שיר הדגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיר הדגל הוא שירו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. נכתב בשנת תרפ"ו 1926, כדי שישמש כהמנון לסטודנטים יהודים חברי הסתדרות "חשמונאי" שייסדו את בית"ר.[1] מחבר הלחן אינו ידוע.

"שיר הדגל" הוא שיר גיוס ותעמולה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל; הוא מעלה על נס את ערכי הזיכרון ההיסטורי הקיבוצי, אהבת ארץ ישראל, וההקרבה בלחימה למען האומה. ההקשר ההיסטורי של השיר הוא תקופת החשמונאים; הוא פותח באיזכור דם "הַמַּכַּבִּי", ומסיים בשמו הנרדף: "חַשְׁמוֹנָאִי". ארבע טיפות בשלל צבעי הספקטרום הנראה, המייצגות כל אחד במהותו השונה, את מכלול התודעה והעשייה היישובית. הצבעים המוזכרים הם: אדום שמסמל מאבק והקרבה, לבן שמסמל את העבודה והיצירה, זהב שמסמל את המרד בנישול החברתי והלאומי, ותכלת שמסמל את החירות.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, גם שיר זה נכתב בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת.[2] על פי פרופ' דן מירון, השיר הוא אחד משירתו הציונית הפוליטית של ז'בוטינסקי, שבה "מצא הז'אנר של ההימנון הציבורי, ...את גיבושו המודרני השלם, ה'קלסי', הראשון"; ז'בוטינסקי הטביע בהם "מוזיקליות", "בהירנות" במבע, ושימוש ב"מילון' הכלל יישובי, ובכלל זה של "השמאל הציוני".[3]

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אַל תַּגִּידוּ כִּי אֵינֶנּוּ
דַּם אָבִינוּ הַמַּכַּבִּי,
כִּי שָׁלוֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ
נִמְזְגוּ בְּדַם לִבִּי.

זוֹ כְּצֶבַע יָם כִּנֶּרֶת,
זוֹ כַּשֶּׁלֶג, זֹאת זָהָב, –
עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט,
עַל הָרֹאשׁ וּבַלֵּבָב.

זוֹ כִּתְכֵלֶת הִיא רָקִיעַ
גֹּבַהּ, אֹפֶק, עֹז-מָעוֹף –
לְעוֹלָם תַּמְרִיא, תַּגְבִּיהַּ
רוּח-עֵבֶר מוּל אֵין-סוֹף.

לְעוֹלָם תִּצְמָא נַפְשֵׁנוּ
דֵּעַ, יֹפִי, טָהֳרָה
וְתֵצֵא מֵהַר קָדְשֵׁנוּ
הָאֱמֶת שֶׁהִיא תּוֹרָה.
 

לְבָנָה, זֵעַת-הַמֵּצַח,
הַיּוֹצֶרֶת, הַבּוֹנָה –
הִיא תַּזְרִיעַ זֶרַע נֶצַח
בַּשָּׂדֶה וּבַגִּנָּה.

עַל הַחוֹל תַּצְמִיחַ אֶרֶז,
עַל סְלָעִים תַּפְרֶה כַּרְמֶל;
הִיא תִּבְנֶה מִבּוּז וָהֶרֶס
אֶת מוֹלֶדֶת יִשְׂרָאֵל.

וְהַפָּז הוּא אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,
הַבּוֹקֵעַ אֶת הַלֵּיל,
לְעוֹלָם יָרִיב בָּאֶמֶשׁ
וּבָעֹשֶׁק יִשְׂרָאֵל.

לָאֶבְיוֹן, לַגֵּר, לָעֶבֶד
בְּכָל אֶרֶץ, בְּכָל דּוֹר
לְעוֹלָם יָבִיא הַזֶּבֶד
אוֹר הַצֶּדֶק, אוֹר וּדְרוֹר.

 

אַךְ יֵשׁ עוֹד טִפָּה, יֵשׁ אֵגֶל,
לֹא הִכַּרְנוּ עַד הַיּוֹם,
הוּא אֵינֶנּוּ עַל הַדֶּגֶל,
הוּא בַּלֵּב וְהוּא אָדֹם.

עֵת יִפְרֹץ שׂוֹנֵא מֵאֶרֶב –
אָז נָקוּמָה וְנַצְבִּיא:
חֵי הַנֹּעַר, חֵי הַחֶרֶב,
חֵי הַדָּם הַמַּכַּבִּי.

נֵס עָמָל, חֵרוּת וָטֹהַר,
נֵס הַדּוֹר הַבָּנָאִי,
אַל תִּירָא, כִּי חַי הַנֹּעַר,
חַי וָעֵד חַשְׁמוֹנָאִי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן מירון (הקדמה), יוסף קיסטר (מבוא), אילן מצל בגיא, זאב ז'בוטינסקי ושירתו, תל אביב: הוצאת המסדר על־שם זאב ז'בוטינסקי, תשס"ו-2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן מירון,אילן מצל בגיא, עמ' 113-112.
  2. ^ דן מירון, אילן מצל בגיא, עמ' 59.
  3. ^ דן מירון,אילן מצל בגיא, עמ' 125-111.