הצגת המקור של הדף "בעל פעור"

[[קובץ:Jordan-17A-069 (2216829645).jpg|ממוזער|257x257 פיקסלים|נוף ב[[הרי מואב]]. בין הרים אלה היו שהוקדשו לבעל פעור, כמו ראש הפעור ובית פעור.]]
'''בעל פְּעוֹר''' הוא שמו של [[בעל (אל)|בעל]] מקומי המזוהה עם עולם המוות. ב[[מקרא]] הוא מקושר לאזור [[מואב]], ובני ישראל חוטאים בעבודתם את בעל פעור לפני הכניסה לארץ ישראל ({{תנ"ך|במדבר|כג|כח|קצר=כן}}).

==גזרון==
ב[[שפות שמיות]] משמעות המילה בעל היא אדון, בעלים. במזרח הקדום בעל מתואר כאל הפריון והסערה הכנעני, ובמקומות שונים היו "בעלים מקומיים" בעלי תכונות משלהם (כמו [[בעל גד]], [[בעל חמון]], [[כתובת בעל לבנון|בעל לבנון]], [[הקיפוסים של מלקרת|בעל צור]], [[ארון אשמונעזר השני|בעל צידון]], [[אסטלת כלמו|בעל צמד]], בעל צפון,<ref>{{תנך|שמות|יד|ב|ט|קצר=כן}}, {{תנך|במדבר|לג|ז|קצר=כן}} וכן [[KAI]] 50, 69</ref> בעל חרן<ref>KAI 218, ראה [[c:File:Basalt_Stele_Bas-Relief_of_King_Bar-Rakib_and_His_Scribe,_Sam'al,_Anatolia,_c._730_BC.jpg|כאן]].</ref> ואולי גם [[בעל חצור]], [[בעל פרצים]], [[בית בעל מעון|בעל מעון]], בעל חרמון<ref>{{תנך|שופטים|ג|ג|קצר=כן}}, {{תנך|דברי הימים א|ה|כג|קצר=כן}}</ref> ובעל תמר<ref>{{תנך|שופטים|כ|לג|קצר=כן}}</ref>).

==מאפייני האל==
במיתולוגיה ה[[אוגריתית]] מופיע האל [[בעל (אל)|בעל]] הנלחם על השליטה בעולם ומפסיד אותה לאל המוות [[מות]]. מות מתואר בכתבי אוגרית כבולע אלים ואנשים: הוא מאיים על בעל שיבלעהו בנפשו (גרונו<ref>נפש היא גם גרון או צוואר, לפי הפסוקים: {{ציטוטון|אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ|{{תנך|יונה|ב|ו|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ|{{תנך|תהלים|סט|ב|קצר=כן}}}}, ונפש היא אף בטן, לפי: {{ציטוטון|כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ|{{תנך|ישעיה|כט|ח|קצר=כן}}}} כלומר כאשר הקיץ הרעב בטנו הייתה ריקה, כי הוא אכל רק בחלום, {{ציטוטון|לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב|{{תנך|משלי|ו|ל|קצר=כן}}}}, בתקבולת {{ציטוטון|שָׁחָה לֶעָפָר '''נַפְשֵׁנוּ''' / דָּבְקָה לָאָרֶץ '''בִּטְנֵנוּ'''|{{תנך|תהלים|מד|כו|קצר=כן}}}}, ואף ב{{תלמוד בבלי|תענית|כו|א}}: {{ציטוטון|'''נפש''' שבעה ו'''כרס''' מלאה}}.</ref>) כשיובס,<ref>לוח KTU 1.4 VII שו' 47-48</ref> ולאחר תבוסתו מתואר בעל כשהוא יורד אל פיו של מות לשאול ("בפה ירד"<ref>לוח KTU 1.5 II שו' 4.</ref>). תיאורי הנפש והגרון הפעורים של המות מתאימים למתואר בתנ"ך: {{ציטוטון|לָכֵן, הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ, לִבְלִי-חֹק|{{תנך|ישעיה|ה|יד|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע|{{תנך|חבקוק|ב|ה|קצר=כן}}}}. בעל פעור הוא, ככל הנראה, אלוה בעל מקומי המקביל לאל מות, שפיו פעור לבלוע את המתים.

ברשימת המנחות בעל מופיע כאחד מן האלים הנמצאים בעולם התחתון המזוהה עם עולם המוות ואמור לקבל את מנחות האדם דרך חור הפעור בקרקע.{{דרוש מקור}}

ב{{תנך|תהלים|קו|כח}} מוזכרת עבודת בעל פעור ככרוכה באכילת [[זבח]] המת, דבר המתקשר להיותו אל המוות.

=== בפרשנות המונותאיסטית ===
על פי [[רש"י]] שמו של האל ניתן לו "על שם שפוערין לפניו [[פי הטבעת]] ומוציאין [[רעי]], וזו היא עבודתו", כלומר עבודת בעל פעור היא לעשות עליו את צורכי האדם. כמו כן מובא ב{{משנה|סנהדרין|ז|ו}} "הפוער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו" וב{{תלמוד בבלי|סנהדרין|סד|א}} מסופר: "מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת, כיוון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא, לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא, אמרה לו ולא יהודי אתה, אמר לה ומאי אכפת ליך, נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו כומרין מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך". ניכר מקילוס הכמרים כי עבודה זו נחשבה ביותר אצל פעור.
מסורות יהודיות מאוחרות השוו בין אכילת הזבח ל[[בעל (אל)|בעל]] לבין הטקס הפולחני הקדום הידוע בשם "[[מרזח (טקס)|מרזח]]" (כך ב[[ספרי]] על {{תנ"ך|במדבר|כה|ב|קצר=כן}}). ב[[נביאים|ספרי הנביאים]] מרזח מאוזכר כמקום התכנסות בעת אבלות, ובעת מאורעות חגיגיים ונהנתניים.<ref>{{ציטוטון|כִּי-כֹה אָמַר יהוה, אַל-תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל-תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל-תָּנֹד לָהֶם|{{תנ"ך|ירמיהו|טז|ה|קצר=כן}}}}, {{ציטוטון|הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ; וְלֹא נֶחְלוּ, עַל-שֵׁבֶר יוֹסֵף. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ, בְּרֹאשׁ גֹּלִים; וְסָר, מִרְזַח סְרוּחִים|{{תנ"ך|עמוס|ו|ז|קצר=כן}}}}.</ref>

==בעל פעור במקרא==
{{הפניה לערך מורחב|חטא בעל פעור}}
במקרא, בעל פעור מופיע בהקשר של מואב. הופעתו הראשונה היא ב{{תנך|במדבר|כג|כח}}, כאשר לאחר שבלעם ברך את ישראל פעמיים, בלק לוקח אותו ל'ראש הפעור' (כנראה הר מקודש לבעל פעור): {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: "לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר, אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם". וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.}}.

ב{{תנך|במדבר|כה}}, בעל פעור מופיע שוב: בני ישראל מתפתים לבנות מואב, והן קוראות להם להשתתף בפולחן אלוהיהן. בשל ה"היצמדות" לבעל פעור (זה הפועל המקראי לעבודת פעור<ref>"וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יהוה בְּיִשְׂרָאֵל" ({{תנך|במדבר|כה|ג|קצר=כן}}){{ש}}"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" ({{תנך|במדבר|כה|ה|קצר=כן}}){{ש}}"וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים" ({{תנ"ך|תהילים|קו|כח|קצר=כן}}).</ref>), [[יהוה|האל]] כועס על ישראל, וחמתו שוככת לאחר שפנחס דוקר את כזבי בת צור ואת זמרי בן סלוא ראש שבט שמעון. החטא מוזכר עוד פעמים רבות במקרא.<ref>{{תנך|במדבר|לא|טז}}, {{תנך|דברים|ד|ג}}, {{תנך|יהושע|כב|יז}} ו{{תנך|תהלים|קו|כח}}, ואולי אף {{תנך|הושע|ט|י}}</ref>

בית פעור מוזכר כמקום מול הגיא בו נואם משה את [[ספר דברים]],<ref>{{תנך|דברים|ג|כט}}</ref> ובסופו הוא גם נקבר בו.<ref>{{תנך|דברים|לד|ו}}</ref> בית פעור מוזכר גם ב[[נחלת שבט ראובן|גבול שבט ראובן]].<ref>{{תנך|יהושע|יג|כ}}</ref>

==בנצרות==
[[קובץ:Belphegor.jpg|201x201px|ממוזער|שמאל|איור מדומיין של בעל פעור, ממדריך [[דמונולוגיה]] נוצרי מ-1818.]]בדומה [[פגניות|לאלילים]] רבים המוזכרים בתנ"ך, גם בעל פעור הפך במסורת ה[[נצרות|נוצרית]] לאחר מ[[שד (מיתולוגיה)|שדי]] השאול וקיבל את השם "בלפגור" (Belphegor).

תאולוגים נוצריים זיהו את בעל פעור עם חטא ה[[עצלנות|עצלות]], שהוא אחד מ[[שבעת החטאים]] החמורים ביותר בנצרות, וב[[דמונולוגיה]] הנוצרית הוא מתואר כשד האחראי על פיתוי בני האדם לחטוא באותו חטא קטלני.<ref>{{צ-ספר|שם=Merriam-Webster's encyclopedia of world religions ; Wendy Doniger, consulting editor|קישור=http://archive.org/details/isbn_9780877790440|מו"ל=Springfield, Mass. : Merriam-Webster|שנת הוצאה=1999|ISBN=978-0-87779-044-0|מחבר=Wendy Doniger, Inc Merriam-Webster|עמ=287}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=Rosemary Guiley|שם=Encyclopedia of Demons and Demonology|מו"ל=Facts on File|שנת הוצאה=2009|עמ=28-29}}</ref>

בהשפעת המסורת הנוצרית, הופיע בעל פעור גם ביצירתו של [[ג'ון מילטון]] "[[גן העדן האבוד]]", ובמדריכי דמונולוגיה שונים שיצאו לאור במהלך המאות הבאות.

על פי מדריך הדמונולוגיה ''Dictionnaire Infernal'' מאת המיסטיקן הצרפתי ז'אק קולן דה פלנסי שיצא לאור ב-1818, בעל פעור מתואר כיצור מכוער בעל קרניים היושב על [[אסלה]], והוא ה[[שגריר]] שנשלח מטעם ה[[גיהנום]] אל [[צרפת]].

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{אלים כנענים}}

[[קטגוריה:אלים כנעניים]]
[[קטגוריה:אלים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:מואב]]
[[קטגוריה:סיפורי ספר במדבר]]
[[קטגוריה:פרשת בלק]]
[[קטגוריה:שדים בנצרות]]