Día de Cataluña

יום האחד עשר בספטמבר (בקטלאנית: Diada de l'Onze de Setembre, Diada Nacional de Catalunya או פשוט Diada), נקרא גם "יום קטלוניה", "היום הלאומי של קטלוניה" או פשוט "דיאדה" הוא יומה הרשמי של קטלוניה.

יום זה משמר את זכר יום נפילתה של ברצלונה בידי כוחות הבורבונים תחת פיקודו של הדוכס ברוויק במהלך מלחמת הירושה הספרדית ב-11 בספטמבר 1714, לאחר עשרה חודשי מצור. ניצחון זה הוביל לביטול כל המוסדות הקטלאניים לאחר פרסומו של צו "פלטה החדשה" בשנת 1716.

הפרלמנט של קטלוניה הכריז על יום זה כיום חג לאומי של קטלוניה בפעם הראשונה לאחר שיקום המוסדות, בשנת 1980.^[1] בתקנון אוטונומיה של קטלוניה, 2006, נאמר: "קטלוניה, מוגדרת כאזרחות, יש לה את כל הסמלים הלאומיים, הדגל, החג וגם את ההמנון".^[2]^[2]

מעשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות ומפלגות פוליטיות מסורתיות מקשטים בפרחים מסורתיים את המונומנטים של רפאל קזנובה ו-Josep Moragues, בברצלונה בפרט ובשטחי קטלוניה בכלל. ארגונים וקבוצות תומכי עצמאות פוקדים את בית הקברות "de las Moreras" בו נקברו רבים מן המגנים על העיר בזמן המצור. בנוסף, במהלך היום מתקיימות הפגנות וקונצרטים לעידוד העצמאות וקבלת אוטונומיה. אזרחים רבים תולים את דגל קטלוניה בבתיהם ושרים ברוב עם את ההמנון. מאז שנת 2004 אמנים לאומיים רבים משתתפים בטקסים למען אותה מטרה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, החגיגות כללו טקס הלוויה ותפילה בכנסיית סנטה מריה דל מאר. ב-1886 נאסרו החגיגות על מנת שלא יהפכו ללאומניות וגדולות יותר. בעבר, ספגו החגיגות ביקורת קשה מהמפלגה הרפובליקנית בקטלוניה בשל אופים הדתי רבים אך למרות זאת ממשיכים לחגוג את החג כסמל להגנה על זכויות האזרח והעצמאות בקטלוניה.

בשנת 1888 החלו לבנות לראשונה את האנדרטאות למנהיגי ההגנה של העיר בזמן המצור, כגון רפאל קזנובה, ובשנת 1894, בנוסף לחגיגות הדתיות, החלו לציג את זרי הפרחים המסורתיים שמקשטים את האנדרטאות השונות. בראשית המאה ה-20 החלו ההפגנות לתפוס גם צד פוליטי לאומני קיצוני יותר עד כדי עימותים עם המשטרה. נקודת מפנה חשובה של היום הלאומי של קטלוניה הייתה ב-11 בספטמבר בשנת 1977, לאחר נפילתו של הרודן פרנקו. בברצלונה יצאו לרחובות מיליון וחצי איש וחגגו את מפלתו ברוב עם ובשמחה גדולה.