שיחת משתמש:מיכל שורר

הצדק

לפי אריסטו האדם הצדיק הוא האדם הטוב- בעל הסגולה הטובה. ומהי הסגולה הטובה? אדם בעל הסגולה הטובה הוא אדם המשתמש בשיקול דעתו לשם מימוש מהותו כאדם.ולכן, האדם המשתמש נכון בשיקול דעתו הוא בעל הסגולה הטובה. משמע, האדם המממש את מהותו כאדם הוא גם אדם טוב.

מצד אחד- אריסטו מזהה את האדם המאושר עם האדם המפעיל את מחשבתו. מצד שני- אריסטו מזהה את האדם המפעיל את כושר מחשבתו עם האדם בעל הסגולה הטובה. האדם הטוב (בעל התכונה הטובה)= האדם המאושר.

משוואה זו מהווה תשובה לכל האומר כי : " צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". משמע, כדי להיות אדם מאושר, אדם טוב ומאושר צריך לשאוף למימוש המהות כאדם, להיות צדיק וטוב. השאיפה להיות אדם מאושר מבחינה זו היא קשה מאוד ודורשת מאמץ רב. לעומת זאת האדם הרשע חושב, כלומר לפי דעתו, הוא יגיע ל"טוב העליון"- לאושר על- ידי ניצול אחרים, ולא לפי מימוש מהותו כאדם על- ידי הפעלת כושר מחשבתו, ולכן לא יגיע להיות אדם מאושר, לפי משנתו של אריסטו.

האדם הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "דרך האמצע" ומשתמש בה כהלכה על –ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשים. מעשה שראוי לעשותו הוא המעשה המתאים לגמרי לסיטואציה, זהו המעשה השקול. "דרך האמצע" משתנה מאדם לאדם ואפילו באדם אחד בשינוי הסיטואציה בה הוא נמצא. דרך האמצע- בחירת המעשים מתאפיינת בחמישה מרכיבים יסודיים, שהם הגורמים לשינוי: עיתוי, אנשים בהם נוגע המעשה, דברים המושפעים מן המעשה, מטרת המעשה ואופן ביצועו.

לא כל אדם יכול להגיע לדרגתו של האדם הנבון. האדם הנבון הוא מושג תיאורטי והאנשים הנוהגים בתבונה תמיד ישאפו אליו.

לפי משנתו של אריסטו, המימוש העצמי של האדם, הערך- צדק, "הטוב העליון" המכונה אושר, תלויים באדם עצמו ואך ורק בו. לעומת זאת,לפי דבריו של תומס הובס, הערך "צדק" תלוי ביחסים שבין אדם לחברו.

הפילוסופיה של הובס אומרת, שכל בני האדם נולדו עם יצר הרע. החברה אמורה לשים להם גבולות וחוקים על- מנת שיוכלו לחיות בחברה אנושית ומוגנת. על- פי הובס האדם הנוהג בצדק הוא זה שמוכן להתחייב לאמנה או להסכם בין אנשים, כדי לממש את מהותו כאדם. על פי הובס האדם ישאף כל חייו לכוח שיאפשר לו הישרדות ושמירה על חייו בתוך החברה. מהות חייו של האדם על- פי אריסטו היא השאיפה לאושר תוך כדי מימוש עצמי ללא תלות בחברה, לעומת הובס שאומר כי החברה היא זו שתאפשר לאדם להגיע למימוש עצמי.