תסמונת מחזור עירות-שינה שונה מ-24 שעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תסמונת מחזור עירות-שינה שונה מ 24 שעות (Non-24-hour sleep-wake syndrome) הינה הפרעת שינה כרונית, המתבטאת בשעון ביולוגי הארוך בשעה-שעתיים משעון ביולוגי רגיל באורך 24 שעות. שינוי זה בשעון הביולוגי גורם למחזורי שינה ארוכים מהרגיל אשר מקשים על התנהלות תקנית בחברה. למרות קשיי ההרדמות בשעות רגילות, איכות השינה של הסובלים מהתסמונת אינה נפגעת. תסמונת זו מופיעה אצל כמחצית מהעיוורים ונדירה (3 מ 10,000) אצל אנשים רואים.

תסמונת זו הינה תסמונת ניורולוגית ואינה קשורה להפרעות נפשיות או בעיות פסיכולוגיות למיניהן. נמצאו כמה גנים אשר חשודים בגרימת התסמונת.

התסמונת נחשבת לנכות בלתי נראית, מכיוון שהיא גורמת לסבל רב ובעיות רבות בתפקוד היומיומי עד חוסר יכולת לנהל קשרים חברתיים ולעמוד בהתחייבויות מקצועיות.

שעון ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעון ביולוגי

אצל בני אדם כמו אצל בעלי חיים וצמחים, קיימים מחזורים יומיים אשר נקבעים על ידי שעון ביולוגי. מחזורים אלו משפיעים על פרמטרים רבים בגוף האדם, כגון: טמפרטורת גוף, פעילות גלי מוח, ייצור הורמונים (גם הורמון השינה מלטונין), פעולות בתאים ועוד. לאור (במיוחד לאורכי גל כחולים) חשיבות גדולה בהקדמת או דחיית השעון הביולוגי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופם של הסובלים מתסמונת זו מתעקש שהיום ארוך מ 24 שעות ולא מוכן להשמע לאותות האור והחושך אשר הוא מקבל מהסביבה. מחזורי השינה, טמפרטורת הגוף, זמני עירנות והפרשות ההורמונים משתבשים, ושינה בשעות קבועות אינה אפשרית. מחזורי הערות/שינה של הסובל מתסמונת זו ישתנו כל יום ויידחו בשעה-שעתיים ללא הפסק ועם הזמן יכנסו וייצאו מזמני ערות/שינה רגילים. השפעת האור על השעון הביולוגי בכללותו ועל הפרשות המלטונין בפרט מסבירה את השכיחות הגבוהה של התסמונת אצל אנשים עיוורים. התסמונת פוגעת ביכולת הסובלים ממנה לתפקד חברתית, מקצועית והם גם אינם יכולים לתפקד כהלכה בפעילויות שבועיות קבועות. אנשים אשר לא מודעים לכך שהינם סובלים מהתסמונת או אשר מנסים לחיות לפי שעון ביולוגי של 24 שעות יסבלו מנדודי שינה, שינה זעירה וכל תופעות הלוואי הקשורות למחסור בשינה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכי הטיפול המומלצות דומות לאלו של תסמונת פאזת השינה הדחויה. מטרת דרכי הטיפול היא לכפות על הגוף שעון ביולוגי של 24 שעות בעזרת טיפול באור בזמן התעוררות קבוע, ונטילת מלטונין בזמן שינה קבוע. משכו המינימלי של הטיפול הינו 4 שבועות ורק לאחריו ניתן יהיה לדעת אם הוא תרם לשיפור מצב החולה או לא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]