שיחה:סמיכות פרשיות

מוכח ומופנה

שכוייח על הערך, הרחבתי קצת לגבי היחס להיקש (הלכה). רציתי לשלב גם את הגמרא: "ובמשנה תורה מאי טעמא דדריש? איבעית אימא: משום דמוכח, ואיבעית אימא: משום דמופני" (יבמות ד א), אבל הגמרא הזאת כל כך דחוקה בדברי רב יוסף, גם אחרי הסברי הראשונים (לפחות לגבי מופני), שבמחשבה ראשונה אני לא מצליח לחשוב איך לשלב את זה. בעקבות הגמרא הזו מתעוררת אצלי גם מחשבה שאולי המשפט "בתקופת האמוראים התקבלה שיטת הלימוד באמצעות סמיכות פרשיות ללא עוררין" הוא לא מדויק, שאולי בכל מקום זה רק משום שמוכח או מופנה. האם יש מקור לכך שהוכרע דלא כרבי יהודה? אני-ואתה • שיחה 02:31, 4 באוקטובר 2010 (IST)

התוספת על היקש במקומה. לשאלתך, א. יחיד ורבים הלכה כרבים. ב. מכיוון שבדברי אמוראים הוזכר עניין הסמיכות פעמים רבות ("למה נסמכה פרשת... לפרשת...")- הרי ההכרעה ברורה. ג. חיפשתי ומצאתי בחידושי הריטב"א מסכת שבת דף כה עמוד ב ד"ה והקשו התוספות: "והקשו התוספות היכי קאמר דלא דרשי סמוכים דהא במשנה תורה דכולי עלמא דרשי סמוכים (יבמות ד' א'), ותדע דבסדר [רב] עמרם פוסק בששה דברים הלכה כב"ש וזו אחת מהן, והיאך אפשר לפסוק הלכה כמאן דלא דריש סמוכים?" (ובדוחק י"ל שכוונתו - איך אפשר לפסוק כך לגבי ספר דברים דווקא, שגם ר' יהודה מודה בו). ובשו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן כא אות יא: "וקי"ל כרבנן דדורשין סמוכין דלא כר"י דלא דריש אלא היכי דמוכח או מופנה". עזר - שיחה 02:45, 4 באוקטובר 2010 (IST)

טעות במראה המקום של ההפנייה

המזרחי, המעיר על שיטת דרישת הסמוכים ברש"י, לא נמצא בפרק י' בבמדבר (פרק י' הוא בכלל בפרשת בהעלותך ולא בנשא) אלא בפרק ו'(ואכן בפסוק ב'). הודעה זו נכתבה באמצעות מערכת המשוב. 
185.3.147.210 14:56, 19 בספטמבר 2016 (IDT)