מרי לוונדס
 | |
| לידה |
30 בדצמבר 1856 דורסט, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
28 בפברואר 1929 (בגיל 72) Buxted, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
בית הספר סלייד לאמנות יפה |
| זרם באמנות |
תנועת האמנויות והאומנויות |
  | |
מרי לוונדס, באנגלית: Mary Lowndes (1857–1929) הייתה אמנית ויטראז' בריטית שהייתה שותפה להקמת הסטודיו והסדנה לוויטראז'ים Lowndes and Drury בשנת 1897. היא הייתה מנהיגה משפיעה בתנועת האמנויות והאומנות, לא רק בשל עבודת הוויטראז' שלה. אבל גם לפתיחת דלתות לנשים אחרות אמניות ויטראז'. היא הייתה משתתפת פעילה בתנועת הסופרג'יסטיות, שימשה כיו"ר ליגת זכות הבחירה לאמנים ויצרה כרזות כדי לסייע לתנועה.
חיים ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נולדה ב-1857, בתם של ריצ'רד לוונדס, הרקטור של כנסיית סנט מרי, סטורמינסטר ניוטון, בדורסט, ואשתו אנני הארייט קיי.[1] היא קיבלה את הכשרתה לאמנות בבית הספר סלייד לאמנות בלונדון.[2] כשלוונדס סיימה את שיעורי האמנות שלה, היא הפכה לעוזרת של מעצב ויטראז'ים בולט, הנרי הולידיי. היא עבדה בסטודיו שלו שם ציירה עיצובים עבור הזמנות ויטראז'. בזמן שעבדה עבור הולידיי, לוונדס לימדה את עצמה את הטכניקות של הויטראז'. החלון הראשון שציירה היה חלון בעל שני חצאיים שכותרתו "מאכיל את הכבשים", שהושלם ב-1893 עבור כנסיית פטרוס הקדוש, בדורסט.[3]
לוונדס גרה ועבדה בצ'לסי, שם היה לה סטודיו משלה, אבל לא הייתה סדנה בקרבת מקום כדי להשלים את עבודת הוויטראז' שלה. היא הייתה נוסעת לסאות'וורק, לסדנת-הסטודיו של בריטן וגילסון, שם הייתה בוחרת את הזכוכית הצבעונית להזמנות שלה, צובעת את הזכוכית ומפקחת על השריפה והזיגוג של החלונות. לוונדס עבדה כמעצבת ויטראז' עבור ג'יימס פאוול ובניו מ-1887 עד 1892.[2]
היא הייתה אחת הנשים הראשונות שעבדו באופן מקצועי בוויטראז' בשנות ה-90. "נשים, בדרך כלל חובבות, עשויות לעצב מדי פעם חלונות ואפילו לקחת חלק בביצוע שלהם, אבל רק לעיתים רחוקות אם בכלל הן התעסקו באמנות כולה באופן עצמאי כעיסוק מקצועי במשרה מלאה".[3]
לוונדס ודרורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן שעבדה בבית המלאכה של בריטן וגילסון, לוונדס פגשה את אמן הוויטראז' הנודע כריסטופר וואל. היא העריצה את הויטראז'ים החדשניים שלו, ועבודותיה המוקדמות מראות את השפעתו האמנותית.[3] ב-1897, בעידודו של וואל, הקימה לוונדס סדנת סטודיו משלה עם אלפרד ג'יי דרורי. דרורי היה מנהל העבודה בסדנה של בריטן וגילסון, ומדריך שותף של ויטראז'ים עם וואל בבית הספר המרכזי לאמנויות ואומנות.
סדנת הסטודיו החדשה בצ'לסי נקראה Lowndes and Drury. [4] המיזם התפתח מתוך הניסיון המשותף של לונדס ודרורי בעבודה עבור סטודיו גדול, והם יצרו את המיזם החדש שלהם כדי לענות על הצרכים של בית הספר החדש של אמנים עצמאיים הקשורים לתנועת האמנויות והאומנות המתפתחת. הסטודיו סיפק את המתקנים הטכניים שיאפשרו לאמנים לעבוד על כל שלבי עבודות הוויטראז' שלהם, מעיצוב ועד בחירת זכוכית, צביעה וזיגוג.
השותפות הוקמה בהשקעה ראשונית של 30 פאונד מכל שותף. לוונדס גם סיפקה הלוואה של 200 ליש"ט והלוואות נוספות בסך 280 ליש"ט שהגיעו מחברתה של לוונדס, ברברה פורבס, דודתה, מיס אליס ויויאן קיי וחברתה, מיס ג'יי.פי פירסון. יחד עם ההשקעה הקטנה של דרורי, המשרד החדש מומן בשנותיו הראשונות על ידי ארבע הנשים הללו.
לוונדס ניהלה את העסק החדש עם דרורי, אך בחרה שלא להיות המעצבת הראשית של הסדנה. כמו לקוחות סדנאות אחרות, היא השתמשה בעיקר במתקנים כדי לעבוד על הזמנות זכוכית צבעונית משלה. הזכוכית הצבעונית שלה זכתה להערכה רבה וזכתה לביקוש רב באותה תקופה, וניתן לראות את עבודתה בכנסיות קהילה ברחבי אנגליה ווילס.
בשנת 1906, עם הצורך במתקנים גדולים יותר, ייסדו Lowndes ו-Drury את בית הזכוכית ברחוב Lettice, Fulham. הבניין הוקם כסטודיו לזכוכית צבעונית לעבודות שהוזמנו על ידי Lowndes ו-Drury ולשימוש אמנים עצמאיים. זה היה סטודיו ובית מלאכה בויטראז'ים שנבנו על ידי כריסטופר וול ודרורי. בית הזכוכית משך אליו אמנים רבים, ביניהם וילהלמינה גדס ורוברט אנינג בל. בתחילת המאה העשרים היא נחשבה לסדנת הסטודיו החשובה ביותר לוויטראז'ים הקשורה לתנועת האמנויות והאומנות.[3] [5]
תנועת סופרג'טיסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוונדס הפכה למעורבת בתנועת זכות הבחירה לנשים בשנות ה-90. בשנת 1899, היא השתתפה בקונגרס הבינלאומי של נשים בלונדון. בינואר 1907 הקימה לוונדס את ליגת הבחירה לאמנים (ASL) כדי ליצור פוסטרים דרמטיים, גלויות, כרטיסי חג המולד וכרזות לאירועי זכות בחירה. [6] היא הפכה ליו״ר של התנועה וברברה פורבס, בת לווייתה, הייתה המזכירה.[7]
הכשרתה של לוונדס כאמנית ומעצבת עודדה את השימוש בצורות נועזות ואהבה לצבעים מלאים ועשירים, תוך שימוש בשילובים בולטים של ירוק וכחול, מגנטה וכתום.[7] היא כתבה מדריך ב-1910 כדי לעזור לנשים ליצור סיסמאות ובאנרים משלהן, ואמרה על כרזות זכות הבחירה: "אתה לא רוצה לקרוא את זה, אתה רוצה לסגוד לזה. בחר סגול וזהב עבור שאפתנות, אדום עבור אומץ, ירוק לתקוות אהובות... זו הצהרה".
כרזות כאלה עוצבו עם תמונות נשיות כמו פרחים, מנורות מוארות, קונכיות, קרני שמש, לבבות מכונפים; ולכבד גיבורות נשיות כמו בואדיצ'ה, אליזבת פריי, פלורנס נייטינגייל, מארי קירי, ג'וזפין באטלר, ג'יין אוסטן, שרלוט ברונטה. כרזות אלה נישאו במאות או אלפים בהפגנות הנשים הגדולות של לונדון 1909, עצרת הייד פארק 1910, מהכלא לאזרחות 1911, עלייה לרגל למען זכות הבחירה לנשים 1913.
אלבום של עיצובי הבאנרים המקוריים של לוונדס בדוגמיות בד נמצא בספריית הנשים בבית הספר לכלכלה של לונדון. [8]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברתה של לוונדס לכל החיים הייתה ברברה פורבס, מזכירת ליגת זכות הבחירה לאמנים שנוסדה על ידי לוונדס.[4] לאורך כל חייה סבלה לוונדס מאסתמה כרונית.[3]
לוונדס מתה ב-1929 ונקברה בבוקסטד, איסט סאסקס, אנגליה. היא השאירה לפורבס סכום כסף, כל התמונות, ההדפסים, הקריקטורות, אפקטי האולפן ומניותיה ב-The Englishwoman Ltd.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Armstrong, Nancy. "Lowndes, Mary (1856–1929)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
- ^ 1 2 "Mary Lowndes (1857-1929)". Stained Glass in Wales
- ^ 1 2 3 4 Cormack, Peter (2015). Arts & Crafts Stained Glass. Paul Mellon Centre.
- ^ Crawford, Elizabeth (2003). The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866-1928. Routledge. p. 358.
- ^ The Glass House, Hammersmith and Fulham. British Listed Buildings.
- ^ Lucinda Gosling, Hilary Robinson & Amy Tobin (2019). Helena Reckitt (ed.). The Art of Feminism. Tate Publishing.
- ^ 1 2 Lisa Tickner "Banners and Banner-Making". In Vanessa R. Schwartz and Jeannene M. Przyblyski, "The Nineteenth Century Visual Culture Reader". Routledge, 2004, London and New York
- ^ The art of feminism : images that shaped the fight for equality, 1857-2017. Reckitt, Helena,, Gosling, Lucinda,, Robinson, Hilary, 1956-, Tobin, Amy, 1989-, Balshaw, Maria,, Arakistain, Xabier (2018 ed.). San Francisco. 23 October 2018