יהדות אשכנז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח יהדות אשכנז מתייחס לכמה הגדרות שונות של עדות יהדות אירופה. ההגדרה המצומצמת מתייחסת ליהודי מערב גרמניה וצפון צרפת (הטריטוריה שבין נהרות הלואר והריין) וצאצאיהם, אשר גיבשו מנהגים, נוסח תפילה ופסקי הלכה ייחודיים [1]. ההגדרה המורחבת מתייחסת גם לצאצאיהם של אותם יהודים, שהחלו להגר לקראת סוף ימי הביניים למזרח גרמניה והארצות הגובלות בה - אוסטריה, בוהמיה, מורביה, פולין והונגריה - וכן לכיוון צפון מערב - לאנגליה[2].

ההגדרה של יהדות אשכנז היא ראשית לכל גאוגרפית - דהיינו יהודים שמוצאם ביהדות גרמניה וצפון צרפת של ימי הביניים, אך גם הלכתית - פרקטיקה דתית שנתגבשה בקרב אותם יהודים במהלך ימי הביניים. בשל שמירתם של יהודי אשכנז שהיגרו למזרח אירופה על המנהגים וההלכות של אזור אשכנז כפי שהתפתחו בראשית ימי הביניים, כונו גם הם יהודים אשכנזים, למרות השוני התרבותי שנוצר במאות השנים האחרונות.

רוב העם היהודי משתייך ליהדות האשכנזית. לפני השואה עמד שיעור יהודי אשכנז ויהודי מזרח אירופה על למעלה מ-90% מכלל היהודים,‏[3] וגם כיום הוא עומד על למעלה מ-80% ברחבי העולם. בקרב אזרחיה היהודים של מדינת ישראל, קבוצת המוצא הגדולה ביותר היא של יוצאי אירופה-אמריקה.

מקור השם וגבולות הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות העברית של ימי הביניים שימש השם "אשכנז" ככינוי לגרמניה. ייתכן שהשימוש בשם זה ככינוי לגרמניה, נובע מהדמיון בצליל לשם "סקסוניה" (אחת ממדינות גרמניה)[דרוש מקור]. משהחלו היהודים לנדוד למזרח אירופה, הפך הביטוי "אשכנזים" למייצג את כל היהודים במרכז אירופה ובמזרחה. בבלקן ובמערב אירופה ישבו גם יהודים ספרדים. על אף הקשר האתני בין יהודי מרכז ומערב אירופה ובין יהודי מזרח אירופה, החל מהמאה ה-19, בעקבות תנועת ההשכלה, החילון והרפורמציה הדתית, חל תהליך של בידול תרבותי בין יהודי מרכז ומערב אירופה לבין יהודי מזרח אירופה. אף על פי כן, מה שאיחד את היהודים בארצות אלה הייתה המסורת הדתית האשכנזית, גם אם לא היה לה ביטוי בפועל בחלק מהמקומות.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, היה ניתן לזהות יהודים אשכנזים על פי שפת היידיש, שהיא שפה גרמאנית גבוהה שהתפתחה מגרמנית עתיקה (וזוהי הסיבה לדמיון בינה לבין גרמנית), עם השפעות מעברית וארמית. בשל העיברות של האוכלוסייה בישראל, לא ניתן להגדיר מי אשכנזי ומי לא על פי הקריטריון הזה (חוץ מקהילות חרדיות אשר מדברות יידיש).

בדיקות של כרומוזום Y לבדו (לגברים) הראו שליהודים אשכנזים וליהודים ספרדים ישנו מוצא מהמזרח התיכון (כלומר אבות אבותיהם הגברים הגיעו כנראה מהמזרח התיכון). לעומת זאת, בדיקות די אן איי מוכיחות שעל פי המיטוכונדריה, הנשים הראשונות היו אירופאיות, והגברים כנראה גיירו אותן.

הקבוצה האתנית הקרובה ביותר ליהודי אשכנז לאחר יהדות ספרד הם האיטלקים, בגלל נישואי תערובת. נראה שהיו נישואי תערובת, אך בכמות קטנה יותר, גם בין האשכנזים לפרנקיםצרפתים של היום) וגרמנים (בתקופה שבה התיישבו באזור נהר הריין). יש תאוריות אחרות - כגון שאשכנזים הם שילוב לא בין האיטלקים ליהודים, אלא בין גרמנים ויהודים (לדוגמה התאוריה שיצר היינריך גרץ). אנשים שתומכים בתאוריה הזאת אומרים שהבדיקות הגנטיות שהוסברו מעלה, בודקות רק קטע קטן מהDNA ולכן הסבר על מוצאם של היהודים האשכנזים כשילוב של איטלקים ויהודים אינו מדויק.

תולדות יהודי אשכנז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז אירופה ומערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעות בין ההיסטוריונים חלוקות בנוגע לשאלה האם יהודי צפון צרפת הם שפנו ראשונים מזרחה והתיישבו באזור הריין, או להפך[4]. הידיעה ראשונה על ישיבתם של יהודים בתחומי גרמניה עוסקת בקהילה בעיר קולוניה (קלן). ישיבת היהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד סוף האלף הראשון לספירה. בתקופה זו קהילות בחבל הריין כללו בעיקר סוחרים. בעקבות המתח שנוצר בין היהודים לבין ראשיתו של מעמד הבינים הנוצרי וההתעוררות הדתית הנוצרית שליוותה את תקופת מסעי הצלב, השתנה מצבם של היהודים. במהלך מסע הצלב הראשון, ב-1096, בוצע טבח ביהודי קהילות אשכנז שישבו בחבל הריין. הפרעות התלוו למסע הצלב הראשון והן מוכרות בזיכרון הקולקטיבי היהודי כפרעות תתנ"ו. בשנת 1236 הוכרזו יהודי גרמניה על ידי הקיסר פרידריך השני כ"עבדי האוצר הקיסרי". בשנת 1356 העביר הקיסר הגרמני את זכותו על היהודים לידי הנסיכים הבוחרים (הנסיכים הגרמנים שבחרו את הקיסר). בלחץ הבורגנות החדשה והכמורה הנוצרית נדחקו היהודים כמעט מכל מקצוע אפשרי והתירו להם לעסוק בהלוואות בריבית ובסחר בחפצים ישנים. היהודים גם נדחקו לגטאות ואולצו לשאת אות קלון על בגדיהם. יהודים רבים גורשו מגרמניה ולשפל הגדול ביותר הגיעה יהדות גרמניה לאחר מלחמת שלושים השנה.

כל היהודים גורשו מאנגליה בשנת 1290 ומצרפת בשנת 1394 (פרט למספר קטן של יהודים בפרובנס שנותרו עד סוף המאה ה-15). היהודים החלו להסתנן מחדש לצרפת (בעיקר ממזרח אירופה ומגרמניה) החל מהמאה ה-16, אך רק לאחר המהפכה הצרפתית הגדולה ניתנו להם זכויות ויכלו להתפשט בכל רחבי הארץ.

מזרח אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13 התגבשו הקהילות היהודיות המאורגנות והקבועות במזרח אירופה. צמיחת האוכלוסייה נבעה בעיקר מהגירה גדולה ממרכז אירופה, הגירה שבתוכה היו יהודים רבים. יהודים לא אשכנזים התיישבו במזרח אירופה, אך מספרם היה קטן יחסית, והשפעתם על הצביון התרבותי-חברתי של היהודים במזרח אירופה היה שולי.

בתחילת המאה ה-16 מספר היהודים במזרח אירופה נאמד בין 10,000 ל-30,000. באמצע המאה ה-18 מספר היהודים מזנק לסביבות 750,000. בתקופה זו רק שליש מיהודי מזרח אירופה התגורר באזורים שרוב אוכלוסייתם פולנית. שאר היהודים התגוררו בסביבת עמים אחרים, בעיקר בסביבה אוקראינית ורוסית-ליטאית. את הזינוק במספר היהודים ניתן להסביר בהגירה גדולה ממרכז אירופה למזרחה במאה ה-16, וכן לשיעור ילודה גבוה בקרב מהגרים אלה. גזרות ת"ח ת"ט הביאו לכך שיהודים פולנים ביקשו מפלט בגרמניה וכך התחדש היישוב היהודי בגרמניה.

באמצע המאה ה-18 שני שליש מכלל האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה התגוררו בערים או בעיירות, ושליש התגוררו בכפרים - תופעה ייחודית שכמעט ולא התקיימה במערב אירופה. מציאות זו התחזקה במשך השנים, כאשר אחוז היהודים בערים ובעיירות רק הלך וגדל, וכך התבלטה תופעת השטעטל - "העיירה היהודית", שהייתה עיירה שחלק גדול מתושביה היו יהודים, ושצביונה התרבותי היה יהודי.

המאה ה-19 והמאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאמצע המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 (עד מלחמת העולם השנייה והשואה) הקהילות האשכנזיות שגשגו, הן מבחינת הריבוי הטבעי והן מבחינה תרבותית. ריבוי האוכלוסין יצר לחץ כלכלי הולך וגובר, אשר גרם להגירת המונים ממזרח אירופה, בערך 2.5 מיליון איש. הרוב המכריע של המהגרים היגר לארצות הברית. כמה עשרות אלפים מתוכם הגיעו לישראל ובכך החלה הציונות המעשית. באותן שנים התרחשו שינויים פוליטיים ותרבותיים באירופה, שנתנו את אותותיהם גם על היהודים. תנועת ההשכלה, האמנציפציה, החילון, הקמת התנועות והרפורמציה הדתית השפיעו רבות על יהודי אשכנז. כך, למשל, שאבו יהודי אשכנז את רעיון הלאומיות מעמי אירופה, ונוסדו שתי תנועות יהודיות לאומיות חדשות: הציונות והבונד. בתקופה זו בולטותם של יהודי אשכנז באה לידי ביטוי בתרומה משמעותית לתרבות האנושית, תרומה אשר יצרה את הביטוי הגניוס היהודי.

רוב הנרצחים בשואה, שבה נרצחו כשישה מיליון יהודים, היו מיהודי אשכנז. מלבדם נספו רוב יהודי יוון ויוגוסלביה, שהיו ספרדים דוברי לדינו, ובפרט יהודי קהילת סלוניקי. כמו כן, יהודים מטריפולי נשלחו לאושוויץ במסגרת הפתרון הסופי ויהודי עיראק עברו פוגרום ("פרהוד") תחת חסות הפיכה פרו-נאצית. תחום המושב, האזור במזרח אירופה שבו ישבו מרבית היהודים האשכנזים, נכבש כבר בראשית מלחמת העולם השנייה, והשלטון הנאצי בו היה ממושך ביותר. רוב הקהילות האשכנזיות שהיו באזור הושמדו. לעומת זאת, בצפון אפריקה לא הצליחו הכוחות הנאציים להתבסס, ונהדפו בידי בעלות הברית. לפיכך, רוב היהודים הספרדים שישבו באזור שוחררו ממחנות הריכוז בטרם החלה ההשמדה. באיטליה, בבולגריה ובארצות נוספות שבהן ישבו קהילות יהודיות ספרדיות, היה אמנם שלטון פשיסטי בהשפעה גרמנית-נאצית, אולם שליטיהן לא ראו בקהילות היהודיות המקומיות גורם זר, ולפיכך לא הסכימו בדרך-כלל להעביר את היהודים למחנות ריכוז והשמדה. לפיכך קהילות יהודיות בארצות אלה נפגעו פחות מקהילות יהודיות אשכנזיות.

לאחר רצח העם שביצעו הנאצים בשואה, ולאחר הקמת מדינת ישראל, הידלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית באירופה. את המכה הקשה ביותר ספגה יהדות פולין (בכלל זה יהדות ליטא), שמנתה כ-3 מיליון נפש, ונכחדה כמעט לגמרי. יהדות פולין וליטא הייתה מאורגנת בארגונים, במוסדות ובמפלגות חילוניים ודתיים, חלקם נהרסו כליל, וחלקם עברו לארצות הברית ולישראל.

יהודי אשכנז נותרו בעיקר בארצות הברית, מקום ריכוזם הגדול ביותר כיום, ובמדינת ישראל, בה הם מהווים קבוצה חברתית ומכונים "אשכנזים". בעת קום המדינה היו האשכנזים רוב משמעותי ביישוב היהודי בארץ ישראל ומעמדם היה של קולטים, דבר זה סייע להם לרכוש דומיננטיות פוליטית וכלכלית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


יהדות אירופה

אוסטריהאוקראינהאוזבקיסטןאזרבייג'ןאיטליהאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנד ·הונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשבדיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזמזרח אירופה
אירופה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב כ"ץ, מסורת ומשבר, מוסד ביאליק, 1958.
  • יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, הוצאת מוסד ביאליק, 1961.
  • חיים הלל בן-ששון, יהדות אשכנז, הוצאת מטכ"ל, תשכ"ג.
  • אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית), הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"א (474 עמ').
  • ישראל יעקב יובל, חכמים בדורם : המנהיגות הרוחנית של יהודי גרמניה בשלהי ימי הביניים, ‫ירושלים : הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ט.
  • ישראל מ' תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1992.
  • אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, (קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית), הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ה (633 עמ').
  • ישראל מ' תא-שמע, הלכה, מנהג ומציאות באשכנז, 1100 - 1350, ירושלים: הוצאת מאגנס, 1996.
  • ‫ישראל יעקב יובל, שני גויים בבטנך : יהודים ונוצרים - דימויים הדדיים, תל אביב : עלמא, עם עובד, תש"ס, 2000.
  • אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים, ירושלים: תשס"א (549 עמ').
  • ישראל מ' תא-שמע, התפילה האשכנזית הקדומה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2003.
  • אשר פרישמן, האשכנזים הראשונים - תלדות היהודים באירופה הצפונית מראשית התיישבותם עד פרעות תתנ"ו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הילל בן חיים למדעי היהדות, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר פרישמן, האשכנזים הראשונים - תולדות היהודים באירופה הצפונית מראשית התיישבותם עד פרעות תתנ"ו, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הילל בן חיים למדעי היהדות, 2008, פרק שלישי: "הפריסה הגאוגרפית" (להלן: "האשכנזים הראשונים"), עמ' 112.
  2. ^ האשכנזים הראשונים, עמ' 113.
  3. ^ Elazar, Daniel J.. "Can Sephardic Judaism be Reconstructed?". Jerusalem Center for Public Affairs.
  4. ^ האשכנזים הראשונים, עמ' 112.