שיש פבונאצו
.JPG)
שיש פבונאצו, הידוע גם בשם שיש פבונאצטו דוצימי או שיש סינדי,[1] הוא שיש לבנבן שמקורו בדוקימיום (אנ'), או איסחיסאר (אנ') המודרנית, טורקיה.[2][3]
השם נובע מהמילה האיטלקית לטווס (pavone; פאבון).
השיש נמצא בשימוש ברומא מאז התקופה האוגוסטנית, אז החלה חציבה בקנה מידה גדול בדוקמיום, ועמודים שלו שימשו בבית אוגוסטוס (אנ'), כמו גם במקדש מרס אולטור,[4] שבו היו גם אריחי רצפת פאבונאצו בהצ'לה (אנ'). פסלי פבונאצוטו של ברברים פריגים כורעים היו קיימים בבזיליקה אמיליה ובגני סאלוסטיוס. קבוצות פסלים ענקיות מגולפות משיש דוצימי התגלו בוילה של טיבריוס ב-Sperlonga. פבונאצוטו לא היה בשימוש נרחב או נרחב לפני התקופה הרומית; אין עדות לכך במחזור לפני שני העשורים האחרונים לפני הספירה.[5]
מאוחר יותר הוא שימש ברומא בשווקי טראיאנוס (אנ') ולמזכרות פטרי, קברו של פטרוס הקדוש (אנ') ובעולם במבנים היסטוריים משפיעים בסגנון אדריכלות תחיית הבארוק (אנ'), כנסיית סנט איגנטיוס לויולה (אנ'), בעיר ניו יורק, ובית עיריית בלפסט (אנ') בבלפסט, אירלנד הצפונית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Strabo. Geography. "Book 9, chapter 5, section 16"
- ^ Erica Highes (2013). Meaning and λόγος: Proceedings from the Early Professional Interdisciplinary. University of Liverpool. p. 29. ISBN 9781443873505.
- ^ Elise A. Friedland (2015). The Oxford Handbook of Roman Sculpture. p. 181. ISBN 9780190266875.
- ^ Temple of Mars Ultor
- ^ Matthias Bruno, et al. “The Docimium Marble Sculptures of the Grotto of Tiberius at Sperlonga.” American Journal of Archaeology, vol. 119, no. 3, 2015, pp. 375–394.
