האסון בהר האוורסט (1996)
 | |
| הפסגה הצפונית של הר האוורסט | |
| סוג | סופת שלגים |
|---|---|
| תאריך התרחשות | 10–11 במאי 1996 |
| משך האסון | 2 ימים |
| הרוגים | 8 |
| נעדרים |
4  |
| קואורדינטות | 27°59′17″N 86°55′30″E / 27.988055555556°N 86.925°E |
 | |
  | |
האסון בהר האוורסט התרחש בין 10 ל-11 במאי 1996, כששמונה מטפסים נקלעו לסופת שלגים חמורה בירידתם מפסגת הר האוורסט ונהרגו. היה זה האסון החמור ביותר על ההר עד מפולת השלגים באוורסט 2014, שגבתה 16 חיי אדם, ומפולת השלגים בעקבות רעידת האדמה בנפאל בשנת 2015 שגבתה 18 חיי אדם.
בין ההרוגים היו שלושה חברי משלחת טיפוס הודית של משמר הגבול ההודי-טיבטי, שטיפסו לפסגה מהצלע הצפונית של ההר [1][2]. חמשת ההרוגים האחרים היו מטפסים ומדריכים משתי משלחות טיפוס מסחריות שהעפילו לפסגה מהצלע הדרומית. סיפורם של חברי המשלחות המסחריות זכה לחשיפה רבה ועורר דיון בשאלת מסחור הטיפוס לאוורסט, והשפעת שיקולים מסחריים על שיקול הדעת של מדריכי המשלחות המסחריות.
המשלחת ההודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ששת חברי צוות הפסגה של המשלחת ההודית יצאו לעבר הפסגה ממחנה מספר 3, הנמצא בגובה 8300 מטר, בשעה מאוחרת יחסית, ב-5:45 בבוקר שעון נפאל. הצוות היה המשלחת הראשונה שיצאה לפסגה במסלול הצלע הצפונית באותה עונה. כאשר הגיעו למדרגה הראשונה הבינו שהחבלים הקבועים מהעונה הקודמת אינם במצב טוב. היה עליהם להתקין חבלים חדשים בעצמם. כוון שלא היו להם די חבלים אחד מחברי הצוות חזר למחנה להביא חבלים נוספים, הדבר גרם לעיכוב נוסף. שלושה מחברי הצוות שהחלו לסבול מכוויות קור ויתרו על ההעפלה לפסגה וחזרו למחנה. בסופו של דבר דיווחו שלושת חברי הצוות על כך שהגיעו לפסגה רק בשעה 16:15 אחר הצהרים. שעה שספק אם תאפשר להם לחזור בבטחה למחנה לפני רדת החשכה. בשעה שהגיעו לפסגה תנאי מזג האוויר התדרדרו והחלה סופת שלגים קשה. לאחר רדת החשכה עוד נראו שני מטפסים עם פנסי ראש יורדים מההר, אבל שלושת חברי הצוות לא הגיעו למחנה. חברי המשלחת ההודית טענו שעל פי הדיווחים במכשירי הקשר של מטפסים יפנים שיצאו למחרת לפסגה, הם פגשו לפחות את אחד המטפסים כשהוא עדיין בחיים אך לא פעלו די כדי לסייע לו ולהציל את חייו[3]. הטענה הוכחשה על ידי המשלחת היפנית[4].
חברי המשלחות המסחריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברי המשלחות המסחריות טיפסו מהצלע הדרומית מהצד הנפאלי של ההר. ב-10 במאי הם יצאו בחצות הלילה ממחנה 4 שנמצא בבסיס ה"עוקף הדרומי"[5] לעבר הפסגה. באותו יום יצאו לעבר הפסגה 3 משלחות. שתי המשלחות המסחריות ומשלחת של מטפסים מטייוון, סה"כ 33 מטפסים. כאשר הגיעו המטפסים ל"מרפסת" הם גילו שלא הותקנו שם חבלים על ידי השרפה כפי שציפו. לכן חברי כל המשלחות נאלצו להמתין עד שיותקנו החבלים. הם התעכבו פעם נוספת לצורך התקנת חבלים כאשר הגיעו ל"רכס הפסגה"[6]. בגלל כמות המטפסים הגדולה נוצר "פקק תנועה" בטיפוס "מדרגת הילרי"[7] כך שחלק מהמטפסים היו רחוקים מהפסגה למרות שחלפה שעת הגג שנקבעה לחזרה. למרות זאת, ראשי המשלחות עם מטפסים נוספים המשיכו בדרכם לפסגה ולא שבו על עקבותיהם. ראשי המשלחות ושני מטפסים נוספים הגיעו לפסגה סמוך לשעה 16:00 שעון נפאל, כך שלא נותר להם די זמן לחזור בבטחה לפני רדת החשכה. כאמור בשעה זו תנאי מזג האוויר החלו להתדרדר. בירידתם מהפסגה, כאשר נעו על "רכס הפסגה" לעבר הפסגה הדרומית החלה סופת שלגים עזה. הם מצאו את מותם באזור הפסגה הדרומית.
בשנת 2015 יצא לאקרנים סרט הדרמה אוורסט המגולל את סיפורם של חברי שתי המשלחות המסחריות במהלך הסופה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Into Thin Air: A Personal Account of the Mt. Everest Disaster - Jon Krakauer, Penguin Random House
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הצלע הצפונית היא בצד הטיבטי של האוורסט
- ^ P. M. DAS, THE INDIAN ASCENT OF QOMOLUNGMA BY THE NORTH RIDGE, The Himalayan Journal Vol.53
- ^ JOHN-THOR DAHLBURG AND DHRUBA ADHIKARY, Climbing Veterans Call Everest Deaths Inevitable, Los Angeles time, 15 במאי 1996
- ^ Saso, Hiroo (בינואר 2002). "Misunderstandings Beyond the North Ridge". International Mountaineering and Climbing Federation. אורכב מ-המקור ב-24 בפברואר 2005. נבדק ב-19 באוגוסט 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ העוקף הדרומי משתרע בן פסגת "להוטסה" (8,516 מטר) לפסגה הדרומית של האוורסט.
- ^ "רכס הפסגה" הוא קו הרכס בין הפסגה הדרומית לפסגת האוורסט (הפסגה הצפונית)
- ^ מדרגת הילרי היא מדרגת סלע בגובה 12 מטר "ברכס הפסגה" . ברעידת האדמה בנפאל שהתרחשה ב-2015 "מדרגת הילרי" התמוטטה.