הצגת המקור של הדף "העולם הבא"

ב[[יהדות]], '''העולם הבא''' (או "עולם האמת") הוא עולם [[תורת הגמול|הגמול]], בו מתקיימים ה[[חיים לאחר המוות]]. בו ניתן שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים ועונש לרשעים על מעשיהם הרעים בצורה מושלמת ומדויקת; להבדיל מן ה"עולם הזה", בו הגמול, אם קיבלו, איננו שלם וגמור. הגמול בעולם הבא בא לקיים עיקרון בסיסי ביהדות – עקרון [[הצדק האלוהי]].

קיימות שתי גישות מנוגדות להבנת הביטוי "העולם הבא" בדברי [[חז"ל]]:
# גמול העולם הבא הוא ל[[נשמה]] בלבד, ותחילתו מיד לאחר ה[[מוות]], לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). נציגה המובהק הוא ה[[רמב"ם]].
# גמול העולם הבא הוא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו ב[[תחיית המתים]], עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). נציגה המובהק הוא ה[[רס"ג]].

רעיונות דומים לגרסה הראשונה קיימים בדתות ופילוסופיות מגוונות יחסית, ביניהן [[נצרות]], [[פלאטוניזם]] ו[[הינדואיזם]], וממלאים בהן פונקציה דומה. הגרסה השנייה מופיעה בכל ה[[דתות אברהמיות|דתות האברהמיות]] ואצל ה[[זורואסטריות|זורואסטרים]].

==העולם הבא במקרא==
ה"עולם הבא" אינו מוזכר בפירוש ב[[מקרא]]{{הערה|הרב [[יואל בן נון]], [http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/ohb.html מדוע העולם הבא לא נזכר בתנ"ך]}}{{הערה|{{אתר ישיבה1|הרב [[זלמן מלמד]]|משמעות העולם - הבא|2540|תשס"ב}}}}{{הערה|כי כבר אמרנו שההשגה של אדם היא מתייחסת אליו, יחויב מזה שהדבר שהוא נבדל ממנו לגמרי אחר שהוא נבדל ממנו אין ראוי שיהיה לאדם השגה בו. וזהו הסבה שלא נזכר בתורה בפירוש עולם הבא או השארת הנפש אחר המיתה. ([[מהר"ל מפראג]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14204&st=&pgnum=4 ספר גבורות ה' - הקדמת המחבר - הקדמה ראשונה])}}, אך יש המוצאים בו מספר אזכורים הרומזים לכך. כך סיכם אותם רבי [[יהודה הלוי]] בספרו ה[[כוזרי]]{{הערה|הכוזרי מאמר ראשון קט"ו}}:
# הפסוק: "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה '''וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים''' אֲשֶׁר נְתָנָהּ"{{הערה|{{תנך|קהלת|יב|ז}}}} מעיד על הישארות הנפש אחר המוות.
# הפסוק: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא"{{הערה|{{תנך|מלאכי|ג|כג}}}} מבטיח את "בוא יום ה'", שהוא תחיית המתים, ואת ביאת [[אליהו הנביא]], שבסיום חייו הארציים עלה השמימה, לפני בוא יום זה.
# נבואת [[בלעם]]: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל '''תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ'''"{{הערה|{{תנך|במדבר|כג|י}}}} יכולה לרמוז גם כן על אחרית שאחר המוות.
# פניית [[שאול המלך]] לבעלת [[העלאה באוב|אוב]] להעלות את [[שמואל הנביא]] לאחר מותו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי"{{הערה|{{תנך|שמואל א|כח|טו}}}} מעידה שהעם האמין בהישארות הנפש אחר כלות הגוף.
#הבטחת אלוהים לעם ישראל, להיטיב עמם בתקופה שלאחר החיים: "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ '''וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ'''."{{הערה|{{תנך|דברים|ח|טז}}}} על פי ביאור המילה "[https://he.m.wikisource.org/wiki/ביאור:אחרית אחרית]".
#בספר איוב מזכיר צופר בדרך אגב את הגמול הצפוי לרשעים "אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה"{{הערה|{{תנך|איוב|כ|יז}}}}<ref>{{צ-ספר|שם=איוב עולם התנ"ך|מו"ל=ידיעות אחרונות|עמ=121}}</ref>.
#ספר קהלת מסיים בפסוקים: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע"{{הערה|{{תנך|קהלת|יב|יג|יד}}}} שמוֹרים בבירור על דין בעתיד.
#בספר תהילים קיימים פסוקים רבים שמורים על המשפט לעתיד לבוא למשל בתהילים א' ה' "עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים".
#"אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה...תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר"{{הערה|{{תנך|תהלים|מט|טז|כ}}}}.

פרשנים אחרים ראו באזכורים נוספים רמז לקיום ה"עולם הבא", כגון הנאמר על [[חנוך]]: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים"{{הערה|{{תנך|בראשית|ה|כב}}}}, או הנאמר על האבות – [[אברהם]], [[יצחק]] ו[[יעקב]] – ועל אישים נוספים שהם "נאספו אל עמם"{{הערה|{{תנך|בראשית|כה|ח}} ו{{תנך|בראשית|כה|יז|ללא=פרק}};
{{ש}} וכן {{תנך|בראשית|לה|כט|ללא=ספר}};
{{ש}} וכן {{תנך|בראשית|מט|כט|ללא=ספר}} ו{{תנך|בראשית|מט|לג|ללא=פרק}};
{{ש}} ובנוסף: {{תנך|במדבר|כז|יג}}}}.

מספר נימוקים ניתנו להימנעות המקרא מהזכרה מפורשת של ה"עולם הבא", ולכך שכל ייעודיו הם בעולם הזה. הרס"ג{{הערה|הרס"ג, אמונות ודעות, המאמר התשיעי}} טען שהגמול ב"עולם הבא" הוא, כלשונו, "דבר שהשכל מורה עליו" ואין מקרא מתעכב ומאריך בדברים אלו. הסבר זה אומץ על ידי פרשנים רבים. עוד טען, שהמקרא עוסק בעיקר בדברים שהעניין בהם הוא מיידי, כגון מצבם החומרי בארץ ישראל אחרי התיישבותם בה, ולא בדברים העתידים לבוא בעתיד הרחוק.

לדעת רבי יהודה הלוי{{הערה|הכוזרי המאמר הראשון ק"ט}} ייעודי התורה בעיקרם הם, כלשונו, "הדבקות בעניין האלוהי" בעולם הזה והחיים כעם נבחר בארץ הקדושה המונהג בהנהגה ניסית בידי האלוהים השוכן בתוכם. בדרגות גבוהות אלו של החיים הרוחניים בעולם הזה יש, לדעתו, ראיה ודאית לגמול שיגיע לנפשות בעולם הבא לאחר המוות{{הערה|הכוזרי המאמר הראשון ק"ג}}.

מאידך, פסוקים מסוימים במקרא יכולים לערער את האמונה בקיום העולם הבא ובהמשך החיים לאחר מוות. לדוגמה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|קהלת|ט|ה|ו}}|תוכן=כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|קהלת|ט|י}}|תוכן=אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|תהילים|קטו|יז}}|תוכן=לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ; וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|ישעיהו|לח|יח}}|תוכן=כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ}}

אם כי לדעת הפרשנים המסורתיים, משמעות הפסוקים היא שהמתים אינם יכולים לעסוק עוד בחיי העולם הזה, וכן אינם משיגים עוד מעלות רוחניות לאחר מותם.

כנגד דעה זו ניצב לו הפסוק (תהילים פרק ו, 5-6) - "שובה יהוה חלצה נפשי הושיעני למען חסדך, '''כי אין במוות זכרך''' בשאול מי יודה לך"(?)

==תפיסת העולם הבא ב[[תקופת בית שני]]==

כבר ב[[ספר מקבים ב']] (פרק ז) בסיפור על [[חנה ושבעת בניה]] מופיעה האמונה בתחיית המתים בפי הבנים הנהרגים על קידוש השם. לעומת זאת, באותו הסיפור ב[[ספר מקבים ד']] (פרק יז) הגורל הטוב של מקדשי שם שמים מתואר במילים: "עומדים הם עתה קרובים לכיסא אלהים וחיים הם את חיי הנצח המאושרים".

[[פילון האלכסנדרוני]] ראה בהישארות הנפש אחת מחמש או שמונה אמונות היסוד של היהדות{{הערה|De Migratione Abrahami סעיף 9, ועוד }}.

[[יוסף בן מתתיהו]] מתאר בספרו "[[מלחמת היהודים]]" את ההשקפות שרווחו בזמנו על העולם הבא. ה[[פרושים]] סברו שהנשמות אינן כלות, אולם רק נשמות הטובים עוברות אל גוף חדש, ונשמות הרשעים נדונות לייסורי עולם. ה[[איסיים]] האמינו שהנשמות תישארנה לנצח ואחרי עוזבן את "מוסרות הבשר" הן מתנשאות בשמחה למרום. לדעתם, הנפשות חיות מעבר לאוקיינוס, שם רוח ים מנשבת תמיד ומשיבה נפש (כעין "קורת רוח בעולם הבא" המוזכר אצל חז"ל). נחלת הנשמות הרעות היא קרן חשכה, מקום סער וסופה וייסורי נצח. ה[[צדוקים]] כפרו בהישארות הנפש וב[[שכר ועונש]] בעולם הבא. (דבר זה מתאשר בדברי חז"ל במספר מקומות: "משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד"{{הערה|{{בבלי|ברכות|נד|א}}}}, "צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום"{{הערה| אבות דרבי נתן פרק ה}}).

הוא עצמו, בנאומו בפני האנשים שנמלטו מן הרומאים אל המערה אחרי כיבוש יודפת, אומר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=מלחמת היהודים ספר ג פרק ח ה |תוכן=אלה האנשים יזכו לשם עולם וביתם וזרעם יכונו לאורך ימים ושמותיהם הטהורות והישרות תשכונה בחבל גורלן אשר בקודש קודשי השמים ומשם תרדנה אל גופות טהורים לקץ הימין. ואולם נשמות האנשים, אשר שלחו יד בנפשם, תרדנה אל שאול מקום צלמות}}

==העולם הבא בספרות חז"ל==

בספרות חז"ל, ב[[משנה]], ב[[תלמוד]] וב[[מדרש]]ים המושג "עולם הבא" מופיע מאות פעמים בהקשרים רבים ומגוונים. רק במשנה מושג זה מופיע למעלה משלושים פעמים. העולם הבא נתפש כמקום שבו האדם מקבל שכר על מעשיו הטובים בעולם הזה, שבו שעה אחת של קורת רוח שווה יותר מכל חיי העולם הזה{{הערה|{{משנה|פאה|א|א}}, {{משנה|אבות|ד|יז}}}}.

מצד שני נאמר באותה משנה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", כי בעולם הזה ניתן לאדם לבצע שינוי ומהפך במעשיו ולהתעלות רוחנית, מה שאין כן בעולם הבא.

המשנה{{הערה|שם=סנהדרין י א|{{משנה|סנהדרין|י|א}}}} קובעת:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר "ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ". ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין [[תחיית המתים]], ואין [[תורה מן השמים]], ו[[אפיקורס|אפיקורוס]]. ה[[רמב"ם]] מרחיב את הדיבור בעניין זה ב[[הקדמות הרמב"ם#הקדמה לפרק חלק|הקדמתו לפרק זה במשנה]], וכן בספרו "[[משנה תורה]]", [http://www.mechon-mamre.org/i/1503.htm הלכות תשובה פרק ג].

פעמים רבות העולם הזה והעולם הבא מתוארים כשני עולמות הופכיים זה לזה. כך למשל, לעומת העולם הזה שמדומה לחושך ולילה העולם הבא מדומה לאור ובוקר{{הערה|{{בבלי|פסחים|ב|ב}}}}. לעומת העולם הזה שמתואר כפרוזדור לטרקלין, העולם הבא מתואר כטרקלין עצמו{{הערה|{{משנה|אבות|ד}}}}. לעומת העולם הזה שמתואר כיבשה, העולם הבא מתואר כים{{הערה|מסכת [[שמחות דרבי חייא]] פרק ב}}. לעומת העולם הזה שנברא באות ה"א, העולם הבא נברא באות יו"ד{{הערה|תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה דף י עמוד א}}. שמו המפורש של הקב"ה יהגה כפי שהוא בעולם הבא ולא בשם אדנות כפי שהוא נהגה בעולם הזה{{הערה|{{בבלי|פסחים|נ|א}}}}.

פעמים מושווה העולם הבא בספרות חז"ל לדברים אחרים:

העולם הבא נכלל בשלוש מתנות שנתנן הקב"ה לישראל על ידי ייסורים: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא{{הערה|{{בבלי|ברכות|ה|א}}}}. שלשה דברים הם מעין העולם הבא: שבת, שמש ותשמיש{{הערה|{{בבלי|ברכות|נז|ב}}}}. כשם שיש משהו ממיתה בשינה, ויש משהו מנבואה בחלום כך יש משהו מעולם הבא בשבת{{הערה|רבי חנינא בר יצחק אמר ג' נובלות הן נובלת מיתה שינה נובלת נבואה חלום נובלת העולם הבא שבת - מדרש רבה בראשית פרשה יז פסקה ה}}. על פי התלמוד, שלשה אישים הטעימם הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא והם אברהם, יצחק ויעקב{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|טז|ב}}}}.

במספר רב של מקומות נראה בבירור שכוונת חז"ל לעולם התחייה ולא לעולם הנשמות שלאחר המיתה{{הערה|הרמב"ן בשער הגמול הביא ראיות רבות לכך}}:
במשנה המוכרת והידועה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר{{הערה|{{תנ"ך|ישעיה|ס}}}}: ועמך כולם צדיקים, '''לעולם יירשו ארץ''', נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר"{{הערה|שם=סנהדרין י א}}. בתלמוד אף נאמר כי חלוקת הארץ תהיה הרבה יותר אידיאלית ושלימה לעולם הבא ממה שנעשה בעולם הזה{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קכב|א}}}}.

לעומת ימות המשיח שעליהם נאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", על העולם הבא נאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (רש"י: מרוב נוגהם של צדיקים){{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צא|ב}}}}. כשם שימות המשיח מציאותם היא גשמית, כך גם העולם הבא צריך להיות כזה.

אף מהמדרש שבו מביאים ראיה על המתרחש בעולם הבא מ[[מעמד הר סיני]] ניתן להוכיח תפיסה זו{{הערה|"ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט יז) הוי חידוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמה העולם הבא מה לעתיד לבוא אז תפקחנה עיני עיורים ({{תנ"ך|ישעיה|לה|ה}}) אף הכא וכל העם רואים ({{תנ"ך|שמות|כ|יח}}) מה לעתיד לבוא ואוזני חרשים תפתחנה (ישעיה שם ו) אף הכא ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ({{תנ"ך|שמות|כד|ז}}) מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה שם) אף הכא ויוצא משה את העם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית (שמות יט יז) מה לעתיד לבוא ותרון לשון אלם (ישעיה שם) אף הכא ויענו כל העם יחדיו ויאמרו ({{תנ"ך|שמות|יט|ח}}):" - פסיקתא דרב כהנא - פסקא יב אות יט}}.

במשנה באבות וב[[תנא דבי אליהו]] משתמע בבירור שעולם הבא הוא העולם שאחרי תחיית המתים{{הערה|יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי מ"ט יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירה עמי. והתורה מגינה עליו כל אותן השנים שהוא מוטל בעפר שנאמר ({{תנ"ך|משלי|ו}}) "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה בשכבך תשמור עליך - זו שעת מיתה בקבר והקיצות היא תשיחך - זה העולם הבא. - תנא דבי אליהו זוטא פרק יז וכן במשנה מסכת אבות פרק ו' משנה י'}}, וכך גם ב[[מדרש תנחומא]], שם העולם הבא הוא העולם שאחרי ימות המשיח, שבו הקב"ה מופיע בכבודו בציון{{הערה|"ואחר ימות המשיח בא העולם הבא והקב"ה מופיע בכבודו ומראה זרועו שנאמר (שם נב) חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו באותה שעה רואין ישראל את הקב"ה בכבודו שנא' (שם) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" - מדרש תנחומא עקב פרק ז}}.

ה[[צדוקים]] וה[[בייתוסים]] האמינו שאין עולם הבא. ב[[אבות דרבי נתן]] נכתב שראשיתן של כתות אלו בשני תלמידים של [[אנטיגנוס איש סוכו]] שפירשו באופן מוטעה את אמירתו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", אך למעשה כוונתו הייתה שיש שכר למצוות בעולם הבא, שכר שיגדל אם המצוות לא יקויימו עבור שכרן{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/avot/5-2.htm אבות דרבי נתן פרק 5]}}.

== העולם הבא על פי רס"ג ==
לדעת רס"ג{{הערה|אמונות ודעות המאמר התשיעי, ראו גם חלק מתפילתו המצוטטת בשער הגמול לרמב"ן: "יאמן ויגדל שמך עד עולם / וקבץ נדחינו / ולבנות בית מקדשינו / ולהחיות את מתינו/ ולהוציאם בשלום ממי הישועה / אל העולם הבא אשר צפנת לנו / וכל מעשה בראשית יכון למולנו / וגם המכון החדש ישמח לנגדנו."}} הגמול של העולם הבא מתחיל עם [[תחיית המתים]]. לאחר התחייה יקבל כל אדם, בגופו ובנפשו יחד, את הגמול הראוי לו – הרשעים ייוסרו מהחום הגדול, וזהו הגיהנום; והצדיקים ייהנו מאותו מקור חום, וזהו הגן עדן.

העולם יהיה גשמי, אך באופן שונה מהעולם הזה. על אף שלאנשים יהיה גוף, הוא יהיה מושלם, כעין מצבו של [[אדם הראשון]] ב[[גן עדן]]. מכיוון שגופו של האדם יהיה זך, והעולם יהיה עולם חדש{{הערה|"כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם:" - {{תנ"ך|ישעיה|סו|כב}}}}, שבו החמה והלבנה יאירו בעוצמה לא רגילה{{הערה|וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: - {{תנ"ך|ישעיה|ל|כו}}}}, והרוע לא יהיה קיים, הגוף וכוחותיו לא יפריעו עוד לאדם לדבוק באלוהים. האנשים שיחיו בעולם זה יהיו נביאים, כל אחד לפי מעשיו ומדרגתו.

מרגע המוות ועד אז, הגופים מתכלים והנפשות ממתינות לבוא הגמול – של צדיקים גנוזות תחת [[כיסא הכבוד]] ושל רשעים משוטטות בעולם.

מלבד הרס"ג, דוגלים בתפיסה זו גם [[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]]{{הערה|השגות הראב"ד על רמב"ם משנה תורה הלכות תשובה פרק ח' הלכה ב'-ג'}}, ה[[רמב"ן]], הרב [[עובדיה מברטנורא]], ה[[מהר"ל]]{{הערה|"הרי לך כי העולם הבא הוא שיהיה אחר תחית המתים" - (ספר דרך חיים - פרק ד משנה יז). "בתורה תמיד (דברים כ"ב) והארכת ימים (שם ה') למען תחיון וכאשר יהיה לו חיים אז מעצמו בא לעולם הבא שהוא יהיה בסוף ואם לא ישמור התורה לא יהיה לו אריכת ימים ויגיע לו המיתה ואיך יבא לעולם הבא?"  - ( ספר גבורות השם - הקדמת המחבר - הקדמה ראשונה)}} וה[[רמח"ל]]{{הערה|רבי משה חיים לוצאטו, [http://www.daat.ac.il/DAAT/mahshevt/mekorot/haikarim-2.htm מאמר העיקרים, פסקת הגמול], אתר דעת}}.

== העולם הבא על פי הרמב"ם ==
לדעת הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|תשובה|ח|ספר=המדע}}}} הגמול של העולם הבא מתחיל מייד לאחר מות האדם – הגוף כלה, אך הנשמה, של מי שזוכה לכך, אינה כלה ונעלמת, אלא ממשיכה להתקיים לנצח. מצבה הוא תענוג רוחני מושלם שאינו פוסק, ואין מושג כלשהו בחיינו הגופניים בעולם הזה היכול לתארו באופן אמיתי. את גישתו זו מבסס הרמב"ם בעיקר על דברי התלמוד:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=מסכת ברכות דף יז עמוד א|תוכן= מרגלא בפומיה דרב (רש"י: דבר זה רגיל בפיו): [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד י"א)}}
כאשר את הביטוי "יושבין ועטרותיהם בראשיהם" הוא מפרש כמשל בלבד.
בתפיסה זו של העולם הבא דוגלים גם רבי [[שלמה אבן גבירול]]{{הערה|"תחת כיסא כבודך / מעמד לנפשות חסידיך / ובו נועם בלי תכלית וקצבה / והוא העולם הבא" ("כתר מלכות")}} ו[[ריה"ל]]{{הערה|הכוזרי מאמר ראשון אות צא - קיז, ספר הכוזרי מאמר שלישי אות א - ל}}, וכנראה שהיא רווחה ב[[יהדות ספרד]] ה[[אנדלוסיה|אנדלוסית]].

לרמב"ם יש משנה סדורה גם לגבי שאר המרכיבים של [[תורת הגמול]], אותה הוא מביע בפירוש המשנה (סנהדרין הקדמה לפרק "חלק" וב[[איגרת תחיית המתים]]):
*[[ימות המשיח]] – הוא זמן שבו תשוב המלכות לישראל. עם ישראל יזכה בתקופה זו לתקומה ולגדוּלה, אך חוקי הטבע לא ישתנו.
*[[תחיית המתים]] – תחיית הצדיקים (ולא הרשעים) בזמן העתיד לבוא לחיות חיי אושר בעולם הזה. אבל בהכרח גם חייהם אינם נצחיים, אלא הם ימותו ורק נשמתם תישאר לעד.
*[[גן עדן]] – מקום דָשֵן בכדור הארץ שיתגלה לאנושות בעתיד.
*[[גיהנום]] – הצער שיפקוד את הרשעים בעולם הזה (או באמצעות חום השמש או באמצעות חום גופם).

לדעתו, עונשם הגדול של הרשעים הוא בכך שהם אינם זוכים להישארות הנפש, לה זוכים הצדיקים, והוא ה[[כרת]] המוזכר בתורה.
ההטבה בעולם הזה או לחלופין הייסורים אינם, לשיטתו, הגמול הסופי על מעשיו של האדם, אלא אמצעי עזר לצדיקים בצדקותם והכשלה של הרשעים בדרכם הרעה.

==הפולמוס מסביב לשיטת הרמב"ם==
עוד בחייו של הרמב"ם, מייד לאחר פרסום כתביו, ספגה השקפתו בענייני הגמול ביקורת. דעתו על העולם הבא, המשייכת אותו לנשמות בלבד והמנתקת אותו מתחיית המתים, לא תאמה להשקפה המקובלת. הביקורת הראשונה הגיעה מכיוונו של ראש ישיבת [[בגדאד]] הרב [[שמואל הלוי (בגדאד)|שמואל הלוי]] והתפשטה בין יהודי תימן. נוצר אף רושם מוטעה שהרמב"ם כביכול איננו מאמין בתחיית המתים. דבר זה אילץ אותו להגיב באמצעות איגרת, שנשלחה לתימן, בה הוא מבאר באריכות וברגשות זעם את עמדתו. לימים היא זכתה לשם: "מאמר תחיית המתים".
בשלב מאוחר יותר הושמעה ביקורת דומה ברחבי העולם היהודי. המבקרים הידועים לנו הם: ה[[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] בהשגותיו למשנה תורה (הלכות תשובה פ"ח), רבי [[משה תקו|משה בר חסדאי מתקו]] בספרו "כתב תמים" (אוצר נחמד ח"ג ע' 89), רבי [[מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה]] מטולידו ([[כתאב אלרסאיל]], בריל תרל"א ע' לו; שו"ת יד רמ"ה ע' נה) וה[[רמב"ן]] בספרו [[תורת האדם (רמב"ן)|תורת האדם]] ([[שער הגמול]]). בעקבות כך, הרמ"ה אף ניסה לעורר את חכמי צרפת לנדות את כל מי שיקרא בספרי הרמב"ם, אבל לא זכה להיענות.

==תורת הגמול של הרמב"ן==

תיאור מפורט של העולם הבא, כמו של כל צורות הגמול, נמצא בספרו של הרמב"ן "שער הגמול" (שהוא הפרק האחרון של ספרו הגדול יותר – [[תורת האדם (ספר)|תורת האדם]]), בו הוא מעמיק לבאר סוגיה זו על פי המקורות הרבים שעמדו לרשותו – מקרא, תלמוד, מדרשים שונים ואף מקורות קבליים. שיטתו היא כעין סינתזה בין שיטת הרס"ג לבין שיטת הרמב"ם. הגמול מורכב משלושה שלבים:

#בעולם הזה – הרשעים מקבלים את שכרם על מיעוט המעשים הטובים שעשו, והצדיקים נענשים על מיעוט העברות שעברו.
#מייד לאחר המוות – גן עדן לנשמות הצדיקים וגיהנום לנשמות הרשעים. בשנים עשר החודשים הראשונים נשמת הצדיק קשורה לגן עדן הגשמי, המצוי בעולם הזה, ורק לאחר מכן היא מתעלה ליהנות מגן העדן העליון – הרוחני. וכן נשמת הרשע נידונת באש גיהנום במשך שנים עשר חודש ולאחר מכן, כיוון שנתכפרו עוונותיה, היא מועברת לגן עדן. רק נשמות שהורשעו באופן חמור במיוחד, מתייסרות בגיהנום לנצח.
#בעולם הבא, המתחיל עם תחיית המתים – גם שם יתעדנו הצדיקים בהיותם בגופם בגן עדן הגשמי ("גן עדן התחתון"), והרשעים יידונו בגיהנום (החכמים נחלקו לגבי מקור החום בו: יש אומרים שהוא חום השמש, ויש אומרים שהוא החום הנוצר בגופם של הרשעים).

עניין מיוחד שהרמב"ן מתמודד איתו, בתורת הגמול שלו, הוא הקשר בין ה"רוח" ובין ה"גשם". לדוגמה: כיצד גן עדן גשמי, הנמצא בעולם הזה, מסב תענוג רוחני לנשמה לאחר מות האדם, או לחלופין כיצד אש גיהנום מסבה צער לנשמה. וכן כיצד הגוף לאחר תחיית המתים יתענג בתענוג רוחני ומה מקומו ומה צורך בו בעולם הבא שאין בו אלא תענוג רוחני נצחי.

הרמב"ן מסכם את שיטתו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים" (רמב"ן, שער הגמול).

באותו עניין, בתוספת ל[[ברכת יוצר]] של שבת, לפני הקטע "[[אל אדון על כל המעשים|אל אדון]]", נאמר: "אין ערוך לך ה' אלוקינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לעולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים". לפי דעת הפייטן הזה (שזמנו אינו ידוע בבירור אבל כנראה קדם ל[[רמב"ן]] לפחות) ימות המשיח הם המשכו של העולם הזה, כדברי התלמוד{{הערה|{{בבלי|שבת|סג|א}}}}. לפי דעה אחת, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות בלבד, כלומר חוקי הטבע ימשיכו, ואף לא יחדל אביון מקרב הארץ כמבואר שם, אלא זו בלבד שעם ישראל לא יהא משועבד לאומות העולם. בין העולם הזה לימות המשיח הוא תקופת העולם הבא, דהיינו מקום השכר והעונש לנשמות בזמן המתנתן ל[[תחיית המתים]], והתקופה הסופית היא תחיית המתים, שבה יחיה הגוף עם הנפש ב[[אוטופיה]] מושלמת.

==ראו גם==
* [[עולם המתים]]
* [[חיים לאחר המוות]]
* [[תחיית המתים]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=העולם הבא|ויקיטקסט=קטגוריה:העולם הבא}}
* {{אנצ תלמודית|עולם הבא}}
* רבי [[משה בן נחמן]], [http://www.daat.ac.il/DAAT/mahshevt/hagmul/tohen-4.htm שער הגמול], אתר דעת
* [[רמח"ל]], [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/haikarim-2.htm מאמר העיקרים], אתר דעת
* רבי [[אברהם אבולעפיא]], [http://hebrew.grimoar.cz/abulafia/chaje_olam_ha-ba.htm ספר חיי העולם הבא]
* {{דשי|371518|דברים שיורמים יודעים: מהו מקור הביטוי תנצב"ה?}}, 21 באפריל 2006
* {{הארץ|אילון גלעד|מה קורה ליהודים אחרי שהם מתים?|1.2913552|13 באפריל 2016}}
* [https://www.ranlevi.com/2020/02/17/osim_tanach-death/ מוות בעולם העתיק], איך התפתח רעיון העולם הבא ביהדות, ב[[פודקאסט]] עושים תנ"ך, באירוח [[חוקר המקרא]], ד"ר שחר ענבר
* {{בריטניקה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:האמונה היהודית]]
[[קטגוריה:אסכטולוגיה יהודית]]
[[קטגוריה:מיתולוגיה יהודית]]
[[קטגוריה:פטירה ואבל ביהדות]]
[[קטגוריה:חיים לאחר המוות]]
[[קטגוריה:תורת הגמול]]
[[קטגוריה:מסכת סנהדרין]]