ג'ינו מרצ'טי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ינו מרצ'טי
Gino Marchetti
קלף של ג'ינו מרצ'טי, 1952
קלף של ג'ינו מרצ'טי, 1952
לידה 2 בינואר 1926
Smithers, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באפריל 2019 (בגיל 93)
Paoli, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאי
עמדה קיצוני הגנתי
גובה 1.93 מטר
משקל 111 קילוגרם
מספר 89, 75
מכללה אוניברסיטת סן פרנסיסקו
דראפט דראפט ה-NFL‏ 1952, סבב 2, מספר 14
היכל התהילה 1972 (פוטבול מקצועני)
קבוצות כשחקן
1952
1953 - 1964, 1966
דאלאס טקסנס
בולטימור קולטס
הישגים כשחקן
  • 2 זכיות באליפות הליגה (1958, 1959)
  • בחירה לפרו בול – 11 פעמים (1954–1964)
  • בחירה לאול-פרו - 9 פעמים (1956–1964)
  • בחירה לנבחרת העשור של שנות החמישים ב-NFL
  • בחירה לקבוצת השנה ה-50 של ה-NFL
  • בחירה לקבוצת השנה ה-75 של ה-NFL
  • בחירה לקבוצת השנה ה-100 של ה-NFL
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ינו ג'ון מרצ'טי (Gino John Marchetti‏; 2 בינואר 192629 באפריל 2019) היה שחקן פוטבול אמריקאי. מרצ'טי שיחק בתפקיד הקיצוני ההגנתי (Defensive End) בקבוצות דאלאס טקסנס ובולטימור קולטס לאורך 14 שנות קריירה מקצוענית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרצ'טי בינואר 1926 בסמית'רס, וירג'יניה המערבית לזוג מהגרים איטלקים. עם סיום לימודיו בתיכון, הוא התגייס לצבא ארצות הברית ולחם כקלע בקרב על הבליטה. לאחר שחרורו, הצטרף מרצ'טי לתוכנית הפוטבול של אוניברסיטת סן פרנסיסקו וב-1951 היה חלק מהקבוצה שסיימה את העונה ללא אף הפסד.

ב-1952 הוא החל את הקריירה המקצוענית שלו, לאחר שנבחר במקום ה-14 בדראפט על ידי ניו יורק יאנקס (שהפכה באותה עונה לדאלאס טקסנס). עונה לאחר מכן, התפרקה הקבוצה ומרצ'טי עבר לבולטימור קולטס, בה שיחק במשך 13 עונות. עם הגעתו לבולטימור הוא שובץ בעמדת התאקל ההתקפי, אך בהמשך חזר לעמדתו הטבעית כקיצוני הגנתי, ובה גם שיחק בפרו בול הראשון שאליו נבחר ב-1955.

בגמר אליפות ה-NFL ב-1958, במשחק שידוע כ"המשחק הגדול ביותר ששוחק אי פעם"[1], שיחק מרצ'טי תפקיד משמעותי, כשמנע מהתקפת ניו יורק ג'איינטס להשיג דאון ראשון מיארד אחד. באותו מהלך הוא שבר את הקרסול, אך כקפטן הקבוצה התעקש לראות את המשך המשחק ולא להתפנות לטיפול רפואי. בסיום המשחק ניצחה בולטימור 17-23 וזכתה באליפות ראשונה בתולדותיה. הפציעה אילצה את מרצ'טי להחמיץ את הפרו בול של אותה שנה, וקטעה לו רצף של תשע הופעות רצופות במשחק.

שנה לאחר מכן, שיחזרו מרצ'טי ובולטימור את הישגם מהשנה הקודמת וזכו פעם נוספת באליפות ה-NFL. ב-1960, בפעם היחידה בקריירה שלו, הוביל מרצ'טי את הליגה בהפלות קוורטרבק עם 11 במספר. ב-1964, כשהוא בן 37, פרש מרצ'טי ממשחק פעיל, אבל חזר לעונה נוספת ב-1966 ובסיומה פרש סופית.

מרצ'טי נחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בתולדות ה-NFL[2], וב-1972 הוצג כחבר בהיכל התהילה של הפוטבול המקצועני. ב-1969 הוא נבחר לקבוצת השנה ה-50 של ה-NFL, ב-1994 לקבוצת השנה ה-75 וב-2019 לקבוצת השנה ה-100. מרצ'טי הוא אחד משישה שחקנים בלבד שנכללו בכל שלוש קבוצות השנה של הליגה.

מרצ'טי נפטר מסיבוכים של דלקת ריאות בבית חולים בפנסילבניה ב-29 באפריל 2019. נכדו, קית' קרטר, שיחק כטייט אנד ב-UCLA וזכה עם סיאטל סיהוקס בסופרבול XLVIII כמאמן קו התקפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רחביה ברמן‏, הסופרבולים הגדולים מכולם, באתר וואלה!‏, 26 בינואר 2004
  2. ^ The Top-20 Defensive Players in NFL History, The Grueling Truth