תקנות קרלסבאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תקנות קרלסבאד הן סדרה של תקנות ריאקציוניות הנוגעות למדינות הקונפדרציה הגרמנית, אשר תוקנו על ידי האספה הפדרלית הגרמנית (Bundesversammlung) ב-20 בספטמבר 1819 בהתכנסה בעיר הנופש קרלסבאד שבבוהמיה. תקנות אלו עסקו בפעילות נגד ארגוני הסטודנטים הליברליים, למען פיטורי פרופסורים ליברליים מהאוניברסיטאות ולמען הגברת הצנזורה על התקשורת. התקנות היוו את אחד משיאי הרסטורציה האירופית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספה בקרלסבאד אורגנה על ידי הקנצלר (ראש הממשלה) האוסטרי, הנסיך קלמנס ונצל פון מטרניך לאחר רצח הסופר והמחזאי השמרני אוגוסט פון קוצבו על ידי הסטודנט הליברלי קרל סאנד ב-23 במרץ 1819 וניסיון הרצח של נשיא נסאו ב-1 ביולי 1819. מטרניך נמצא באותה עת בשיא פעילותו במסגרת הרסטורציה האירופית. הוא סבר שהרוח המהפכנית של לאומיות וליברליות שנשבה באוניברסיטאות, יכלה לסכן את הסדר האירופי החדש שלאחר קונגרס וינה ב-1815. הוא ניצל את שני האירועים הפליליים שצוינו, כדי להתחיל בפעולה נגד המגמות הלאומיות והליברליות, בין היתר בעזרת תקנות קרלסבאד.

תוכן התקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרניך והאספה הפדרלית השמרנית ראו ברעיונות הליברליים סכנה והגדירו אותם כדמגוגיה. על כן הוקמה ועדה מיוחדת שקיבלה תפקיד לתקן תקנות לשם מלחמה בדמגוגיה (Demagogenverfolgung). תקנות אלו התרכזו בהתקפה על אגודות הסטודנטים השונות, במדינות הגרמניות. אגודות אלו בוטלו ובאוניברסיטאות מונו מפקחים שתפקידם היה למנוע את הקמתן מחדש וכן לפטר פרופסורים שנחשדו כבעלי דעות ליברליות. נכפתה גם צנזורה נוקשה על העיתונות. התקנות החזיקו מעמד במשך 29 שנים ובוטלו רק לאחר מהפכת מרץ ב-2 באפריל 1848. בתקנות היו 10 סעיפים מסודרים לפי הנושאים: אוניברסיטאות, עיתונות ופיקוח. להלן הסעיפים:

לגבי האוניברסיטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1) בכל אוניברסיטה ימונה נציג מיוחד של שליט אותה מדינה, שיקבל הוראות וסמכויות מיוחדות ויתגורר בקרבת האוניברסיטה. תפקידו יהיה בתחום הביקורת והמשמעת, כמו פיקוח על רוח הדברים הנאמרים על ידי המרצים בשיעוריהם והרצאותיהם אך ללא התערבות בנושאים המדעיים או בשיטות ההוראה. הנציג ידאג שרוח השיעורים תהיה נכונה רעיונית, בהתחשב שלימודים אלו קובעים את דעתו העתידית של הסטודנט. הנציג יפקח על כל פעילויות הסטודנטים הקשורות בתחום השמירה על המוסר, על הסדר הטוב ועל הרכוש.

2) מדינות הקונפדרציה ישתפו פעולה ביניהן כדי להביא לפיטוריו והרחקתו מתחום מערכת החינוך של כל מורה אשר ינצל את השפעתו על רוחם של הצעירים כדי להפיץ דעות המסוכנות לסדר הציבורי ולמוסדות הממשל בהוכיחם, על ידי כך, את אי התאמתם לתפקיד הוראה. מורה מפוטר לא יוכל לעסוק יותר, בעתיד, במקצוע ההוראה במדינתו או במדינה אחרת של הקונפדרציה.

3) יש להפעיל באופן מוחלט את החוק האוסר חברות באגודות סתר או אגודות סטודנטים בתוך האוניברסיטאות. נציג המדינה יפקח על קיום תקנה זו. מדינות הקונפדרציה מתחייבות לא להעסיק בשום מישרה ציבורית את אלו שהפרו תקנה זו כך שהעונש שלהם יתבטא בפגיעה בקריירה המקצועית.

4) כפי שנקבע לגבי המורים, גם כל סטודנט מפר חוק שיודח עקב כך מהאוניברסיטה, לא יוכל להתקבל בעתיד לאוניברסיטה אחרת כל שהיא בתחום המדינות הגרמניות.

לגבי העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנות נוגעות לכל עיתון יומי או אחר, בעל תפוצה של למעלה מ-20 יחידות. הוצאתו לאור של עיתון תתאפשר רק באישור האספה הפדרלית הגרמנית. כדי למנוע משליטים ליברליים להרשות הפצת עיתונות חופשית יותר במדינתם, התקנות מעבירות את הפיקוח לאספה הפדרלית ולא לממשלי המדינות.

5) כל מדינה אחראית שהעיתונים המופצים בתחומה לא יפגעו בביטחון, בחוקה ובממשל המדינה.

6)לאספה הפדרלית זכות מוחלטת ועצמאית להפסיק את הוצאתו לאור של כל עיתון שפגע בכבוד הקונפדרציה, בביטחונה, בשלום ובשלווה הציבורית. על החלטה זו לא ניתן לערער והמדינות הנוגעות בדבר חייבות לקבל אותה.

7) כאשר נאסרת הוצאתו לאור של עיתון, נאסר גם על העורך שלו להוציא לאור כל עיתון אחר בתחום המדינות הגרמניות, למשך 5 שנים.

הוועדה החוקרת במיינץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

8) באופן מיידי, תוקם ועדה חוקרת מיוחדת האחראית כלפי האספה הפדרלית. ועדה זו תתמקם ותפעל במבצר הפדרלי של העיר מיינץ ותכלול שבעה חברים, כולל יושב ראש.

9) תפקיד הוועדה יהיה לבצע חקירות נרחבות ככל האפשר, בנוגע לשורשיו ומקורותיו של כל ארגון דמגוגי ושל כל פעילות מהפכנית המתכוונים לפעול נגד החוקה הקיימת ונגד השלום הפנימי של הקונפדרציה ושל כל מדינה ומדינה. יחקרו לעומק כל ראיה וכל חשד לפעילות חתרנית.

10) תוצאות החקירות יועברו ישירות לידיעת האספה הפדרלית.

הערכה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנות קרלסבאד נחשבות לאחד משיאי מדיניות הרסטורציה של מטרניך, מדיניות המכונה "שיטת מטרניך". מדיניות זו הביאה את מדינות גרמניה ובראשן אוסטריה ופרוסיה למעמד של מעצמת על, בראש המדינות האירופיות שלאחר קונגרס וינה. הסיסמה של קונגרס וינה הייתה: "יציבות, סמכות ולגיטימיות" (Stabilitat, Autoritat und Legitimitat) ומטרניך הצליח, אכן, לממש סיסמה זו. מצד שני, באותו הזמן, החלו להווצר גם הסדקים הראשונים במסגרת שמטרניך יצר. סדקים אלו נגרמו על ידי:

  • חיכוך הולך וגובר בין הכוחות הליברליים והכוחות השמרניים במדינות גרמניה.
  • אי ההסכמה של מדינות גרמניות רבות להגמוניה של אוסטריה ופרוסיה בגרמניה.
  • התחרות בין פרוסיה ואוסטריה עצמן בנושא ההגמוניה הגרמנית.
  • ההתנגדות של מדינות שנחשבו מתונות וליברליות (כמו מדינות דרום גרמניה ובראשן בווריה) למדיניות האנטיליברלית של מטרניך ושל האספה הפדרלית.

לאספה הפדרלית היה הרבה פחות כוח מאשר מטרניך קיווה וכוח זה הלך ופחת בהדרגה מול הכוח של ממשלי המדינות השונות. עם הזמן הכוח והחשיבות של האספה ירדו לשפל כה עמוק עד כדי שכאשר, לאחר מהפכת מרץ, ב-3 באפריל 1848 האספה הציעה למלך פרוסיה פרידריך וילהלם ה-4 לקבל מידם את כתר הרייך הגרמני, הוא סירב באומרו שאינו מוכן לקבל כתר מידם של "אופים וקצבים".

עקב חולשה זו, גם תקנות קרלסבאד לא בוצעו במלואן בכל המדינות. ארגוני סטודנטים המשיכו להתקיים בחלק מהמדינות והצנזורה הייתה פחות נוקשה מהמתוכנן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרנקלין ל. פורד, אירופה 1830-1780, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1984 פרק 12.
  • דייוויד תומסון, אירופה מאז נפוליאון, הוצאת זמורה, ביתן, 1984, כרך ראשון, פרק 8.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקנות קרלסבאד בוויקישיתוף