בית הכנסת הגדול של פילדגייט סטריט
בית הכנסת שער יעקב (באנגלית: Fieldgate Street Great Synagogue; מילולית: בית הכנסת הגדול של רחוב פילדגייט) הוקם בשנת 1899 באיסט אנד של לונדון. הוספת המילה "גדול" בשמו האנגלי נובעת מהעובדה שברחוב פילדגייט היו מספר בתי כנסת קטנים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנייתו נעשתה תוך חכירת הקרקע ל-90 שנה, עם תוכנית מתאר להסבת הבניין לבית כנסת, בית מגורים וסדנא. הפרויקט תוכנן והובל על ידי התאחדות בתי הכנסת של בריטניה (Federation of Synagogues), ששמה לה למטרה לאחד שלוש חברותות קטנות. עלויות הבניה הוערכו ב-3,500 ליש"ט, מתוכן ההתאחדות תרמה 500 ליש"ט, חברי הקהילה תרמו עוד 700 ליש"ט וסמואל מונטגיו תרם 200 ליש"ט.[1] ויליאם וידינגטון היה הארכיטקט שנשכר לתכנן את הפרויקט. הדגם היה של בית כנסת מסורתי אשכנזי.[1]
נתנאל צ'ארלס רוטשילד (אנ') ערך את טקס הפתיחה וסמואל מונטגיו היה נשיא כבוד. סולומון מייקלס היה הנשיא בפועל.
במהלך הבליץ על לונדון, ניזוק בית הכנסת באופן קשה. מיד עם תום המלחמה (1948–1947), החלו עבודות של חיזוק האולם הראשי עם קורות פלדה וגג חדש מבטון. העמודים הקורינתיים נשמרו. על העבודות היה אמון יו"ר בית הכנסת, נתן זלוטניקי, בשיתוף חברות בנייה לונדוניות. בין השנים 1959–1960 שופץ בית הכנסת כ"מרכז קהילתי", כאשר קומת הקרקע נבנתה מחדש. לוח המאזכר את חניכת המבנה מחדש, הוצב מימין לדלת הכניסה. תחת פיקוחו של הרב לייביש גאייר, עבודות השיפוץ נועדו לשמור על צביונו צנוע. הלוחות שהוכנסו היו אף פשוטות מקודמותיהם, עם אריות יהודה מוזהבות. החלונות המעוגלים זוגגו בויטראז'ים עם מגני דוד וגבתי המנורה שהאירו את חלל בית הכנסת היו אף הם בצורת מגן דוד.[2][3]
בתחילת שנות האלפיים נשארו בבית הכנסת כ-150 מתפללים בלבד. מספר זה הוסיף לרדת ככל שהידללה האוכלוסייה היהודית של האיסט אנד. בשנים אלו, הותקנה מחיצה בחלל בית הכנסת כדי לאפשר תפילת נשים, שהיו מבוגרות מכדי לטפס במעלה המדרגות לקומת הגלריה. עד נובמבר 2009 פסקו תפילות סדירות בבית הכנסת, והלה נפתח רק בשבת אחת בחודש לתפילת שחרית סמלית.
התאחדות בתי הכנסת של בריטניה מכרה את הבניין למסגד איסט לונדון ב-2015, שנבנה וגדל במרוצת השנים סביב מבנה בית הכנסת. ב-2016 בניין בית הכנסת הישן הוסב לאגודת צדקה אסלאמית.[3] היה זה בית הכנסת האחרון בשכונת וויטצ'אפל.
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה שיועד לבית הכנסת הכיל חנות, דירה בעבור שמאי בית הכנסת וחדר וועדה בקומה העליונה. מימין לחנות, דלתות ברזל הנפתחות כלפי חוץ הובילו לשתי כניסות: דלת עבור הנשים שהובילה לגרם מדרגות לקומה השנייה (שם הייתה עזרת הנשים) ודלת עבור הגברים שמבעדה מסדרון שהוביל לקומת בית הכנסת.
רחבת בית הכנסת יכלה להכיל כ-280 גברים וכ-240 נשים (כאמור בקומת הגלריה שמעליהם). תקרת המבנה נתמכה בשני עמודים קורינתיים ועוטרה בקמרון בן 7 צדדים. בימת בית הכנסת היתמרה במרכז כאשר סביבה ספסלי ישיבה לאורך הקירות הארוכים. מאחורי הבימה נוספו ספסלים. גב ארון הקודש פנה לקיר הצפוני, מעליו היו לוחות מעוטרים באריות יהודה, ומעליהם חצי-כיפה שמעליה חלון מעוגל. בניגוד למקובל ובשל מגבלות המבנה, ארון הקודש לא יכל לפנות לכיוון ירושלים.[2][4][5][6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Fieldgate Street Great Synagogue on Jewish Communities and Records - UK (hosted by jewishgen.org).
- Plaque: Fieldgate Street Synagogue on London Remembers.
- Affectionate memories of Fieldgate Street Great Synagogue on Jewish East End of London, Photo Gallery and Commentary
- Former Fieldgate Street Great Synagogue on Survey of London: Histories of Whitechapel
- Selichot service at Fieldgate Street synagogue, 24.09.11. Chazan Moshe Dubiner and the Granard Singer Choir, recorded by Philip Walker
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Survey of London | Former Fieldgate Street Great Synagogue|website=surveyoflondon.org|access-date=2019-01-04".
- ^ 1 2 Tower Hamlets Local History Library and Archives (THLHLA), Building Control File (BC) 40634: London Metropolitan Archives (LMA), District Surveyor's Returns ACC/2893. East London Advertiser. 1965. pp. 113, 118–122.
- ^ 1 2 Lindsay, Paul. JC, 26 Jan 1990. The Synagogues of London. pp. 51–3.
- ^ Alderman, Geoffrey (1987). London Metropolitan Archives (LMA), District Surveyor's Returns (DSR): Goad insurance maps, 1890–1953: Post Office Directories (POD). The Federation of Synagogues. pp. 12–13.
- ^ Welch, Pike, Charles, W. T. (1905). London at the opening of the twentieth century. Post Office Directories. pp. 205, 298.
- ^ Kadish, Sharman (2011). The Synagogues of Britain and Ireland: An Architectural and Social History. Yale University Press. pp. 152–154. ISBN 0300170513.