לדלג לתוכן

הפגזת אלג'יר (1784)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפגזת אלג'יר
נמל אלג'יר. חריטה משנת 1690.
נמל אלג'יר. חריטה משנת 1690.
מלחמה: מלחמת אלג'יריה-ספרד (1775–1785)
תאריך 12 ביולי 1784
מקום אלג'יר, העוצרות של אלג'יר
תוצאה ניצחון אלג'ירי[1]
הצדדים הלוחמים
מפקדים

ספרד (1760–1785)ספרד (1760–1785) אנטוניו בארסלו
ספרד (1760–1785)ספרד (1760–1785) חוסה דה מסארדו

מוחמד החמישי
עלי אגא

כוחות

9 אוניות קו
11 פריגטות
14 ספינות סוחר
90 אוניות מלחמה קטנות[2]

4,000 מתנדבים
70 גליאות וסירות תותחים[2]

אבדות

1 מפרשית טבעה
1 סירת תותחים הושמדה
53 הרוגים
64 פצועים[3]

רוב הכלים בנמל טבעו

הפגזת אלג'יר ב-1784 הייתה סדרת הפגזות של העיר אלג'יר על ידי מדינות אירופאיות שהתרחשה בין 12 ל-21 ביולי 1784. צי ספרדי-נפוליטני-מלטזי-פורטוגלי משותף בפיקודו של האדמירל הספרדי אנטוניו ברצלו הפגיז את העיר, שהייתה הבסיס העיקרי של הקורזארים הברבריים, במטרה לאלץ את העיר להפסיק את פעילותם. הזו הייתה הפגזה שנייה בעקבות מתקפה דומה בשנה הקודמת. ההפגזה הייתה חלק מקמפיין ממושך של מעצמות אירופאיות ובהמשך גם ארצות הברית לעצור את הפשיטות של שודדי ים ברברים על ספינות סוחר מערביות לשם מכירת אנשי הצוות כעבדים ברחבי העולם הערבי והאימפריה העות'מאנית.

באוגוסט 1783, בתגובה למעשי פיראטיות שיצאו מהעיר, צי ספרדי בהשתתפות מלטזית בפיקודו של אנטוניו ברצלו הפגיז את אלג'יר במשך 8 ימים. המבצע הצבאי הסתיים בכישלון עם כמה נפגעים, הוצאה עצומה של תחמושת וללא השפעה מדינית. תומכי המצבע ביצעו תעמולה כדי להציג את המתקפה כהצלחה, אך היא גרמה רק לנזקים קלים והיא ותוארה על ידי בית המשפט הספרדי כ"פסטיבל יקר מידי של זיקוקים וארוך מדי עבור מעט הבידור שהוא סיפק למורים".

בתגובה, בספטמבר 1783 חמישה פריבטרים אלג'יריים תפסו שתי ספינות סוחר ספרדיות ליד פאלמוס (Palamós) בספרד כמחווה של התרסה. הגנות אלג'יר תוגברו במבצר חדש של 50 תותחים, באנטוליה גויסו 4,000 חיילים מתנדבים טורקים, ונשכרו יועצים אירופאים לסייע בבניית הביצורים והסוללות. בנוסף, לפחות 70 כלי שיט הוכנו להדוף את הספרדים, ופרס של אלף זהב הוצע על ידי ה-דיי לכל מי שיכבוש ספינה מהצי התוקף.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Grammont, Henri Delmas de (2002). Histoire d'Alger sous la domination turque : 1515-1830. Saint-Denis: Bouchene. p. 328. ISBN 2-912946-53-0. OCLC 401732039.
  2. ^ 1 2 Don Antonio Barceló, el "Capitán Toni".
  3. ^ Fernández Duro pg. 346