שיחה:רודניק על נהר סן

נא להוסיף חומר מרתק שהיה של גירוש היהודים מרודניק

סיפורו של הרב יעקב יהושע לאופר שליטא מזקני חסידי חב"ד בשיחה עם אחיינו על ילדותו בעיר רודניק בפולין ועל המסע של השואה שעבר, מזווית ראייתו של ילד יהודי מהעיר הפולנית רודניק Rudnik nad Sanem נולדתי לאבי ר' משה מרדכי בתאריך ????????????? היה בית מדרש קלויז חדרים, הייתי לומד אצל מלמד ר' דניאל הוא לא היה אדם קל, לא ידעתי לקרוא טוב הייתי מקבל סטירה, לא קראו לו אבא הגיע אליו מורה למד קונדיטוריה, בשנה האחרונה לפני המלחמה, היה לחם חלות ראזדיצקס, לחמניה ארוכה הלחם בפולין היה משיפון, אבל זה היה מחיטה מלאה, היה בייגל, משהו עם מים חמים ומבשלים ומורחים עם ביצים הסבתא הייתה מוכרת, ויושבת על הקופה, דודה רבקה יום חמישי היה יריד בעיר רודניק היו מגיעים לשוק, ומביאים את כל התוצרת לשוק, והגוים מביאים עופות, ירקות, היה שם כיכר, ושם היה השוק.וכל אחד שלקח שלחן בשוק היה צריך לשלם תשלום, ושם ריכזו את כל הגברים מול בית הכנסת. מעדותו של הרב יעקב יהושע לאופר, שהיה בגיל 7 יום לפני ערב ראש השנה 12 לספטמבר 1939 בתאריך כ"ח באלול תרצ"ט כבשו מאות חיילים גרמנים לעיר רודניק מקום מגוריו, עברו באזור עשר בבוקר מבית לבית עם אקדחים שלופים וצעקו :"כל הגברים החוצה" וככה כל יהודי רודניק זורמים לרחבה הגדולה הגוים מסתכלים ומביטים ללא תגובה (מאוחר יותר ניחשף גם לשנאה של הגוים הפולנים כלפי היהודים) וככה יהודים, גברים, מרודניק זורמים לרחבה המפורסמת המרכזית של רודניק מול בית הכנסת המרכזי שהיה במרכז העיר. למה לא ברחתם? למה הלכתם עם החיילים הגרמנים? זה היה יום הראשון שהגרמנים הגיעו לעיר שלנו, אנשים היו בהלם, לא עלה בדעתינו בכלל לברוח, שחייל מכוון אקדח לראשך אתה עושה מה שהוא אומר לך תיאור בית הכנסת. קלויז אבא שלי והיהודים החסידים היו מתפללים בקלויז. בית מדרש היה בנוי חזק. הנשים, הילדים נמצאים בבית, חלקם בוכים, במתח, מה לעשות? אני נשארתי בבית עם האימא והסבתא ואחי ואחיותי. את אבא שלי ר' משה מרדכי ושאר הגברים היהודים בעלי הזקנים והפיאות החליטו החיילים הגרמנים לחמוד לצון ולהתעלל בהם ולגלח להם שלושת רבעי זקן, ופאה אחת, כך שהם קיבלו חזות משפילה מוזרה ומצחיקה. אבא שלי סיפר לי שהם משכו בכח בידם ללא מספרים, אלא בכוח.

הם  ישבו על רצפת הרחבה מבלי לדעת מה יקרה איתם כל דקה. 
החיילים הגרמנים  ירו  עם תותח לעבר בית הכנסת, מרגמה ובית הכנסת החל לעלות באש, ביחד עם ספרי התורה וכל ספרי הקודש, היהודים לא הורשו להתקרב ולהציל את ספרי התורה,  מה שהיה מותר להם זה לשבת על הקרקע ולהסתכל בבית הכנסת העתיק שלהם עולה בלהבות השמיימה. היהודים ישבו תחת השמש הקופחת עם הידים על הברכיים ופניהם לעבר בית הכנסת הבוער.
מידי פעם חיילים צעקו אליהם  "ידים למעלה ולהתחיל  לרוץ", ומי שרץ לא טוב, נדרש לשכב על הרצפה וחיילים גרמנים עלו ברגליהם על גופו ואמרו לו: "עכשיו נראה אותך רץ טוב יותר". 

עוברים שעות על שעות, והחיילים שומרים על כל הגברים היהודים על מנת שלא יברחו , היהודי הגרמני "אבא שלי סיפר" מספר הרב לאופר, "אחד היהודים שהתאכסן אצל בן דודו של אבי ר' שמואל לאופר, היה פליט גרמני שהיה עם כל יהודי רודניק ברחבה מול בית הכנסת, היה יהודי גרמני, הוא שלף את דרכונו הגרמני וניגש לאחד החיילים הגרמנים ואמר לו אני אזרח גרמני אני מבקש שתשחרר אותי, כי אני לא יהודי מפולניה, אני אזרח גרמני. החייל החליט לתת לו טיפול מיוחד תפס אותו בחוזקה גרר אותו לבית הכנסת הבוער, ירה בו וזרק אותו לתוך להבות האש של בית הכנסת. זה הפרס שהוא קיבל על אזרחותו הגרמנית. לשאלתי האם לחיילים הגרמנים היו רשימות מסודרות היכן מתגוררים היהודים? , עונה לי :"לא. הם הגיעו וחיפשו את היהודים מבית לבית, יכול להיות שהגוים הפולנים מסרו להם היכן מתגוררים היהודים. אולם גם המשימה לא הייתה כ"כ מסובכת מאחר והיהודים היו מתגוררים במרכז העיר, היהודים היו הבעלים של רוב החנויות של העיר, היה להם קל לאתר אותנו, ולרכז אותנו ברחבה". ישבו כל היהודים מול רובים שלופים ומידי כמה דקות היה מגיע חייל גרמני "לנחם אותנו" ואמר לנו :"תוך חצי שעה כולכם מתים" ובמתח הזה ישבו היהודים מעל 14 שעות עד עד השעה 12 בלילה.

האם נשארתם בבית לאחר שאבא נלקח לרחבה מול בית הכנסת? ידיד של אבא שלי , ר' דוד מצנר היה לו בית בסמוך לבית שלנו אנחנו החלטנו לעבור לשם מאחר , ובחצר הבית שלו, היה בריכה גדולה של מים, היה לו עסק לייצור סלים, מערבות, והיו קולעים סלים והיו שולחים את הסלים האלה לאמריקה. מאחר והיה שריפה ליד בית הכנסת אנחנו חשבנו שזה נהר, לא הבננו שזה בריכה של מים תעשייתים והבנו שיש שריפות עדיף להיות ולשהות ע"י מים. שהגיע שעת הלילה מאוחרת באזור 12 בחצות הלילה בא קצין גרמני ושאל את החיילים הגרמנים מה קורה פה? לא ברור האם החיילים עשו על דעתם ללא אישור המפקדים, כי הקצין הגרמני נתן פקודה לפזר חזרה את כל היהודים שיחזרו לבתיהם ושיתפזרו תוך 3 דקות מאחר ויש עוצר בעיר. ואז כולם רצו חזר הביתה, ניגש יהודי לקצין ואמר לו:"יש יהודים שגרים רחוק יותר במרחק של רבע שעה הליכה הם לא יספיקו לחזור תוך 3 דקות הביתה" אז השיב הקצין הגרמני :"טוב, אז 7 דקות!. אבא חוזר בלילה מאוחר, מגיע הביתה, והוא לא מוצא אותנו, ואז הוא הבין שהלכנו כנראה לבית של ר' דוד מצנר, והוא הגיע לשם, אחרי היום הקשה שהוא עבר ברחבה מול בית הכנסת, כל המשפחה שוכבת בחצר ע"י הבריכה של ר דוד מצנר, ונרדמנו, וגם אבא נרדם. פתאם בחמש בבוקר התעוררתי ואז אני רואה איזה אדם מוזר שוכב לידי, לא הכרתי אותו, הוא לא היה דומה לאבא שלי, לא הייתי בטוח שזה אבא שלי, אבל יותר מאוחר אבא דיבר איתי ואז זיהיתי אותו. התפללנו שם, וחזרנו הביתה, אנחנו נמצאים בערב ראש השנה, אבא אומר סליחות בבית, אין בית הכנסת, יושבים לטכס עיצה מה לעשות, הבית של סבתא היה מעל המאפיה, והייתה דירה על הגג שם אנחנו גרנו בדירת שני חדרים בשכירות, בקושי אבא סיים להתפלל, מגיעים שני חיילים גרמנים ובאים עם אקדחים שלופים לקחת באזור תשע עשר בבוקר כמו יום לפני זה. שוב את אבא ואת הדודים שלי ר' דוד קירשנבאום שהיה גיס של אבא אשתו היא אחות של אבא, ואת ר' דוד משה בלום, לא ברור למה הם החזירו את הגברים אמש הייתה אצלינו במשפחה בחורה בשם איטה היא בת דודה שלי, אימא של צר'נא רחל, היא הייתה עם אופי חזק, היא הייתה בחורה מבוגרת והיא אמרה טוב לברוח לכפר ולא להישאר פה יש פה הרבה חיילים גרמנים, היא עמדה על שלה צריך לברוח, הסבתא לא הייתה מסוגלת לברוח, וגם אימא שלי טיפלה באחי בן השנתיים והיה מאוד חלש וחולה, והיה ויכוח בתוך המשפחה האם לברוח, עברה עגלה, ואז הושיבו את האימא שלי עם אחי שמואל שבתאי ואת הסבתא על העגלה, ואני ואחי אביש ואחיותי סימה רבקה, ואשתו ר' שמואל לאופר, של שרוליק, מרדכי, אסתר, מלכה, ואנחנו מתחילים לברוח בשעה 10 בבוקר והולכים רגלית, ראינו חיילים גרמנים עם אופנועים רכבים. מתחילים ללכת לכיוון כפר יז'וב שזה מרחק בערך של 14 קמ"ש ואנחנו הולכים והולכים נפרדו מאיתנו משפחת ר' שמואל לאופר אשתו צ'רנא , ולהם היה שלושה ילדים גם הוא וגם אשתו היו בן דודים של ההורים שלי, לכפר אחר, ואנחנו המשכנו לכפר אחר, ראינו משפחה יהודית זוג מבוגר ללא ילדים בלי לשאול שאלות ונכנסנו זה היה בערב ראש השנה

לא הבנתי, לא שואלים האם אפשר להיכנס או א"א להיכנס ככה נכנסים בלי לבקש רשות?

לא סיפרנו מה קרה, פשוט נכנסנו, אני לא זוכר, אבל גם שם בכפר היו גרמנים אז כנראה שהם הבינו שאנחנו בורחים מהגרמנים. אבא לא איתנו הדודים לא איתנו. בוכים, מתפללים ואוכלים לחם שחור עם דבש. האם התפללתם בראש השנה בבית הכנסת? לא היה שם בית כנסת. ישבנו בבית התפללנו קצת, אימא הייתה עסוקה בילד חלש שזה אחי שמואל שבתאי, ושתי הדודות המשיכו לכפר יוטה, שזה כפר אחר, האם ישנתם במיטות? סבתא שמה לנו שמטות, אולי כמה כרים, וישנו על הרצפה, התעוררנו ביום ראש השנה בבוקר, התפללנו קצת, הבחורה איטה יוטה לאופר היא הייתה בערך בת 30 היא לא הייתה נשואה בלונדינית, ויפה, והיא החליטה ללכת לעיר רודניק חזרה מהכפר בשעה 4 בבוקר האם הגברים נשארו בחיים, והיא חזרה עם בשורה טובה שהגברים בחיים. וביום השני של ראש השנה אנחנו נמצאים בדירה בכפר הגיעו הגברים שזה אבא שלי, והדודים שלי דוד משה בלום הגיעו אלינו לכפר והדוד השני הרב קירשנבאום היה בכפר אחר רגע אז מתחיל להיות צפוף בבית? אנחנו ביום השני של ראש השנה, לא יודע צפוף לא שאלו ולא כלום .מתפללים משהו הולכים כמו אנשים שיש להם כאבי שינים אבא לא רוצה חצי זקן וככה אנו נמצאים עד יום כיפור, עשרה ימים מראש השנה עד יום כיפור. נודע לנו שהגוים הפולנים מסביב של הכפר מאיימים על יהודי הכפר שהם ילשינו לגרמנים שאתם מחביאים יהודים, אם לא תסלקו את היהודים מכאן. אתה חושב שהגוים הפולנים היו יותר טובים מהגרמנים? אז לקחנו עגלה הושבנו את הסבתא ואת אימא עברנו לכפר השני איפה שהדוד קירשנבאום היה שם, עברנו לכפר יוטה, והיהודים שאירחו את קירשנבאון לא נתנו לאבא שלי להיכנס ם אמרו לאבא שלי: "אנחנו פוחדים" אבל אבא בסוף אבא נכנס ישב איתם חצי והוא מגיע אלינו ואומר לנו: "הם לא רוצים אותנו". אנחנו החלטנו לחזור לרודניק וככה עשינו. אתה חוזרים למקום הסכנה לרודניק איפה שפעמיים לקחו את אבא שלך לכיכר העיר? ככה זה היה. אף אחד לא רוצה אותנו. חוזרים הביתה. חזרנו לכפר ליז'וב, קנינו מאה קילו של שיפון גרעינים שנוכל להכין לחם במאפיה של סבתא. ביום השני חוזרים אחרי יום כיפור, צריך לטחון זה לא קמח, אימא הלכה לגוי לטחון, הגוי התלהב מהאיכות של הגרעינים, הגוי אמר לה קחי קמח מוכן טחון ולכי הביתה, אני משאיר לעצמי את הגרעינים. אבא והדוד בלום בי"ב תשרי ת"ש עומדים ליד התנור ואופים, הגיע גרמני או גוי, צריכים לטאטא את הרחוב ואז הוא לקח הדוד בלום לנקות את הרחובות" ואחרי שעתיים הוא חזר, "ואמר לאבא שיש מודעות רשמיות של הגרמנים שתוך 12 שעות אסור לאף יהודי להישאר כאן" אבא לא מעכל את זה, הם אמרו שהגרמנים נתנו הוראה ללכת לאילינוב יש עיירה שם. וזה עכשיו היה 10 11 בבוקר היה לכם כסף? מכמה מאות רובל שהיה הכנסה היה לאבא, ההורים החביאו את הכסף בכיסים כי אתם עוזבים את הבית? אני לא יודע. לי לא נתנו כסף, אנחנו עוזבים את רודניק בי"ב תשרי, הולכים עם עגלה, סבתא ומגיעים לנהר הסאן וצריך לחצות את הנהר בשביל להגיע לאילינוב. בפולנית : Ulanów אבל בזמן המלחמה פוצצו את הגשר.