הצגת המקור של הדף "הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה"

[[קובץ:GolanBordersHE.svg|שמאל|ממוזער|250px|שינויי הגבול ברמת הגולן מסומנים בקו סגול ובשטחים בצבע תכלת]]
'''הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה''' (ב[[ערבית]]: '''اتفاقية فك الاشتباك''', ב[[אנגלית]]: '''The Agreement on Disengagement''') הוא הסכם שנחתם בין [[ישראל]] ל[[סוריה]] ב-[[31 במאי]] [[1974]], וסיים את [[מלחמת יום הכיפורים]] ואת תקופת ה[[מלחמת התשה|התשה]] שלאחריה בחזית הסורית. הסכם זה הוא ההסכם הטריטוריאלי האחרון שנחתם עם סוריה, ולכן הוא מגדיר את [[גבול ישראל–סוריה|גבול ישראל-סוריה]] הנוכחי ואת ההסדרים הצבאיים הנלווים.

==רקע להסכם== 
[[קובץ:Qunaitra.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קוניטרה והר אביטל]]
כשנכנסה [[הפסקת אש|הפסקת האש]] לתוקף, בתום [[מלחמת יום הכיפורים]], החזיקה ישראל בכל שטח [[רמת הגולן]] הישראלית שלפני המלחמה ואת המובלעת בשטח סוריה שנכבשה במלחמה. המובלעת הייתה מול צפון הגולן, רוחבה היה כעשרים קילומטרים, ושטחה כ-400 קמ"ר. היא כללה כפרים סורים רבים, תילי געש וגם את שיא [[החרמון]]. חוד המובלעת היה במרחק של כארבעים קילומטרים מ[[דמשק]].

למרות כניסת הפסקת האש לתוקף נמשכו תקריות האש, שהחריפו עד למצב של מלחמת התשה בין הצדדים. ההתשה נמשכה לכל אורך תקופת המשא ומתן בין המדינות, וגברה בכל פעם שהשיחות נקלעו למשבר.

המשא ומתן להסדר נפתח בעקבות [[החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם]], אולם כבר בתחילתו נחשפו פערים לגבי פרוצדורות הדיונים, שמנעו את המשך השיחות. לאחר שנחתם [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים]] בינואר 1974 גברה ההתשה בחזית הגולן.

כתנאי לפתיחת המשא ומתן דרשה ישראל לקבל את רשימת ה[[שבויי צה"ל|שבויים]] הישראלים בסוריה, וביקשה שיורשו לקבל ביקורים של [[הצלב האדום]]. סוריה סירבה לדרישות אלה ודרשה תמורה טריטוריאלית בעבורם. נושא השבויים והנעדרים שימש כאמצעי הלחץ העיקרי של הסורים על ישראל. בהיעדר רשימת השבויים לא ידעו מי מהחיילים הנעדרים שבוי ומי נפל בקרבות.

שר החוץ האמריקאי, [[הנרי קיסינג'ר]], יצא ל[[מסע דילוגים]] בין [[ירושלים]] ו[[דמשק]] בפברואר 1974 (קיסינג'ר העיד בספריו כי החליט לתווך בעקבות לחצים שהפעילו נשיא [[מצרים]] [[סאדאת]] ושליט [[סעודיה]], שרצו לסיים סופית את מלחמת יום הכיפורים ואת [[משבר הנפט]]). ב-[[27 בפברואר]] שב קיסינג'ר מדמשק עם רשימת השבויים (בעקבות הבטחה שנמסרה לסורים שהעיר [[קוניטרה]] תימסר לידיהם), ואז החל רשמית המשא ומתן בשיטת הדילוגים.

במקביל לפתיחת המשא ומתן גברה מאוד ה[[מלחמת התשה|התשה]] ובחודשים מרץ-מאי אירעו למעלה מאלף תקריות ובכללן הפגזות כבדות על יישובי הגולן, הפגזות בלתי פוסקות על כוחות צה"ל במובלעת וקרבות של ממש על השליטה בחרמון. לכל אורך התקופה היה חשש שהקרבות יהפכו למלחמה בהיקף מלא, ולכן עוכב שחרורן של יחידות [[כוחות מילואים|מילואים]] שהיו מגויסות חודשים רבים (דבר ששימש כאמצעי לחץ סורי נוסף). הסורים דרשו לקבל הישג טריטוריאלי (בדומה למצרים), אך ישראל לא יכלה להסכים לנסיגות גדולות בגולן כמו ב[[סיני]].

בסופו של דבר ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה, ומשטחים בהיקף של כ-25 קמ"ר בצדו הישראלי של "[[הקו הסגול]]" (קו הפסקת האש של 1967). בתמורה, הוקם אזור חיץ בהיקף של כ-235 קמ"ר בניהול אונדו"ף בצידו הסורי של הקו. לפי עדויות של המשתתפים במשא ומתן, התנהל מיקוח על הפרטים הקטנים ביותר עד שנחתם ההסכם ב[[ז'נבה]] ב-31 במאי 1974 (למעלה משבעה חודשים לאחר הפסקת האש). המשא ומתן לווה באי הבנות רבות שגרמו למשברים ובעקיפין לתקריות אש, למשל כשישראל הסכימה להעביר את קוניטרה לשליטה סורית, פירשו הסורים את קוניטרה ככל אזור פתחת קוניטרה, כולל הרי [[הר אביטל|אביטל]] ו[[הר בנטל|בנטל]] הסמוכים, בעוד שישראל התכוונה רק לשטח העיר. כן לווה המשא ומתן בהפעלת לחץ אמריקאי על ישראל.

==פרטי ההסכם==
[[קובץ:IsraelCVFRchart-BorderNorth copy.jpg|ממוזער|מתאר הגבולות בין ישראל וסוריה. קו קדמי ישראלי של קווי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית כחולה. קו קדמי סורי של קווי הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה 1974 – מצוין בכוכבית אדומה.]]
בהסכם נקבע ששתי המדינות תשמורנה על הפסקת האש, וישיבו מיידית את שבויי המלחמה. בחלק הטריטוריאלי נקבע שישראל תיסוג מכל שטחי המובלעת ושיא החרמון שנכבשו במלחמה, וכן משטח של כ-25 קמ"ר הכוללים את סביבות העיר קוניטרה ועוד שטחים קטנים שנכבשו ב[[מלחמת ששת הימים]]. נקבעו שני קווי הפרדה, ישראלי (סומן בצבע כחול) וסורי (סומן בצבע אדום) וביניהם אזור חיץ. אזור החיץ נקבע רובו בצד הסורי.

קו ההפרדה הישראלי חופף ברוב אורכו לקו הישראלי הקודם, למעט אזור העיר קוניטרה, אזור צומת רפיד ומספר מוצבים בדרום הגולן שהועברו לאזור החיץ. קו ההפרדה הסורי ממוקם ממזרח לקו הישראלי במרחק שנע בין עשרות מטרים באזור קניון [[נחל רוקד]] בדרום הגולן ועד לכשישה קילומטרים בצפון הגולן ועשרה קילומטרים בחרמון.

אזור החיץ הוגדר כשטח [[אזור מפורז|מפורז]] הנתון לפיקוח צבאי של כוח [[אונדו"ף]] ולמנהל אזרחי סורי. משני צידי אזור ההפרדה נקבעו שתי רצועות דילול כוחות צבאיים, כל אחת ברוחב של כעשרה קילומטרים. ברצועה הראשונה הותר לכל צד להחזיק כ-75 [[טנק]]ים, ו-6000 חיילים. ברצועה השנייה הותר להחזיק 450 טנקים. כמו כן נקבע שאסור להחזיק [[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]] במרחק של עד 25 קילומטרים מקווי ההפרדה.

ההסכם קבע כי אזרחים סוריים שנאלצו לעזוב את בתיהם באזור החיץ יוכלו לשוב אליהם. הסורים התחייבו ליישב מחדש את קוניטרה, וכן התחייבו שלא יאפשרו פעילות [[טרור]] או חדירות מחבלים בגזרת הגולן. שתי התחייבויות אלו ניתנו בעל פה כהתחייבות ל[[ארצות הברית|אמריקאים]].

כוח אונדו"ף (UNDOF) הוא כוח של [[האו"ם]] שהוקם בעקבות ההסכם. הכוח מונה 1,043 חיילים ומפקח על ביצוע ההסכם. כוח זה אחראי צבאית על אזור החיץ וגם מפקח על רצועות הדילול. מנדט הכוח מחודש מדי שישה חודשים.

==ביצוע ההסכם==

ב-6 ביוני 1974 ביצעו ישראל וסוריה את חילופי השבויים,{{הערה|{{מעריב|יעקב ארז (עיתונאי)|צפייה בלוד לשבויים מסוריה|19740606|1}}}} ובמסגרתם הועברו גם גופותיהם של חיילים שנהרגו ונותרו בידי הצד השני{{הערה|{{מעריב|יעקב ארז (עיתונאי)|זוהו החללים שהוחזרו ע"י הסורים|19740613|5}}}}. ישראל נסוגה מהחרמון ומהמובלעת בשלושה שלבים. הנסיגה לקו החדש הושלמה ב-[[26 ביוני]] [[1974]].

הסכם הפרדת הכוחות נשמר מאז, בניגוד לכל התחזיות שהעריכו שהוא יחזיק מעמד בין מספר חודשים לשנים ספורות. הסכם זה נמצא בתוקף זמן רב יותר מכל הסכם אחר של ישראל עם מדינה ערבית. השקט היחסי בגולן נשמר גם בתקופות שבהן התעמתו כוחות ישראל וסוריה ב[[לבנון]]. בשנים הראשונות היו לעיתים מתיחויות לקראת מועדי חידוש מנדט כוח אונדו"ף. הסדרי הדילול נשמרו לרוב, אם כי ידוע כי סוריה ביצרה את אזור החיץ ובמיוחד את קוניטרה, וכן שהגבילה כניסת אזרחים לאזור החיץ. העיר קוניטרה עצמה נותרה הרוסה, וממשלת סוריה, שמאשימה את ישראל בהרס מכוון של העיר, הקימה את "קוניטרה החדשה" כחמישה קילומטרים צפונית מזרחית לעיר. סוריה נוהגת לערוך בקוניטרה סיורים כדי להראות את מה שהיא רואה כפשעים שביצעה ישראל במהלך כיבוש העיר.
כעשר שנים אחרי חתימת ההסכם נבנו כמה יישובים (למשל [[מדינת אל-בעת'|העיר בעת']]) באזור קוניטרה.
חדירות מחבלים ספורות אירעו במשך התקופה, בעיקר באזור החרמון.

==ראו גם==
*[[מלחמת ההתשה במובלעת הסורית#מהפסקת האש ועד להפרדת הכוחות]]
*[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות#ההסכם עם סוריה|הסכם שביתת הנשק עם סוריה בתום מלחמת העצמאות]]

== לקריאה נוספת ==
* [[מוטה גור]], '''ראש המטה הכללי''', הוצאת [[מערכות]] (1998), עמ' 29–71
* [[איתן הבר]], [[זאב שיף]], '''לכסיקון מלחמת יום הכיפורים''', (2003) הוצאת [[זמורה ביתן]]/דביר
* [[משה גבעתי (היסטוריון)|משה גבעתי]], '''המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה''', תל אביב: [[הוצאת מערכות]] ו[[הוצאת מודן]], תשע"ה-2015, עמ' 527-520
* [[שמעון גולן]], '''הפרדת כוחות בצל התשה - קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית במשא ומתן על הסכמי הפרדת הכוחות אחרי מלחמת יום הכיפורים''', בן שמן: מודן, צה"ל - המחלקה להיסטוריה, [[2019]] {{ULI|022272968}}

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.knesset.gov.il/process/asp/event_frame.asp?id=16 ההסכם באתר הכנסת]
* {{אתר צה"ל||המערכה המדינית-צבאית סביב הסכם ההפרדה עם סוריה, דצמבר 1973-יוני 1974|113871|5 ביולי 2023}}
* {{ארכיון יום הכיפורים|הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה|events/Pages/הסכם-הפרדת-הכוחות-עם-סוריה}}
* [https://web.archive.org/web/20070220024249/http://www.yadlabanim.co.il/moreshet_pic/page54.html ההסכם ומפה באתר יד לבנים]
* [http://www.mota.co.il/cheif1.htm מוטה גור מספר על המשא ומתן]
* [http://www.un.org/Depts/dpko/missions/undof/ אתר כוח אונדו"ף ומפת ההסכם (אנגלית)]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים ישראל-ערב}}

{{החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים}}
{{גולדה מאיר}}
[[קטגוריה:הסכסוך הישראלי-ערבי: הסכמים|סוריה, הפרדת כוחות]]
[[קטגוריה:אמנות והסכמים במאה ה-20]]
[[קטגוריה:החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים]]
[[קטגוריה:רמת הגולן]]
[[קטגוריה:יחסים צבאיים ישראל–סוריה]]
[[קטגוריה:ממשלת ישראל ה-16]]