איזובל לילאן גלואג

איזובל לילאן גלואג
לידה	1 באוגוסט 1865; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	5 בינואר 1917 (בגיל 51); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום לימודים	בית הספר לאמנות עץ בסנט ג'ון; בית הספר סלייד לאמנות יפה ;

איזובל לילאן גלואג (באנגלית: Isobel Lilian Gloag ‏ 1865 – 1917) הייתה ציירת ויקטוריאנית אנגלית, הידועה בזכות דיוקנאות השמן והאקוורל שלה, כמו גם פוסטרים ועיצובי ויטראז'. ^[1] ^[2] ^[3]

ביוגרפיה

איזובל גלואג נולדה בלונדון, בת להורים סקוטים מפרתשייר. ^[4] לימודיה המוקדמים בוצעו בבית הספר לאמנות סנט ג'ון, ולאחר מכן למדה בבית הספר סלייד לאמנות.

בריאות לקויה אילצה אותה לשים בצד תוכניות ללימודים קבועים, והיא נכנסה לסטודיו של צייר להדרכה פרטית, בעקבות עבודה במוזיאון סאות' קנזינגטון. לאחר לימודים נוספים אצל רפאל קולין בפריז, היא שבה ללונדון ועד מהרה התקבלה עבודתה באקדמיה המלכותית לאמנויות, שם הציגה בסך הכל 19 יצירות.^[5]

היא הייתה חברה נבחרת במכון המלכותי לציירי שמן (ROI) ובמכון המלכותי לציירים בצבעי מים (RI). יצירותיה המוקדמות היו בהשראת האחווה הפרה-רפאליטית, בעוד שיצירות מאוחרות היו מודרניות יותר,

עבודותיה הובאו כדוגמאות לאסתטיקה פוסט-ויקטוריאנית. ^[6] היא הכינה כמה עיצובים עבור אמנית הוויטראז' מרי לוונדס.

לאחר שסבלה מבעיות בריאות לאורך חייה, היא מתה בלונדון ב-5 בינואר 1917, בגיל 51.

עבודתה הוצגה לאחר מותה בתערוכה בגלריות גרפטון, לונדון.

מדיה וקבצים בנושא איזובל לילאן גלואג בוויקישיתוף

^ "Benezit Dictionary of Artists". Benezit Dictionary of Artists. 2011.
^ Clement, Clara Erskine (1904). Women in the Fine Arts: From the Seventh Century B.C. to the Twentieth Century A.D. Houghton, Mifflin. p. 145.
^ Gray, Sara (2009). "Gloag, Isabel Lilian". The Dictionary of British Women Artists. Casemate Publishers. pp. 118–119
^ Greig, James (May 1902). "Isobel Lilian Gloag and her work". The Magazine of Art. Vol. 26. pp. 289–293.
^ Wootton, Sarah (2008). ""Into her Dream he Melted": Women Artists Remodelling Keats". Romanticism and Victorianism on the Net (51)
^ Nunn, Pamela Gerrish (2011). "Alienation, Adoption or Adaptation? Aestheticist Paintings by Women". Cahiers victoriens et édouardiens (74): 141–154.