן ואילך הודבק לו שם המשפחה – "צאייג", בעברית – צורף, על שם מקצועו. שם זה מלווה את סיפור המשפחה עד עצם היום הזה. נוסיף עוד כי בני המשפחה בבגדאד היו ידועים ונקראעם כ "בני משפחת יונה אל צאייג " וחלק מהם הוסיפו את השם יונה בתור שם משפחה במקום "צאייג" שהוא שם של מקצוע – כפי שנראה בעץ המשפחה. יונה נשא לאישה את כחלה ,כנראה ממשפחה קרובה למשפחת הרב אליהו בר משה שהזכרתי מקודם. בהמשך הסיפור נמצא אולי קשר מעניין. אשתו כחלה , הביאה לו 5 בנות. יונה לא הסתפק בזה ורצה גם בנים- זכרים. ההשפעה של החינוך היהודי החרדי היתה גדולה ובלתי מתפשרת לקיים את מצוות "פרו ורבו", והצורך להוליד בנים ממשיכים שישאו את שם המשפחה עשה את שלו. בהסכמתה המלאה של אשתו, כחילה, אשר הציעה לו להתחתן עם בת אחותה , נערה צעירה ויפה מאוד בשם רחל. לרחל היה דוד בשם יחזקאל שלום, אשר בתו, שגם שמה רחל, היתה נשואה לרב גדול וידוע – הרב יוסף חיים. היות והדודה שלה , כחילה , היתה קשורה למשפחת הרב , לא מן הנמנע שיונה קיבל את ברכתו של הרב לשאת אישה נוספת על פניה. כפי שמסופר ,יונה , ירש את ביתו של דודו, שהיה בתחילה על שטח אדמה קטן בשכונת "אלבו שיבל"על גבעה קטנה. אחר כך הרחיב את ביתו. יונה צאייג צבר הון ונהיה לאיש די עשיר מעיסוקו במקצוע הצורפות ולכן היתה לו היכולת הכלכלית לגדל שתי משפחות מרובות ילדים שחיו זו בצד זו בנפרד על אותו מגרש. פרק 2 אמא רחל - והמשפחה כשהיה בן 40-43 בערך, יונה צאייג קיבל את הצעתה של כחלה , אישתו הראשונה , והתחתן עם רחל- בת אחותה של כחלה ( שנים 1854 – 1857 ). את רחל שיכן בבית נוסף שהקים על אותו מגרש, סמוך לבית של כחלה. מרחל נולדו לו שלושה בנים: יחזקאל , שאול ויוסף ו -5 בנות : מרים, פרחה, תפחה, חביבה וצאלחה. שתח נמשפחות ,של כחלה ושל רחל, חיו זו לצד זו במשך שנים רבות. במרוצת השנים, כאשר הילדים גדלו והתחתנו, נותק הקשר בין ילדי כחלה לילדי רחל. 5 בנותיו הראשונות התחתנו ועזבו את הבית , ועד היום אין לנו מידע לגבי בנותיו של יונה מאשתו הראשונה – כחלה.

מכאן ואילך אני מתייחסת רק לצאצאיו של יונה צאייג מאשתו רחל, שכונתה בפי נכדיה וצאצאיה- "אמי רחל", שפירושו- אמנו רחל. שם כבוד שניתן לאמא של המשפחה הענפה.

יחזקאל- התחתן עם מסעודה לבית משפחת חיים- ממשפחת הרב אליהו בר משה חיים שאול- התחתן עם פרחה למשפחת סחייק – יצחקי יוסף- התחתן עם שמחה בת מרים (הבת של אחותו) ומאיר צאייג מרים- התחתנה עם מאיר צאייג (ממשפחת סופר) – תראו בהמשך פרק זה על משפחת סופר פרחה- התחתנה עם אפרים שבת- נפטרה לאחר הולדת בנה הראשון – דהוד – דוד תפחה- התחתנה עם אפרים שבת- בעלה של אחותה פרחה שנפטרה חביבה- התחתנה עם אליהו למשפחת בלבול- בארץ- דרור. לב. בוצר. בל. בר-לב צאלחה- התחתנה עם יחזקאל למשפחת חורי

אומרים שיונה הזקן היה מזכיר תמיד לבניו שלא ישכחו כי הוא ממוצא אשכנזי. ואכן, כל בני המשפחה שנולדו וגם חלק מהצאצאים שנולדו הם בעלי חזות שונה מהעיראקים האופיינים- פנים זוהרים, בהירים, שיער בלונדיני ובעלי תואר פנים יפה. יונה צאייג בן יהודה בן אברהם נפטר בשיבה טובה בשנת 1891, בן 87 שנים בבגדאד. בניו ,יחזקאל ושאול המשיכו לעסוק בצורפות, חלק מהעבודות בוצעו בבית מלאכה שהיה בבית וחלק בחנות שפתחו במרכז המסחרי שנקרא- "חאן זרור " המרכז שימש לסוחרים, צורפים, חייטים, חלפנים, מוצרי חשמל ומוצרי צריכה שונים. יוסף, אחיהם, ניהל ישיבה ולימד תורה, היו לו תלמידים רבים. יוסף נפטר בערך בן השנים- 1935-1937. הוא השאיר אחריו בן בשם יונה שנשא את שם אביו, ושתי בנות : פרחה , על שם אחותו שנפטרה כאשר היא ילדה את בנה הראשון, וכחלה, על שם אשתו הראשונה של אביו.

כפי שסופר, שאול בן יונה צאייג היה איש מכובד מאוד. רם קומה, בעל מראה חזותי נאה ופניו הקרינו מידה של איש מיוחד ושונה משאר הבריות בעל סמכות ומשמעת. לכן גם מקרב השכנים הערבים רכשו לו כבוד רב, וזה גם גרם לערבים בסביבה השכנה להיות מתונים כלפי המשפחה הגדולה. הוא ניהל את החנות והיה גם חלפן כספים. גם כבנקאי קטן ואמין, השייחים הערבים הפקידו אצלו כסף ללא חשש, וגם סחר ומתכת היקרה. שאול נפטר באמצע שנת 1942, שאול השאיר אחריו שלושה בנים: כדורי, משה- מאיר, דהוד (דוד), וארבע בנות: שמחה, דינה, תויה, ג'רג'ייה. יחזקאל, כפי שידוע עסק בעיקר במלאכת הצורפות, בעיקר בבית המלאכה. בבית עזר לאחיו שאול בעסקיי הזהב. הוא נפטר בשנת 1938 והשאיר אחריו בן בשם יונה ושלוש בנות: חתון, לולו, ושמחה. רחל, ה"אמא" של כולם הייתה מכובדת מאוד וחייה בבית הגדול עוד שנים רבות אחרי מותו של יונה צאייג , בהיותה צעירה ממנו בהרבה שנים. היא נפטרה בשיבה טובה בשנת 1933.

חלק מהנכדים\נינים של יונה צאייג יצאו להשלים את השכלתם בהודו, ללמוד בבתי ספר מיוחדים לעשירים. אולם ככל הידוע רובם עשו עסקים לא מוצלחים ובזבזו הרבה כספים של המשפחה, אולי בגלל הפינוק ויחס המתירנות (שתייה, עישון, חיי לילה) וחוסר שליטה של ההורים שלא השיגו את המטרה. בתו של כדורי בן שאול בן יונה צאייג, בשם נעימה, נישאה ליצחק, הבן של חביבה בלבול, שהיא אחותו של שאול. אבי, יצחק בלבול, בארץ- דרור, עבד כשותף וצורף בחנות אצל שאול ביחד עם כדורי- הבן של שאול יונה צאייג .

"הבית הגדול" – הבית בשכונת "אלבו שיבל" פרק ג הבית של משפחת יונה אל צאייג, ריכז בתוכו את מרבית בני המשפחה. לילדים שהתחתנו הוקצה חדר מיוחד. הזוגות הצעירים זכו ליחס של פינוק מצד ה"אמא" רחל. הוקצה להם משרתים מיוחדים שדאגו להם.

הבית למעשה היה 2 בתי. אחד מול השני על אותו מגרש, כמוזכר מקודם. בחצר היה מן מרתף שנקרא "נים", מקום קריר מאוד ששימש כמזווה לאחסון מזון וכו... כמו כן, בחצר הייתה באר מיוחדת שממנה שאבו מים באמצאות דלי וחבל. יותר מאוחר, כנראה הפסיקו להשתמש בה, אולי בגלל הזיהום. היות והבית "איכלס" משפחה גדולה נזקקו להרבה משרתים, טבח מיוחד. בעת החגים, כמו סוכות, המשרתים היו עסוקים בהקמת הסוכה הגדולה שכולה מעץ עבה וכבד שהובא מהודו. בעת שהיה נולד בן, היו כולם מתקבצים בבית הגדול לטקס ברית. השמועה של "שמחה" בבית משפחת יונה צאייג הייתה עוברת גם לכל הסוחרים בשוק ש"התכוננו" לקראת "גל הקניות" שהמשפחה מתכוונת לערוך. סיפרו לי רבות על הבית, על כלב גדול מאוד שהיה מסתובב בחצר ואי לו לאדם זר שיתקרב לשם. הרבה צאצאים זוכרים אותו, הבית היה מוגן על ידי דלת גדולה עם בריח עבה וגדול שהיה סוגר את הדלת מבפנים למקרה של פורענות מצד השכנים הערבים. במרוצת השנים, העיריה של בגדאד הפקיעה כמעט חצי מהמגרש לצורך סלילת כביש ידוע עד היום שנקרא- "דרך ראזי", רחוב מקביל לרחוב "ראשיד עלי", עקב כך" חלק מהמשפחה עזב את הבית ועבר למקומות אחרים עם בני משפחתם. חלק מהצאצאים שנמצאים אתנו היום זוכרים היטב את הבית הגדול ויודעים לספר הרבה מהתקופה ההיא.

משפחת סופר- מאיר- רפאל (צאייג) פרק ד משפחת סופר קשורה מאוד לסיפור המשפחה, שכן, מאיר צאייג אשר התחתן עם מרים בת יונה צאייג, מוצאו למעשה ממשפחת "סופר". וכך הסיפור

משפחת סופר- שם המשפחה זהה למקצוע בו עסקו. היא משפחת סופרים שהיו כותבים ספרי תורה והמקצוע עבר מאב לבן במשך דורות רבים. ידוע על ארבעה דורות אחרונים החל מאליה הסופר שהיה ממשפחת סופרים גדולה ומפורסמת בבגדאד. ראובן בנו היה הסבא של יעקב, אביו של מאיר צאייג המוזכר לעי"ל. לא ידוע בדיוק במה עסק ראובן. בנו יעקב, אביו של מאיר עסק במקצוע כריכת ספרים ושם משפחתו "סופר" ליווה אותו למרות שהוא לא עסק במקצוע. יעקב הוליד את מאיר (בהמשך- מאיר אל צאייג), נולד ב-1863, אמו נפטרה כאשר היה בן שישה חודשים בלבד, ואביו נפטר לאחר כ- 6 שנים. למאיר היה אח אחד בשם ניסים ואחות אחת ששמה מסעודה. ניסים היה מבוגר יותר מיעקב. כאשר אביו נפטר היה בן 15 שנים. לאחר מכן עזב את בגדאד והשתקע ב "עמארה" ונשאר שם עד יום מותו. ניסים גם לא המשיך לשמור על שם משפחתו- סופר, בני המקום קראו לו ניסים אל אבארץ (פירושו חלק) היה איש מאוד יפה בלונדיני ועיניים כחולות וכך נודע בפני אנשי עירו. ניסים נפטר בשנת 1931. מסעודה אחותו של ניסים, נפטרה בגיל 90 בערך. כאמור לעי"ל- מגיל 6 בערך, נשאר מאיר יתום. רחל הייתה הדודה שלו מצד אמו של מאיר. רחל, שנישאה כאמור ליונה צאייג ובעלה, יונה צאייג, אספו אותו אליהם, שם גדל והתחנך. כמו כן, רחל טיפלה באחותו מסעודה (שהזכרתי קודם) עד לנישואיה. מאיר גדל והתחנך אצל משפחת יונה צאייג- היה איש חרוץ ושקדן מאוד, עבד כשוליה אצל יונה צאייג ולמד את מקצוע הצורפות. בגיל 15 בערך פתח לעצמו בית מלאכה לצורפות, ומכאן ואילך היה ידוע בשם מאיר אל צאייג, כפי " יונה אל צאייג" ושם משפחתו הקודם "סופר" אבד ונעלם.

מאיר התחתן עם בתו של יונה צאייג, מרים, והולידו את: יעקב, רפאל, יהושע, כחלה ושמחה. מאיר נפטר ונקבר בארץ בקרית שאול ב- 1952\3\15 רפאל בנו של מאיר, נולד ב- 1903\10\25 בעיראק. אביו חינך אותו על דרכי הדת והיהדות מגיל 13 שנים. הוא למד לקרוא ולכתוב רק עברית, הוא רצה מאוד ללמוד בבית ספר מקצועי ומתקדם, אולם אחיו הגדול ממנו לא איפשר לו זאת. בשנת 1916 בהיותו גיל 13,נרשם ולמד זמן מה בבית ספר "אל תעוין". עד שהאנגלים נכנסו לעיראק ב- 1918 במלחמת העולם הראשונה.

באותה עת, האנגלים ששלטו בעיראק חיפשו אנשים שידעו קצת אנגלית. בעבור שכר זעום, חלק מהילדים עזבו את בית הספר ועבדו כפקידים בממשל האנגלי. רפאל הלך בעקבות חבריו והכין את עצמו למקצוע, ההוראה, עבד כפקיד במשרד והטלגרף בבגדאד. בשנת 1922 עבר למשרנ אחרת במיניסטריון הבטחון, אחרי כמה חודשים כמנהל חשבונות בחברה קבלנית גדולה שעשתה עבודות למען הצבא האנגלי. בשנת 1931 פתח עם שותף בית מסחר לתה, העסק לא עלה יפה ונגרמו להם הפסדים כספיים גדולים. רפאל עזב את בבגדאד יחד עם אביו מאיר ואמו מרים ונסעו לסוריה ולבנון. רפאל חזר לעיראק באוגוסט 1931, ההורים ביקרו מספר ימים בארץ וחזרו אף הם לעיראק. רפאל נישא לחתון בת חנינה ויעקב גרג'י – חנינה בת צלחה ויחזקאל חורי, ונולדו להם: מאיר, חנה ורות. רפאל ומשפחתו עלו לארץ ב- 1950\8\18 והוא נפטר בפברואר 1987 רפאל השאיר יומן ובו חומר כתוב על משפחת יונה צאייג, חומר שתואם כמעט בדיוק את מה שידענו מפה. היומן תרם לחיזוק וביסוס הידע על משפחת יונה צאייג וכן על משפחת "סופר" שנקשרה עם משפחת צאייג באמצעות מאיר, בניו ובנותיו, שחלק מהם התחתנו עם בני משפחת יונה צאייג ו... הכל נשאר במשפחה חלק מבני המשפחה משתמשים בשם- בן יעקב- במקום צאייג.

משפחת יונה ( צאייג ) – בארץ כדורי צאייג והלה , עם הגיעם ארצה בשנת 1951 נרשמו הם וילדיהם משום מה בשם המשפחה "יונה", הסיבה לכך – כי הגיעו תחת השם – כדורי בן יונה צאייג והלה ונרשמו על ידי פקידיי ההגירה כ כדורי והלה יונה, השם צאייג הושמט ולא תוקן וכך גם הצאצאים נקראים תחת השם יונה. כדורי נפטר בשנת 1966 והלה נפטרה בשנת 1981 , נטמנו בבית העלמין רחובות. משפחת כדורי והלה יונה : נעימה, נעים, סלימה, מרסל, יונה, עזרא, יעקב ואליהו.

מבבל עד ישראל

כפי שידוע , יהדות בבל כפי שנקראת, התקיימה בעיראק מזה דורות רבים ובזמן הגלות. בתקופה החדשה , היהודים נהנו מחסינות שלטון המלך ויחס לא כלכך עויין עד לשנת 1.6.1941 , ביום זה חלק מהערבים בבגדאד פתחו בפרעות נגד היהודים. המאורע מכונה וידוע בשם "פרהוד" – דהיינו פורענויות של ערבים שהוסטו גם על ידי גורמים פרו – נאציים, נגד יהודים , שנמשך יומיים , עד לכניסת הצבא האנגלי שהשיב את הסדר על קנו ומנע את התמשכות הפרעות אשר במהלכן נרצחו מספר יהודים והיו מספר רב של ערבים שנכנסו לבתי יהודים ובזזו רכוש מכל הבא ליד. הרגיעה חוסלה בחסות הצבא האנגלי כאשר הערבים השאירו חלק מהשלל וברחו, יש לציין כי ה "פרהוד" לא היו בכל חלקי העיר בגדאד והיו שכונות טובה עם הערבים שלא השתתפו בפרעות. עוד מהשנים 1933 – 1941 התחילו צעירים יהודים להקים אירגונים וגם יצרו קשר עם שליחים שבאו מפלסטין , היו היתארגנויות של צעירים יהודים שעלו לארץ והתגייסו למחתרות שפעלו בפלסטין נגד האנגלים . לאחר אותו יום , היו היתארגנויות של יהודים אשר התחמשו בנשק להגנה עצמית שהוסתר בסליקים בתוך הבתים כדי שלא יופתעו שוב על ידי אספסוף ערבי מתוסכל , נשלחו שליחים לארץ ישראל ( פלסטינה ) ונרקמו קשרים עם ה "הגנה " ושאר האירגונים שפעלו בפלסטין. מספר צעירים ממשפחת יונה צאייג היו בין אלה שברחו לפלסטין בדרך לא דרך תוך כדי נטילת סיכונים רבים, הגיעו לקיבוצים שקלטו אותם, התגייסו למחתרות ולאחר הקמת המדינה המשיכו לשרת ב צה"ל עד שהמשפחות שלהם עלו לארץ בשנות 1950 – 1951. היהודים שנרשמו וביקשו לעלות לארץ ישראל היו צריכים לוותר על אזרחותם העירקית – כלומר לא יכלו להתחרט ולחזור שוב לארץ מולדתם – עיראק – נקרא "תסקיט". כמו כן ליהודים שהיו עסקים כגון חנויות או משרדים , מצאו את המקום סגור, על המנעולים הדביקו השלטונות העיראקים שעווה כדי שלא יהיה ניתן להוציא מהם דברים. מאחר וכל הרכוש הולאם כולל חשבונות בבנקים השונים , היהודים שעזבו את עיראק בדרך זו , יצאו משם ללא אזרחות של שום מדינה, ולמעשה הם יכלו להגיע אך ורק לארץ ישראל – עם הגעתם קיבלו תעודת עולה ואחר כך תעודת זהות ישראלית. רוב המשפחה הענפה יצאה מעיראק בשנות העלייה , חלקם ברחו עוד קודם לכן תוך נטילת סיכונים רבים, היגרו לאמריקה ואנגליה, חלקם עברו לזמן מה לפרס ( היא אירן של היום ) ולאחר מיכן עלו לארץ. כיום רוב המשפחה הענפה מתגוררים ברמת גן ובאיזור המרכז, " המשפחה" כוללת את כל נישואי יונה לכחלה אשתו הראשונה ומצד רחל. כפי שהזכרתי קודם לכן , אשתו הראשונה של יונה צאייג – כחלה , היתה ממשפחה מאוד מקורבת למשפחת הרב, ויש להניח שחמש הבנות של יונה צאייג ,חותנו בעודן צעירות כנהוג אצל החרדים ולקחו להן בעלים ממשפחות דומות, וזה יכול להסביר במידת מה את ניתוק הקשר איתן, מאחר וכל הקהילה עלתה ארצה , סביר להניח שחלק גדול מהצאצאים של המשפחה נמצאים בבני ברק או בירושלים שבהם מצויים ריכוזים של דתיים חרדים, ואולי מישהו מביניהם מכיר או שמע את תולדות המשפחה הענפה של יונה צאייג. כמובן שהנישואין של בנות המשפחה עם משפחות אחרות מביאות לזה ששם המשפחה מקבל את זה של הבעל ומעט מאוד משתמשים בשם "צאייג" או "יונה ". לפי הערכה זהירה מספר הצאצאים של המשפחה היום ( בארץ ובעולם ) עולה על 2500 נפש. חתימה: טקסט צבוע'טקסט'טקסט מודגש מודגשּּ