גמביה הבריטית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה |
אנגלית  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת המושבה | ||
| תאריך | 1816 | ||
| פירוק | עצמאות | ||
| תאריך | 1965 | ||
| ישות יורשת |
 גמביה (1965–1970) | ||
  | |||
.svg)
.svg)
מושבת גמביה והפרוטקטורט הייתה הממשל הקולוניאלי הבריטי של גמביה בין השנים 1821–1965, חלק מהאימפריה הבריטית בעידן האימפריאליזם החדש. המושבה הייתה באזור סביב באת'רסט (כיום בנג'ול), והפרוטקטורט היה השטח הפנימי שנמצא סביב נהר גמביה, שהוכרז בשנת 1894.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יסוד המושבה היה פורט ג'יימס ובאת'רסט, שם הוקמה נוכחות בריטית ב-1815 וב-1816, בהתאמה. במשך תקופות שונות בקיומה היא הייתה כפופה למושבת סיירה לאון, אולם בשנת 1888 היא הפכה למושבה בפני עצמה עם מושל שמונה לצמיתות.
גבולות השטח היוו סוגיה של מחלוקת בין הרשויות הבריטיות והצרפתיות בשל הקרבה לסנגל הצרפתית. [1] בנוסף, פעמים רבות ניסתה ממשלת בריטניה להחליף אותה עם צרפת בשטחים אחרים, כגון על נהר ניז'ר העליון. [2]
צרפת ובריטניה הסכימו בשנת 1889 באופן עקרוני לקבוע את הגבול בשישה קילומטרים צפונית ודרומית לנהר ומזרחה לירבוטנדה, הנקודה הרחוקה ביותר לניווט בנהר גמביה. היה צריך לשלוח לאחר מכן משלחת ועדת גבולות משותפת אנגלו-צרפתית למיפוי הגבול בפועל. עם זאת, עם הגעתה למקום בשנת 1891, נתקלה ועדת הגבול בהתנגדות של מנהיגים מקומיים שאת שטחיהם הם באו לחלק. ועדת הגבולות בכל זאת יכלה להסתמך על הכוח הימי הבריטי; ספינות בריטיות הפגיזו את העיירה קנסלה כדי לאלץ את הגמבים לסגת.[3]
בשנת 1965 הפכה גמביה למדינה עצמאית במסגרת חבר העמים, [4] עם דודה ג'ווארה כראש ממשלה.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת גמביה, כמו מדינות אפריקאיות אחרות באותה תקופה, הייתה מכוונת מאוד לחקלאות. ההסתמכות על אגוז האדמה נעשתה כל כך חזקה שהיא היוותה כמעט את כל היצוא והפכה את הכלכלה לפגיעה. אגוזי אדמה היו המצרך היחיד שחייבו מכסי יצוא; [5] מכסי יצוא אלה הביאו להברחה בלתי חוקית של המוצר לסנגל הצרפתית.
נעשו ניסיונות להגדיל את ייצור הסחורות האחרות לייצוא: תוכנית העופות הגמביאנית שתכננה החברה לפיתוח המושבות כוונה לייצר עשרים מיליון ביצים ומיליון קילו עופות שחוטים בשנה. התנאים בגמביה התגלו כבלתי טובים וטיפוס הבטן חיסל הרבה ממלאי העוף, והביא ביקורת על התאגיד. [6]
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהר גמביה היה המסלול העיקרי של ניווט ותחבורה היבשתית, עם נמל בבאת'רסט. רשת הדרכים התרכזה בעיקר סביב באת'רסט, כאשר השטחים הנותרים קשורים בעיקר בדרכי עפר.
שדה התעופה היחיד היה ביונדום, שנבנה במלחמת העולם השנייה. [7] לאחר המלחמה הוא שימש לטיסות נוסעים. הן בריטיש דרום אמריקה איירווייז והן תאגיד התעופה הבריטית מעבר לים סיפקו שירותים, והראשון העביר את שירותיו לדקר, שהיה בעל מסלול בטון (בניגוד לחיפוי פלדה מנוקב). [8] שדה התעופה נבנה מחדש בשנת 1963 והבניין נמצא בשימוש עד היום.
עצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עצמאות נעשו מאמצים ליצור ממשל עצמי פנימי. החוקה מ-1960 יצרה בית נבחרים שנבחר בחלקו, עם 19 חברים נבחרים ו-8 שנבחרו על ידי ראשי השבטים. חוקה זו הוכיחה כי היא לקויה בבחירות 1960 כאשר שתי המפלגות הגדולות קיבלו 8 מושבים כל אחת. בתמיכתם של ראשי השבטחם שלא נבחרו מונה פיירה סאר נג'י מהמפלגה המאוחדת לשר הראשי. דודה ג'ווארה מהמפלגה הפרוגרסיבית העממית התפטר מתפקיד שר החינוך, מה שגרם לוועידה חוקתית שערך שר החוץ למושבות. [9]
הוועידה החוקתית סללה את הדרך לחוקה חדשה שהעניקה מידה רבה יותר של שלטון עצמי ובית נבחרים עם יותר נבחרים. הבחירות נערכו בשנת 1962, כאשר המפלגה הפרוגרסיבית של ג'ווארה הבטיחה את רוב המושבים הנבחרים. על פי ההסדרים החוקתיים החדשים, מונה ג'ווארה לראש הממשלה: תפקיד אותו מילא עד לביטולו בשנת 1970.
בעקבות הסכמים בין ממשלות בריטניה וגמביה ביולי 1964, גמביה הפכה עצמאית ב-18 בפברואר 1965.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Hansard HC Deb 18 August 1887, vol 319, cols 944–955".
- ^ Thomas Pakenham (1991), The Scramble for Africa. London: Abacus. p. 675
- ^ Atlas Obscura
- ^ The Gambia Independence Act 1964, c. 93
- ^ "Hansard HC Deb 25 March 1959, vol 602, cols 1405–1458".
- ^ "Hansard HC Deb 13 March 1951, vol 485, cols 1317–1375".
- ^ "Yundum". Britannica Online encyclopedia. נבדק ב-10 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hansard HC Deb 29 January 1947, vol 432, cols 202".
- ^ "History of the Independence Movement". Gambia Information Site. 10 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה)