המחתרת האנטי פשיסטית בגטו קובנה
| מקום פעילות | קובנה, ליטא |
|---|---|
| מייסדים |
דימה גלפרין פסח גורדון-שטיין מרים לאן משה שרמן |
| יושב ראש | חיים ילין |
  | |
הארגון האנטי-פשיסטי הלוחם (הנקרא גם אק״א, בגלל שמו ביידיש: אנטיפאשיסטשע קאמף-ארגאניזאציע) הוקם בגטו קובנה ב-31 בדצמבר 1941 על מנת ליצור התנגדות יהודית להנהגה הנאצית בגטו קובנה.[1]
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 באוגוסט 1941 הוקם גטו קובנה. התנאים בגטו היו קשים, והשמדת היהודים הייתה שיטתית. תוך חמישה חודשים בלבד נרצחו 10,000 מתוך 30,000 היהודים בגטו. עקב המצב הקשה, קמו בגטו ארגונים מחתרתיים קטנים ורבים, שעיקר תעסוקתם הייתה הברחת מזון לגטו. בסוף שנת 1941, חברו כל הארגונים היהודים המחתרתיים בגטו קובנה לארגון מחתרתי אחד בהנהגתו של הסופר היהודי חיים ילין. לארגון היו מספר מטרות: הברחת נשק ואספקות שונות לגטו, פעולות כנגד חיילים ושוטרים נאצים ובעיקר ניסיונות חבירה לפרטיזנים מחוץ לגטו.[2]
פעילות הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנותיו הראשונות של הארגון, בין 1941-1943, פעילותו העיקרית הייתה הברחת מזון ליהודים בגטו, והברחת נשק שישמש את הארגון בפעולותיו המשמעותיות יותר בהמשך. בתחילת 1943, לאחר מאמצים רבים ליצירת קשרים, התחבר "הארגון האנטי-פשיסטי" למחתרת הליטאית, הוחלט על שיתוף פעולה הדוק ונעשו שני ניסיונות חבירה לפרטיזנים ביערות באזור קובנה.[1][3]
מבצע אוגוסטובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיון החבירה הראשון לפרטיזנים היה מבצע "אוגוסטובה" שהתחיל באוקטובר 1943. מבצע זה היה ניסיון נועז אך כושל להקמת בסיס פרטיזנים חדש ביער אוגוסטובה, הנמצא כ-150 ק"מ דרום מערבית לעיר קובנה (בגבול פרוסיה-פולין). קבוצת חלוץ אשר מנתה כ-20 איש יצאה בדרכה ליערות, אולם בעקבות קשיים אשר נתקלה בהם בדרך, החליטו לשוב אל העיר. עד סוף אוקטובר הוקמו מספר קבוצות נוספות שמטרתן להגיע אל היער, אך כולן, למעט אחת, נכשלו במשימה. שניים מחברי אותה קבוצה הצליחו להגיע ליער, אך נוכחו לדעת כי הוא כלל לא מתאים להקמת בסיס פרטיזנים, ושבו לגטו. הערכות אומרות שכ-100 איש לקחו חלק במבצע כושל זה.[1][3]
יערות רודינקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות כישלונו של מבצע "אוגוסטובה", בגטו קובנה החלו במבצע חשאי בהובלת קבוצה קטנה שהייתה מבצעת מארבים ומפתיעה את החיילים הנאצים מבלי לתת להם זמן תגובה משמעותי. מטרת המבצע הייתה הכשרת לוחמים והבאתם ליערות רודינקי, בהם פעלו הפרטיזנים. כדי לאפשר את המבצע, בגטו נערכו מגביות לגיוס כסף, נרכש נשק שהוברח לתוכו, בתי המלאכה בו ייצרו מדים וחגורים, והלוחמים המיועדים עברו אימונים בנשק. בנוסף, נמצאו כלי רכב והוכנו סיפורי כיסוי עם תעודות מזויפות להברחת צעירים ליערות הפרטיזנים בגלוי, מתחת לאפם של הגרמנים. עד אמצע שנת 1944, שבע קבוצות לוחמים יצאו מן הגטו וחברו לשורות הפרטיזנים ביערות למשימות ההתנגדות השונות.[1][3]
סופו של הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 באפריל 1944 נלכד חיים ילין, מנהיג הארגון, בידי סוכני הגסטפו בזמן שחיפש מחוץ לגטו דרך להעביר קבוצה נוספת של לוחמים ליערות. הוא נחקר ועונה במשך מספר שבועות עד שמת בשבי בנסיבות לא ידועות. לאחר מותו הארגון התפרק והחברים בו חברו חלקם לקבוצות שונות של פרטיזנים, וחלקם חזרו לגטו ונרצחו בצעדות המוות.[2]