שירות הביון המרכזי של ברית המועצות

שירות הביון המרכזי של ברית המועצות (ברוסית: Центральная служба разведки СССР) היה יורשו של המנהל הראשי הראשון של הק.ג.ב של ברית המועצות וקודמו של שירות ביון החוץ של הפדרציה הרוסית והתקיים מספר שבועות בלבד בנובמבר-דצמבר 1991 כסוכנות הביון הסובייטית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הארגון מחדש והדה-פוליטיזציה של הק.ג.ב, שהחל לאחר ההפיכה באוגוסט 1991, מונה יבגני פרימקוב לסגן יושב ראש הראשון של הק.ג.ב. ובמקביל לראש המנהל הראשי הראשון והאיש הראשון והיחיד לעמוד בראש סוכנות הביון העצמאית החדשה של ברית המועצות, שעסקה בהערכת מודיעין. הוא נבחר בשל הרקע שלו כמזרחן ופוליטיקאי בולט.

יבגני פרימקוב והיו"ר החדש של הק.ג.ב., ואדים בקטין, שהחליף את ולדימיר קריוצ'קוב, שהודח והואשם בבגידה במדינה, הונחו להגיש הצעות בדבר הפרדת סוכנויות הביון (המינהל הראשי הראשון) מהק.ג.ב. תוך שבוע.

ב-6 בנובמבר 1991 מונה פרימקוב למנהל הראשון והיחיד בשירות הביון המרכזי של ברית המועצות.
ב-25 בנובמבר 1991, על פי צו נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב, אושר החוק "אודות שירות הביון המרכזי של ברית המועצות", המפרט את תפקידי השירות, מנהלו, מעמד עובדי השירות ונושאים אחרים בפעילותו.^[1]
ב-2 בדצמבר 1991 מונה סגנו של פרימוב ויאצ'סלב טרובניקוב, ב-5 בדצמבר מונו לו סגנים נוספים: ויאצ'סלב גורגנוב, יורי זובאקוב, ולדימיר רוז'קוב ואלכסיי שצ'רבקוב.
ב-3 בדצמבר 1991 אושר פיצול הק.ג.ב לשירות הביטחון הבין-רפובליקני, שירות הביון המרכזי והוועדה להגנת גבולות המדינה של ברית המועצות בחוק ברית המועצות האחרון – "אודות ארגון מחדש של גופי ביטחון המדינה".^[2]
ב-13 בדצמבר 1991, לראשונה בתולדות המודיעין הרוסי, הוקמה הלשכה ליחסי ציבור ותקשורת המונים, כגוף דוברות.

באופן רשמי, שירות הביון המרכזי של ברית המועצות התקיים עד 18 בדצמבר 1991, עת הוחלף בשירות ביון החוץ של רוסיה.

פירוק – שינוי שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריסת ברית המועצות, על בסיס שירות הביון המרכזי של ברית המועצות, בצו נשיא רוסיה מיום 18 בדצמבר 1991, "בקשר לאישור הסובייט העליון אודות ההסכם על הקמת חבר המדינות ב-8 בדצמבר 1991 וכדי להבטיח את ביטחונה של הפדרציה הרוסית" הוקם שירות ביון החוץ של רוסיה.^[3]^[4]

על פי הגרסה הרשמית שירות הביון של הפדרציה הרוסית, על פי צו נשיא רוסיה בוריס ילצין מיום 18 בדצמבר 1991, לא הוקם כשירות מיוחד חדש במקום שירות הביון המרכזי של ברית המועצות, אלא פשוט "שונה לשם שירות ביון החוץ הרוסי".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Дегтярев К., Колпакиди А. Внешняя разведка СССР. — М.: Яуза Эксмо, 2009. — С. 273—282. — 736 с. — (Энциклопедия спецслужб). — 4000 экз. — ISBN 978-5-699-34180-1.